החטא ושכרו

זה היה אמור להיות פוסט יחסית פשוט, עם ביקורת פנימית על המגזר. ביקורת שמי שקורא אותי אולי לא מופתע ממנה. אבל זה התגבש למשהו יותר מזה. לכתב התנתקות.

היום ואתמול התבשרנו על צו מעצר שהוצא כנגד הרב דב ליאור מקרית ארבע. הרקע לצו: אי התייצבותו לחקירה שאליה נדרש להגיע, הנוגעת למעורבותו בהוצאת הספר "תורת המלך" (דרך המלך, להבדיל, הוא חיבור מנומק ומסודר שסותר את רוב טענותיו של המסמך תורת המלך. ניתן למצוא כאן, וגם להתרשם בו כאן, וגם משאר הדברים, ותודה לשיר דמע שהסבה את תשומת ליבי לטעות בשם) שבו נדונו עמדות הלכתיות כביכול לסוגיית הריגת גויים.

לכאורה עניין פשוט: עוד התנגחות של גורם ימני קיצוני, מהשוליים הדתיים-ימניים של המפה, במדינת ישראל. זה הרי אותם אנשים שמתנגדים אפילו לביבי, ושמצביעים בבחירות מרזל וצפונה. הם לא ממלכתיים במוצהר, ומאז ההתנתקות – עוד יותר. אצל הרב ליאור עוד מדובר באיש בעל חזות חרדית למהדרין. המשטרה השיגה כותרת, הם השיגו כותרת – ועוד יום בממלכת בן-גביר / מלמד עובר הלאה.

ההרגשה הראשונה שלי שמשהו לא בסדר היתה כשבעיתונים – כולל בישראל ביתנו – כינו את הרב ליאור "בכיר הרבנים בציונות הדתית". אמנם איבדנו בשנים האחרונות את המנהיגים הרבניים הבולטים בציבור שלנו, אבל הרב ליאור בכיר הרבנים? בלי להתייחס לגדולתו בתורה, לא ראיתי שרוב הציבור שלנו נענה לפסיקותיו.

ההמשך היה כשקראתי כי הרב דרוקמן – כן, ראש ישיבות בני עקיבא, לשעבר ראש מנהל הגיור בישראל, ואדם בעל זכויות רבות – מבקש שיכינו לו תא יחד עם הרב ליאור. מעבר לפופוליזם הזול שבבקשה, הרי שברור מה עומד מאחוריה: זוהי כבר קריאה למרי אזרחי. ויותר מזה. אני לא זוכר שהכינו לרב דרוקמן תא בכלא בהתנתקות. להפך – הוא, ורבנים נוספים, פעלו כדי למתן את הציבור ולמנוע התנגשות עם המשטרה.

הסירחון התגבר כשקראתי כי רבנים נוספים מצטרפים למחאה נגד הצעד המשטרתי, ושאפילו חברי כנסת במפד"ל (החדשה) מתנגדים לצעד. השיא היה כשתנועת נאמני תורה ועבודה (שאותה אני מעריך ומוקיר) הצדיקה את עמדת המשטרה, קראה לשיתוף פעולה – אבל באותה נשימה הציעה לבדוק את האיפה ואיפה באכיפה המשטרתית לביטויים פוגעים.

אז קודם כל נתייחס לטענה עצמה. הטיעון של אפלייה באכיפה בנוגע לחופש הביטוי היה הטיעון המרכזי בקרב הגורמים שתמכו ברב ליאור ובמעשיו. כך קבע הרב דרוקמן ואחרים. הטיעון הזה הוא קודם כל לא רלוונטי, ובעיקר – שקרי.

לא רלוונטי מאחר וגם לו היתה אפלייה באכיפה הרי שזו אינה מהווה צידוק להשתמטות מחקירת משטרה. הציות למדינה ולחוקיה מחייב זאת בכל מקרה. הדרך לפעול כנגד אפלייה כזו, לו הייתה, היא בכלים רבים המצויים בפנינו – החל מבג"ץ, דרך פנייה לועדת הפנים בכנסת, או למשרד לבטחון פנים, או ליועמ"ש, האחראי על הסלקטיביות החקירתית. התרופה היא בוודאי לא חוסר התייצבות. (שיר דמע הוסיפה דבר חשוב בתגובה - תרופה משפטית אפשרית נוספת תהיה טענה להגנה מן הצדק, שנתקבלה לאחרונה בכיוון ההפוך - כלפי מיידי אבנים ערבים, מה שגם קשור לפיסקה הבאה, אולם בעיקר - תרופה זו רלוונטית כשיוגש כתב אישום, ובודאי לא רלוונטית לעניין החקירה)

אבל מעבר לכך, הוא שקרי. אני מנסה להבין מהיכן ההווא אמינא לסלקטיביות הזו שכולם פתאום מתחבאים מאחוריה. למעשה, מהצד השני של המפה האכיפה אפילו משמעותית יותר. רק לאחרונה שמענו על מאסרים ארוכים שנשפטו אליהם גורמים מרכזיים במחאות בשייח ג'ראח. אה, נכון, הם היו ערבים (וזה גם מה שעומד לדעתי בטענות המקוריות על סלקטיביות: בצד השני של המשוואה לליאור וחבריו לא עומדים ערבים. מותר להעמיד מולם רק יהודים. ערבים אינם זכאים לזכויות אדם. הם מדרגה קרובה יותר לחיה, ולכן אם מונעים את חופש הביטוי שלהם זה לא קשור). שמענו, לאחרונה, גם על סרבני שירות שהוכנסו לכלא. חקירות נוספות בודאי מתקיימות (מיודענו שיח ראאד סלאח מזומן לחקירות פעמיים בחודש לדעתי) – ומה שביקשה המשטרה לעשות לרב ליאור הוא כמובן לחקור (ואפילו לא באזהרה). עוד לא הגענו אפילו לכתבי אישום. קוראי הארץ מתבשרים על חקירות וזימונים שמתקיימים מדי שבוע למפגינים יהודיים נגד הגדר, בירושלים ועוד, ואני מניח שהרבה יותר מהבשורות בערוץ 7 על חקירות של פלדמן, בן גביר, או מרזל.

 אז כמובן – אני מסתייג מאד מפעילות אותם גורמי שמאל. ראוי שהמשטרה תחקור אותם – והיא עושה זאת. כך גם הייתה צריכה לעשות במקרה של דרך המלך, וטוב שעשתה. אחרת, היתה יכולה בצדק להיות טענה לסלקטיביות הפוכה (בעצם, די ברור שיש כזו – בשל הנטייה של גורמי אכיפת החוק להמעיט מעיסוק ב"יהודים").

ואחרון - גם לו הייתה אכיפה סלקטיביות, הרי שבמקרה שלנו היא מוצדקת. לא הרי קריאה של פרופסור לסיום הכיבוש או אף לחרם אקדמי על ישראל כהרי הסתה לרצח. חופש הביטוי אינו נעצר בראשון, אולם – גם לגירסאות הליברליות ביותר שלו – נעצר בפגיעה בחיי אדם. כתיבה הלכתית המדיחה לרצח גויים היא הדרגה החמורה ביותר בביטויים פוגעים: גם פגיעה גזענית וכוללת, וגם באצטלה של הנחייה רבנית, שמחויבים אנו לציית לה.

אבל כל זה שייך לפוסט הענייני, שציפיתם לקרוא. משפט אחד לא. אחת מהתגובות – של גורם מרכזי בציונות הדתית – היתה ש"חקירת המשטרה גורמת לקרע בעם". ובכן, חברי, הגיעה העת. תקרעו. תפסיקו לזהם את האמונה שלנו בטענות גזעניות. אם הרב שלכם הוא הרב דב ליאור – תבושמו.

אני מכריז בזאת על התנתקות: אין לי כל רצון להיות חלק מקבוצת הגזענים הלא דתיים שקרויים ציונות דתית. נמאס לי. את הכיפה אני משאיר. אני מאמין בבורא עולם ומקיים את מצוותיו, בכל מאודי. את ההשתייכות המגזרית – אני רוצה להסיר.

טוב, על הפוסט הזה אני ודאי אתחרט כשאפסיק לכעוס, אבל דיה לצרה בשעתה.