אף פעם לא הבנתי איך יצאתי ככה.. כאילו כמעט מושלמת.. כן זה מתנשא . מאוד. יודעת..
אבל עכשיו הבנתי.. אני דפוקה. ממש.. כל ההתמכרויות במקום אחד. אבל לא איזה התמכרות קשה והרסנית מיידית, כזאת שאמנם קשה אבל גם אפשרי להיגמל ממנה..
אצלי זה הכל. הכל בקצת. חייבת אבל לא אשרוף את העולם בשביל זה. אהבה סקס סמים אלכוהול אדרנלין. אבל כל הרגל נשאר בגדר הסביל. בגדר ה"אפשר לחיות עם זה." אבל נמאס לי נמאס לי להיות תלוייהההה ככ תלויה בזה. אוי והכי נורא- אהבה. הכאב הזה - הבלתי נגמר. Love is indeed an endsless suffer.
אז הכל נשלט. ואני לא אשתגע ואני לא אאבד את זה. בינתיים..
אבל אני מרגישה שזה מתחיל להתחזק.. כל הדחפים האלה.. ובו זמנית אני מנסה לפתח שליטה עצמית.
די. נמאס לי מהכל.
נמאס לי להחזיק תעצמי כל הזמן ולחשוב על מה טוב לי ולא טוב לי .. כל הזמן להחזיק שלא יתפרק.. אולי אני צריכה לדחוף איזה חבילת ואליום ולהגיד ביי.. אבל אני מאוהבת בעצמי מדיי בשביל זה. אין לי אומץ- וגם אין לי לב לפגוע בהורים שלי ככה.
אפילו שאני שונאת אותי אני אוהבת אותי.
אני מפחדת להודות בזה.. שיש בעיה.. שזה לא בדיוק נורמלי מה שקורה לי בלב בראש בגוף.
דפוקה
רצח.
אם הייתי שקופה היית רואה איך זה מכאיב לי. אני לא רוצה למנוע ממך שומדבר שיעשה לך נעים. אני אוהבת אותך וקודם כל רוצה שתהנה מהכל - מכל מה שהעולם הזה מציע. אבל אני רוצה להרגיש שלך. להרגיש מיוחדת.. וכשאתה מדבר אליהן ככה- כאילו היא הנסיכה הקטנה שלך ולא אני זה צובט. אז אני מעבירה נושא אצלי בראש... אבל אחר כך אני לבד- וזה עולה. ובא לי שתבוא ותחבק אותי ועצוב לי- ואז אתה מגיע. ולפעמים .. אני פשוט שמחה שאתה פה ולא בא לי לדבר כבר על כלום.
זה שווה?
להיות שלך לגמרי.. אבל אתה בעיקר שלי?
אתה אומר שאתה לגמרי שלי..
איך זה יעבוד הפתיחות החד צדדית הזאת שלנו?
אני לא רוצה שתסכים לי להיות עם אחרים..
אוף.
זה הרבה יותר מסובך ממה שחשבתי.. וכשרואים עלי שכואב לי.. זה מעצבן אותך? יש רגעים שאני מרגישה שאתה לא רואה אותי. לא רואה איך אני מרגישה בתוך כל זה.. אמרת שתשים אותי קודם כל במקום הראשון.
אבל הכי דפוק בכל הסיפור- זה שאני נמשכת לכאב הזה - זה מה שמניע אותי זה כאילו משאיר את הלהבה הפנימית שלי מונעת. ואז אני הרבה יותר נהנת מהכל. הכל- אותם התמכרויות מפגרות שיהרגו אותי אבל ממש ממש ממש ממש ממש לאט.
הלוואי שיכולתי להגיד זהו- אני מתחילה דרך חדשה- ודיי עם הסטלות ודיי עם כל ההורמונים המשתוללים האלה. והאהבה המטורפת חסרת התנאים הזאת שאני מעניקה לו. שתהיה עם קצת יותר תנאים.. שאני אדאג קודם כל לעצמי קצת כמו שאני אוהבת לומר תמיד ואף פעם לא ליישם.
כן ההרגשה הכללית היא של מוות פנימי קליני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
