השבוע האחרון לא היה פשוט.
אבל אני מתחילה לראות שדברים קצת חוזרים לשגרה.
ביום רביעי אני מתחילה ללמוד
ממש בכיתה עם מרצה ועוד תלמידים
עבר כל כך הרבה זמן מאז הפעם האחרונה.
אני אוהבת ללמוד.
לקח לי זמן להפנים את זה ולקבל את זה.
אני אוהבת ללמוד כמו שאנשים אחרים אוהבים נגיד מסיבות.
אני אוהבת להכיר דברים חדשים, להגיע למסקנות, לחקור, לדעת דברים שאחרים לא.
ברור שלא כל נושא מעניין אותי.
יש תחומים שהם כנראה לא בשבילי - בעיקר התחום ההומני-חפירתי (מדעי המדינה, היסטוריה, ספרות וכו')
נשגב מבינתי מה כל כך מעניין וחשוב בשאלה האם מפא"י היתה בעלת סממנים פאשיסטים
ומה זה בעצם משנה - איך זה תורם לחיי היום?
לדוגמא - התחלתי ללמוד לנגן לפני כשנתיים, משהו שרציתי לעשות כבר הרבה זמן, ודווקא התיאוריה זה החלק שאני יותר מתחברת אליו, אימונים סיזיפיים מדי יום דווקא לא.ברמה האינטלקטואלית - תמיד רציתי לדעת איך עושים מוזיקה? איך יש צלילים שנשמעים כל כך טוב אחד עם השני?
איך מלחינים שיר? איך מוצאים שיר משמיעה (תווים אקורדים וקצב)?
ההתקדמות שלי איטית מדי לטעמי (יש לי תירוץ גם לזה) אבל ברגעים המתוקים האלה שאני יושבת על שיר מסויים ומצליחה להוציא קטע משמיעה, מבחינתי רשמתי ניצחון קטן על שמי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
