המכון הישראלי לדמוקרטיה מוציא לאור את העיתון האלקטרוני "העין השביעית" העוסק בביקורת התקשורת. העיתון, שעבר ממהדורה מודפסת למהדורה אלקטרונית בשנים האחרונות, הפך לנציג קבוע ברשימת הקריאה שלי. לרוב, אני נהנה מהביקורת (הלא תמיד מאוזנת) שלו. אני גם נהנה לחשוף לעצמי את הנטיות של מבקרי התקשורת (רמז: הדעה הפוליטית של רובם הפוכה לימין), ולעשות לעצמי ביקורת של הביקורת על התקשורת. לא כיף?
היום הגיע למייל שלי המהדורה החודשית, ובה מאמרון של אורן פרסיקו, אחד מהכתבים המוכשרים והנמרצים בעין זו, שגרם לי להפעיל בעוז את בלוטת ה"זהירות, סמאלן" שלי, שכאמור עובדת שעות נוספות כשאני קורא את העין.
הוא מדווח על עורכת גלובס הערב, שפירסמה טור המתייחס כנראה לפסילה שעשתה, בתור עורכת, לטור דעה של אחד בשם קובי ניב (סמאלן בדרג "ידוע מאד, קיצוני מאד, מעצבן את ח' לרוב").
המאמרון של פרסיקו היה די מאוזן, ונתן זכות ביטוי לשני הצדדים - לכותב ולפוסלת - אבל היה ברור ממנו כי הוא מזדהה עם הכותב, ומגחיך במידה מסוימת את העורכת הפוסלת. טוב, אמרתי לעצמי. שוב העין השביעית מגן בעוז על זכותם של שמאלנים לכתוב שקרים, לגדף את המדינה - בעוד שאם ימני יאמר דברים כאלו, הרי שמיד ישאל הכתב את הפרקליטות - עזבו חופש ביטוי, למה אתם לא מגישים כתב אישום על הסתה? ושוב, אצטרך להזכר באמרה הרלוונטית, לפיה הגנה על זכות הביטוי הינה בשיאה כאשר אתה מגן על דעות שנתעבות בעיניך.
אבל, ההרהור הזה חלף ברגע. למה? כי אורן פרסיקו טרח לצרף בלינק בתחתית המאמר שלו את הנוסח (המקורי? בלי עריכה?) של טור הדעה הפסול פרי עטו של קובי ניב. ואז לחצתי על הלינק, וקראתי אותו. קראתי פעמיים, למען האמת.
קובי ניב כתב טור דעה משעשע, מבריק לדעתי, מלא עקיצות וכינויים עולבים בשני עיתונאים במעריב, שמאלני ברמות על - אבל, טור דעה לגיטימי. לא "פנאטי", וגם לא שונא המדינה. טוב, ברור: ניב סבור שמדינת ישראל כובשת עריצה, מדכאת פלסטינאים וסתם ערבים לתיאבון, ובאופן כללי לא ממש רגישה לחופש הביטוי וההפגנה. דעה מעניינת, אפשר להתמודד עימה - אבל לא דעה שלא מפרסמים. להפך, מפרסמים ואף מתגאים בכך.
לא ברור לי מה עמד מאחורי ההחלטה של העורכת הפוסלת. אולי יש דברים שאני לא יודע - היא סירבה להתייחס לגוף הפסילה והעניין - ואולי אפילו טור הדעה המצורף הינו גירסה מרוככת של מה שנמסר למערכת. אבל, בהנחה סבירה כי העובדות נכונות - גלובס עשה טעות, ואפילו טעות קשה. חסימת הביטוי כאן אסורה, מוטעית, לא דמוקרטית.
ארחץ בנקיון כפי: לפחות אני דוגל באימרה שהזכרתי. אני לא מסכים עם קובי ניב. אני סבור כי יש הבדל מהותי בין התנהגות השלטונות באיראן והתנהגות ישראל. אין לי ספק כי מדינת ישראל קרובה לדמוקרטיה הרבה יותר מאיראן, שרק מתחזה לכזו. אני גם סבור כי ניב, כסמאלנים אחרים לפניו, מפליא להתעלם מהסיבות להתנהגות הישראלית הכוחנית לעיתים (רמז: הם ערבים, יש להם לרוב שפם וזקן, והם נוהגים לנסות להרוג אותנו מדי פעם). אבל זו בדיוק הדעה שאלחם כדי שתתפרסם, ולא תצונזר.
אז תכנסו, תקראו, ותחזקו את חופש הביטוי. מי שיקרא את קובי ניב הפעם בעין השביעית, יוכל לקרוא בעתיד את איתמר בן גביר, או אפילו את חגי סגל, במקום אחר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
