אהבתי אותך, אהבתי אותך מאוד. עד שגיליתי את פרצופך האמיתי.
התרחקתי ממך. לא לקחתי דברים בחשבון, עשיתי צעדים פזיזיים מאוד.
עד שהתנהגת אלי בכבוד, בצורה כלשהי, לא מובנת בכלל, חזרת אלי, זוחל\ת על 4 מחכה שאני אבוא לקראתך.
כאשר הגבתי בצורה שלילית לבקשותייך, ישר את\ה תקפת. איך אפשר להעמיד קשר במקום כך?
ציפיתי ממך שתתנהג\י בצורה בוגרת יותר. אז דיברנו. והרבה מאוד.
כל הזמן התגלו עוד ועוד יריקות חדשות לפרצוף שפגעו בי בידיוק איפה שאת\ה רצית לפגוע מההתחלה. נכון?
באותו הרגע, הבנתי בידיוק, שאני לא הייתי צריכה את הקשר הזה איתך. לא הגיע לי. עזבתי. הנחתי לך לחיות בשקט.
עשיתי את זה לטובת שנינו\שתינו ואת\ה ידע\ת את זה.
אך כשאת\ה היית צריך\ה אותי את\ה היית נורא נחמד\ה והתחנף\ת. נכון?
למה מה קרה? את\ה חושב\ת שאני פתאום אחליף את כל התנהגותי כלפייך?
שאת\ה המלך\ה וכולם צריכים לשרת אותך? להתחנף אלייך? לחייך אלייך בצורה מזוייפת לחלוטין?
ובכלל להתייחס אלייך יפה לאחר כל הסבל שגרמת לי? הבכי? הכאב? הצער? באמת שלא.
לא הגיע לך כלום. לאט לאט כולם יבינו את פרצופך האמיתי ויתרחקו ממך. חלק כבר הבינו והתרחקו. את\ה ראית ורואה את זה עכשיו.
תאמין\י לי? כך זה יהיה. אני בטוחה כל כך. ואת\ה תבין\י שהיית צריך להקשיב לי בכל הפעמים שניסיתי לעזור לך למרות הכל.
ואפילו שהכאבת לי בצורה בלתי רגילה? משהו תמיד משך אותי עוד לכיוונך. כמו כל מי שמכיר אותך. (אם זה באמת אותך או לא).
מסיבה מאוד לא ברורה אני הרגשתי ומרגישה שאת\ה חשוב לי. ואת\ה תמיד תהיי\ה.
אולי זה מפני שהיית חלק מאוד גדול מהפאזל של חיי שגרם לי להבין כל כך הרבה דברים.
ובגלל זה אני רוצה לומר לך תודה. תודה רבה על כל הכאב שלימד אותי המון. במיוחד עלייך.
החיים ממשיכים, ואין סיבה אחת שאני אצטרך לחזור לתחנה הקודמת איתך. מטרתי היא להגיע אך ורק לתחנה הבאה. הרחק ממך.
בבקשה אל תפנו אלי ותנסו לעזור לי.
שום דבר לא ישנה את מה שאני מרגישה.
שיהיה לכם המשך יום נפלא :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
