משועממת כרונית...

ארוחת הערב הוכנה. הסרט מוכן לצפייה. גם המרלו והפופ-קורן מונחים להם על השולחן וממתינים שיעשו בהם שימוש.
הערב מתוכנן לי ערב רומנטי ומרגש עם עצמי :)
אחרי שאת החמישישי שלי בלתי עם חברי היקר והאהוב, היום הוא צריך ללמוד וגם אני. אבל למרות שיש לי שני סמינריונים להגיש, מטלה בבניית אתרים ותקופת מבחנים מבחילה שמתחילה בעוד שלושה שבועות, החלטתי שלא אקרא אפילו סיכום אחד. (טעות מרה שאח"כ אשלם עליה מחיר יקר בזמן ובכמות מטורפת של רטלין). בנוסף, הורי טסו להם לשבוע סיילים בלונדון ואני לבד בבית עם עצמי. כל השבוע הייתי בלימודים, בעבודה ואצלו. היום אני אצלי! לבד. עם המזגן והיין האדום שאני מתכננת לסיים.

עבר כבר חודש וחצי מאז שהתחלנו לצאת וטוב לי.
מלבד אקסית חולת נפש עם הפרעת אישיות גבולית שלא מפסיקה לשלוח לו סמסים, מיילים, מתקשרת ובאה אליו הביתה אחת לשבוע ומנסה לפתות אותו לשכב איתה ולומר לו שהוא צריך לחזור אליה, שולחת לו בדיקות רפואיות שקריות שהיא בהריון ממנו ומאיימת לפגוע בעצמה אם הוא לא יחזור אליה, הכל מושלם. כמובן שהוא תמיד מסנן אותה, לא עונה לה לטלפונים ומעיף אותה מביתו... אבל היא לא מרפה.
זה נשמע רע, אני יודעת. ולא רק שזה נשמע רע זה גם רע. כל הריבים שלנו עד עכשיו היו עליה. כייף לנו ביחד, אנחנו יוצאים, הכרנו זה את חבריו של זה והכל מושלם למעט האקסית הטורדנית. זה מרגיש כמו להיות עם מישהו נוסף בקשר, בנאדם שלישי. 
אז אחרי שני התקפי חרדה איומים, דכאון חולף ובכי היסטרי מצידי, הוא החליט שהוא מפסיק לספר לי על מעלליה. עדיין יש לי עם זה רגשות מעורבים, כי אני רוצה לדעת אם היא עדין מנסה לחזור לחיים שלו אבל מצד שני היא משבשת לנו את היחסים. אז הוחלט בינתיים לא לערב אותי בנושא.
חוץ מזה- מושלם ;)

למרות שכריסטמס עבר, אורות עץ האשוח של השכן ממול עדיין מהבהבים כל ערב מביתו (הוא אמריקאי) והשיר הזה בכלל עושה שמח :)