משועממת כרונית...

טוב,אז יש לי מחר מבחן בפסיכולוגיה...

ואני משום מה מבינה את מה שאני קוראת. נכון מדהים ?!? -איזה הישג...

אז, אתמול היה ממש נחמד אצל טל, הזמנו סיני, שהיום היה לי ממנו קלקול קיבה והקאתי את נשמתי... , והיא הכינה סופלה שוקולד-שהיה ממש טעים... וראינו את הסרט "גיבור" של ג'ט לי... היה יפה... למרות שלא הבנאתי חצי מהסרט וגם מתתי מעייפות... אז ככה שיצא לי "לנקר" לקראת הסוף.

אבל לא על זה רציתי לדבר איתכם...

רציתי לספר לכם על חבר יקר שיש לי. ומכיוון שגילתי שכנראה כמה מחבריי קוראים <לצערי> את הבלוג... אני לא אכתוב את שמו < אולי בסוף...> ואקרא לו ד'. <למרות שהם יודעים על מי מדובר...

בכל אופן, יש את הביטוי "חברים מגיל אפס", ומקרה שלי ושל ד' זה ממש כך.

נולדנו באותו היום, באותו בית חולים, האמהות שלנו שכבו מיטה ליד מיטה... ואנחנו שכנים, בית ליד בית, מהיום שאני זוכרת את עצמי. היינו ביחד בגנון,בגן, ביסודי עד.... עכשיו, הוא אפילו איתי באותה כיתה בתיכון (אהה.... בחטיבה אבל לא היינו ביחד...). אני אוהבת אותו כאילו הוא אחי... <הוא כמעט אחי... יש ביננו 3/4 שעה הבדל....> , הוא יודע עליי הכל, אני יודעת עליו הכל... אני יכולה לספר לו דברים שלטל וגל קשה לי לספר ולא נוח לי לספר להם... בקיצור- חברים טובים. מאוד.... אחים.

אבל מה, לחברי היקר ד' יש בעיה נורא חמורה.

בעיה שמטרידה אותי מאוד... בעיה שיוצא לי לדבר עליה הרבה עם החברים שלי... כי אנחנו נורא דואגים לו בשל אותה בעיה...

הבעיה של דובי היא שהוא - שקרן פתלוגי. ומה שעוד יותר מטריד אותי הוא... שהוא אף פעם לא היה ככה... אבל ב-3 שנים האחרונות שחזרתי ללמוד איתו בתיכון... (כפי שהזכרתי, לא הייתי איתו בחטיבה אז אני לא כ"כ יודעת איך הוא היה) שמתי לב אליה.

ונורא עצוב לי. עד כמה שאני אוהבת אותו, ואני אוהבת אותו... הפסקתי להאמין כמעט לכל מילה שהוא מוציא מהפה. וזה עצוב לי.

כפי שהזכרתי, יצא לי לדבר על זה הרבה עם החברים שלי...והחברים שלו.... והם גם דואגים לו, כמוני. ולפעמים הוא אומר דברים, שזה נורא עצוב...אבל עם זאת גם נורא מצחיק, הוא מספר סיפורים שאנחנו או אחד מהחברים שלו הינו איתו באותה סיטואציה שעליה הוא מספר... ו...מה שהוא מספר, רחוק מהמציאות.

טוב... בקיצור, אנחנו נורא רוצים לעזור לו... ולא יודעים איך .

:( 

טוב....

כבר מאוחר... אני אחזור ללמוד לפסיכולגיה. אם תהיתם... המבחן הוא על פסיכולגיה התפתחותית... פרויד וכל החברים הפסיכולוגים החביבים שלו <משהו.....>

אז... שבוע נעים שיהיה לכם.