בס"ד ובהשתדלויותינו-תמיד בשמחה!=]
אחרי שנה וקצת..חזרתי.
לא לא,ממש לא הבטחתי לחזור לכתוב.
היום משום מה,נזכרתי במייל הישן שלי.אמרתי לעצמי-יאללה,נבדוק מה שלום הזקן.
מעניין אם הוא עוד חי בכלל.
שוטטתי להנאתי בין אלפי הספאמים,הזמנות למפגשים,ושאר מיני הדואר שהיו במייל..
ופתאום נתקלתי בזה-
"התראה לפני מחיקת בלוג".
פה הזכרון שלי התחיל לעבוד[שעות נוספות,חבר'ה,בגרות מחר!].
וואלה,מוכר לי משהו כזה...בלוג,כתיבה,שלושת רבעי וחצאית..
*פלאשבקים*
וואי!!הבלוג שלי!!!!
מה,הוא עוד קיים?!מחקו אותו?!
מלא שאלות עלו לי לראש.
הייתי חייבת,חייבת להיכנס שוב.
זה זכרונות,זאת תקופה שלימה ששמורה במקום הזה..
הייתי צעירה פעורה ברמות כשכתבתי את הבלוג הזה.אפילו יותר מזה.
פרס נובל היו צריכים לתת לי על שבירת שיא הפעירות.
אבל נו,ניחא.
את הכתיבה לא נטשתי,התחלתי לכתוב למגירה.או במקרה שלנו-לתיקיה נסתרת במחשב.
על הכל-סיפורים,קטעים,פריקת רגשות ועצבים...מה לא.
ובעצם,למה לא פה?
פה לא מכירים אותי.
פה אני יכולה להרגיש חופשייה לדבר על מה שבא לי,בלי לפחד מביקורת.
ועכשיו השאלה הגדולה היא-עד כמה אני אתמיד?:)
-
ב"הצלחה לכולם בבגרות באנגלית:)
נערה דתיה.