 כינוי:
RileyHorror בת: 34 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2008
אני לא אעשה את זה לעצמי.
הבלוג הזה הוא בלוג של מישהי שכבר לא ממש קיימת. אני יכולה להגיד כמה שאני רוצה שאני שמחה שהתבגרתי, אבל בסך ההכל, האורות שלי כבו, והייתי נותנת כל כך הרבה לחזור למי שהייתי. בכל מקרה הבלוג הזה לא באמת שווה משהו, אז אסגור אותו בפעם המיליון ונקווה שזו הסגירה האחרונה.
היה שלום, -הצדעה.
| |
או שאני צריכה לקבל מחזור, או שאני בדיכאון.
| |
אז אני לא רואה טלויזיה,
אני לא שומעת מוזיקה,
אז אני לא יודעת מה קרה אתמול, ומה קרה היום, ומה אמור לקרות מחר,
ואני לא יודעת אילו סרטים יצאו לקולנוע,
או מי הסלב מס' אחת כרגע,
ואני לא יודעת מי נפרד ממי,
ומי נהיה חבר של מי,
ואני לא מתמצאת בשום דבר שכולם מתמצאים בו,
אז אני לא.
אבל אני עדיין מתרגשת כשאני רואה את הדיוידי של הדרזדן דולז
אני עדיין רוקדת כאחוזת דיבוק כשאני שומעת את War pigs
אני עדיין מתאפרת באייליינר עבה ואני עדיין מערבבת אלכוהול עם מיץ תפוזים בבקבוק מים מינרלים ושותה.
אני עדיין מחכה ללא מושג מתי אמורים לקחת אותי
אני עדיין מחייכת כשאני מקבלת סמס מאנשים שאני אוהבת
אני עדיין צוחקת מהדברים הכי מפגרים ביקום
ואני עדיין כועסת על הדברים הכי מפגרים ביקום.
אני עדיין נוהגת כאילו הכביש הוא שלי,
אני עדיין מקללת אנשים שחושבים שהכביש הוא שלהם.
מאז סוף הטירונות לא הצלחתי לבכות. בכיתי רק כשהראו לנו את 'תעבירו את זה הלאה' בימים האחרונים של הקורס, וגם זה, כי ממש ניסיתי, כי הרגשתי שאני חייבת. שאם אני לא בוכה, אז אני לא אנושית. כי זו אני, אני תמיד בוכה. אז הורדתי דמעה אחת, ולא הייתי מסופקת.
הצבא הזה הראה לי שמה שלא הורג באמת מחשל, ומחשל ברמות. כי אף אחד לא יכול לפגוע בי, יצאתי הכי חזקה ביקום מבסיס ג'וליס. היום היה לי ריב עם אבא, אחד מהרעים, מהאלה שאני תמיד צורחת בבכי, והייתי כל כך נינוחה שבאמת שהפתעתי את עצמי.
לא בכיתי חודש. חודש שלא נפלתי לחיק מישהו במירור על חיי.
היום יש מסיבת קורס, ואני מחכה לארז שיאסוף אותי ויקפיץ אותי למסיבה. פעם ראשונה שאני באמת שמה זין על 'אם לא שותים-אז לא נוהגים'. אני מחכה שהוא יבוא, שיראה סימני חיים, שיבוא, שיבוא. שלחו לי כבר כל כך הרבה סמסים, שיבוא כבר, שיבוא.
פתאום כולם יהיו על אזרחי. כל הבנות, כל הסגל, שהן כבר לא סגל, הן כבר בנות-אדם רגילות, כמונו, רק גדולות בחצי שנה-שנה.
ואי,
זה כזה מוזר.
נעלי הבקום צמודות למגפי הפלטפורמה השחורות שלי.
הכומתה עם הסיכה המשופצרת (והחתיכית, יש לציין) צמודה לבקבוק האלכוהול
עולמות כל כך שונים ומופרדים אבל בכל זאת משולבים אחד בשני כי זו אני
אתם קולטים? זו אני
טוראית אוראל
אבל גם אוראל או סתם ריילי
זו עם השיער האדום או זו עם השיער השחור או החום או כל צבע שאי פעם תחלמו עליו
זאת עם החיוך הלא נגמר וזו מצבי הרוח המשתנים
וזו ששרה וזו שצוחקת וזו שבוכה וזו שמצלמת וזו שצורחת ומצדיעה וממלאת הוראות ומרגישה סיפוק
אני מסופקת
ועכשיו ארז התקשר
הוא יצא מתל אביב
אוף, אגיע כשכבר כולם שיכורים
טוב נו מילא.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
