מכירים את הסרט 'הארולד וקומר משתוללים באמריקה'?
אז חכו שתשמעו את זה...
בבוקר יום ראשון קמתי מוקדם [כמובן חצי שעה אחרי שהעון המעורר!] ואיחרתי לאוטובוס לכפר סבא.. מה שגרם לי לקחת אוטובוס אחר שנתקע בפקקים ובמקום לנסוע שעה ו10 דקות נסעתי שעתיים ו20!!!
אחרי נסיעה ארוכה פגשתי את הוד והיה ממש נחמד אבל כל הפגישה הזיזה את הלו"ז שלי באותו היום וקבעתי להיפגש עם ליזה ב5 וחצי בתחנה המרכזית של נתניה כדי לנסוע משם לבית יצחק.
התחנה המרכזית בנתניה כייסה את התמימת שלנו.
ומה איבדנו בבית יצחק אתם שואלים?
שם חשבנו שבית הפנקייק שהכי קרוב לחיפה! כמו שכתוב באתר הזה http://www.rol.co.il/sites/pancake-bi/
המנהרה האפלה בדרך לכניסה לבית יצחק
סרט אימה איט איז
זה היה בערך 2.5 מ'! מה בדיוק נמוך מאוד בזה?!
גרפיטי מלא השראה
ואיך אפשר בלי כת השטן!
אז הגענו לבית יצחק שזה מושב של כמה רחובות ולא מצאנו בכניסה את בית הפנקייק! רק כמה מקומות סגורים שנורא הזכירו לנו את הסרט "בית השעווה"
שאלנו איש שעשה ריצה ברחוב איפה זה בית הפנקייק והוא נדהם לשמוע שיש משהו כזה בבית יצחק! אז הוא התקשר לאישתו ושאל אותה.. היא אמרה שיש בבריכת השחייה..
אז הלכנו לכיוון בריכת השחיה במושב הזה והסתבכנו קצת עם הרחובות אז החלטנו לשאול בדרך איזו אישה שעמדה ליד איזה בית והיא תיירת ודיברה איתנו באנגלית ואמרה שחברה שלה [שהיא מחכה לה ליד הבית שלה] בדיוק הולכת לשם.. אבל היא אישית לא יודעת באיזה כיוון זה.. אז המשכנו ללכת לפי כל מיני שלטים ובדרך ראינו ילדים קופצים על טרמפולינה בחצר.. זה היה די מטריד כי זה לא ממש התאים לכל הסצינה של "בית השעווה יצחק".
בסופו של דבר, לאחר מאמצים רבים ורגליים כואבות מהליכה, מצאנו את בריכת השחיה! ואפילו שלט שכתוב עליו "בית הפנקייק המקורי" שנראה בדיוק כמו השלט בבית הפנקייק המקורי בהרצליה!!
אבל הבריכה הייתה סגורה! ניסינו לחפש כניסה מסביב אבל לא מצאנו1 שאלנו חבוב שבדיוק חנה באזור והוא אמר שאין לו מושג והוא לא ידע שיש בכלל בית פנקייק!! אז הוא שאל אנשים במכונית שעצרה ליד והם אמרו שבית הפנקייק עדיין לא נפתח..
אני עדיין הייתי בראש אופטימי וקיוויתי שהם תכף יגידו שבית פנקייק יפתח בעוד חצי שעה.. אז שאלתי מתי הוא יפתח ולא היה להם מושג... הבנו שהוא ]שוט עדיין לא נבנה והתבאסנו מבזבוז הזמן והדרך.. אבל לפחות האלה במוכנית אמרו שיש בית פנקייק באם הדרך! אז החלטנו לבדוק את העניין ובשביל קלצר תהליכים ביקשתי מהוד שיבדוק לשם אוטובוסים ובכלל אם יש שם בית פנקייק!!
אז הוא בדק ונתן לנו טלפון לברר בקניון אם יש שם את בית הפנקייק והכל.. אחרי שהתקשרנו הבנו שזה לא בקניון ולא בטוח יש, אבל בכל זאת האנשים האלה אמרו שיש שם.. סימן שהם היו שם!!
כמעט איבדנו תקווה.. היינו עייפות ומיואשות ואזל לנו הזמן..
עלינו על אוטובוס שעבר שם ושאלנו את הנהג אם הוא מגיע לשם הוא אמר שכן! "זה ממש קרוב! אני מביא את הילדים שלי לשם כל הזמן!"
וכלכך פחדתי לשאול אם יש שם בית פנקייק לאחר כמה דקות שיחה החלטתי לזרוק את השאלה הגורלית ולמזלנו הוא ענה שיש!!
אז הוא הוריד אותנו באיזה כביש והסביר איך מגיעים לאוטובוס אחר שנוסע לשם ממש צ'יק צ'ק.. אחרי שהתחלנו ללכת ושמנו לב שבמשך המון זמן אין שום תחנת אוטובוס באזור ולסמוך על שלט ענק שכתוב עליו חיפה זה פשוט אסור!! כמובן שקיללנו את הנהג כל הדרך...
עשינו עיקופים בשלל מקומות.. הלכנו מרחק ממש רציני ובסופו של דבר הגענו לתחנה כלשהי שזכרתי שהיא הייתה בדרך מיפה לכפר סבא.. באמת ששיערתי שנגיע בסוף ברגל לחיפה... ואז כשהגענו לתחנה קלטנו שזה בכלל מגיע לשלל חורים אחרים שהם לא אם הדרך..אז הלכנו לתחנה אחרת ושאלנו שם אשה אחת שהסבירה לנו שאנחנו צריכות לצאת לכביש שליד קניון הדרים... אז מצאנו את הקניון אבל לא כביש שנראה כמו הכביש הנכון.. אז שאלנו אנשים בתחנת הדלק והם הסבירו לנו.. בשלב מסויים מצאנו את עצמנו הולכות בשביל בסגנון טיול שנתי ומטפסות ליד גדר כלשהי שבסופו של דבר הובילה אותנו בחזרה למקום שבו הנהג הוריד אותנו וקלטנו שבכלל לא הבנו נכון את כל ההוראות שלו!!! והיינו צריכות ללכת בכביש אחר!!! 
אז אחרי הליכה ארוכה ורגליים מתפרקות ויאוש טוטאלי ובזבוז זמן ענקי הגענו לכביש שאמור להוביל אותנו בסופו של דבר לאמ-הדרך.. כבר ממש רצינו לקחת אוטבוס לחיפה כי פחדנו שלא נספיק לאוטובוס העירוני האחרון ואז החלטנו שאחרי כל המסע הקשה שעברנו אסור לנו לוותר!! אז חיכינו לאוטובוסים המתאימים לנו אבל הם לא באו.. אז לקחנו מונית.. שלא עלתה הרבה אבל אני בטוחה שהוא לקח כמה שקלים אקסטרה לעצמו הקקה..
ואז.. סוף סוף!! הגענו לMהדרך המהולל!!! וראינו כתוביות פנסים ענקיות שכתובות עליהן מילים נהדרות: "בית הפנקייק"! כבר פחדנו שאנחנו הוזות!
נכנסנו למקום האלוהי הזה, קיבלנו תפריט שגרם לנו להזיל דמעה על זה שזכינו סוף סוף להיות שם ואכלנו את הפנקייקים הכי טעימים ביקום כולו!!!!
ליזי מתרגשת
המנות המדהימות!!! [זה נראה מעט.. אבל אלה פנקייקים ענקים ושמנים שפיצצו לנו את הצורה אחרי שהיינו רעבות]
זה היה המצב שלנו רוב הדרך ><
השמחה והששון נמשכו זמן טוב עד שהיינו כבר צריכות ללכת ובדרך חזרה שוב עשינו מלא סיבובים בכל מיני דרכים כדי להגיע לתחנה עם אוטובוס לחיפה....
לבסוף שאלנו בתחנת הדלק אנשים וכיוונו אותנו.. אז הלכנו לתחנה שנמצאת לד שלט לכביש שמוביל לחיפה ושוב ראינו אוטובוסים לפרדס חנה!!.. כאילו שזה שפרדס חנה מקיף את כל הארץ!!! ושוב אין אוטבוס לחיפה. אז ניסינו לבדוק את כל התחנות הנמצאות באזור.
הרגליים שלנו ממש התפרקו עד שחזרנו לתחנה הראשונה ושאלנו את האוטובוס שהגיע והנהג אמר שיש אוטובוס לחיפה מגבעת אולגה..
אז נסענו בכביש ישר לחלוטין בלי שום צמתים ופניות לצומת אולגה וירדנו אחרי איזה דקה וחצי בתחנה של גבעת אולגה ושם שוב היו את אותם האוטובוסים לפרדס חנה השרמוטה!!!! בלי שום אוטבוסים לחיפה!!
כבר ממש לא ידענו מה לעשות! אז חיכינו לאוטבוס לחיפה.. ואחרי המון זמן הוא הגיע וקלטנו שהנהג הקודם שהביא אותנו לגבעה סתם גנב ממני כסף [ליז הייתה על מדים] כי האוטובוס לחיפה נסע בדיוק באותו הכביש באותה הדרך! מה לעזאזל הייתה הבעיה שלו לעצור גם בתחנה הקודמת?!
בזמן ההמתנה צילמנו שטויות..[חצי מהתמוונות היו במצלמה שלה]
מיואשת,מרוששת ועייפה
עיקמתי פרצוף בזמן שליזה ישרה
לפחות הייתה ציביליזציה מסביב ><
[וזונות שלוקחות טרמפים על/ם נהגי משאיות דלק-לא הספקנו לצלם]
הוטרדתי ממשהו לא ברור חחח
0ם
חחחח היא חטפה זרם במרפק...
היה קשה וממש התחרפנו אבל לפחות הגענו הביתה בסופו של דבר.. המסע עדיין היה מלא בצחוקים.. הרגליים ממש כאבו!! אבל השגנו את מטרת הזהב שלנו! עשינו היסטוריה בחיי השומן שלנו!! אכלנו בבית הפנקייק!! D:
♦♦לסיכום♦♦
אף פעם אל תוותרו על החלומות שלכם :)
ואין דבר כזה יותר מידי סירופ שוקולד/מייפל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Tomato Freak
