There is no such thing as perfect people

למרות שחשבתי שלמדתי מהטעויות.

למרות שחשבתי שאם נפגעים פעם אחת ממישהו שאוהבים, הדבר לא יכול לקרות פעמיים

למרות שחשבתי שאם אני מכירה בן אדם כל כך טוב, שהוא בשבילי כמו אח, הוא לא יפגע בי לעולם...

למרות טיפשותי הרגילה...טעיתי. שוב.

ושוב בטחתי ושוב מישהו שהיה חשוב לי כל כך הראה לי כמה שזה היה חד צדדי

ושוב נשארתי עם ההרגשה המשונה הזאת, כאילו משהו נעקר לי מהמקום, וכבר לא אכפת לי.

כי נמאס לי להתאכזב מאנשים שסמכתי עליהם יותר מכל

נמאס לי להאמין באנשים, ולגלות שהכל היה שקר.

נמאס לי להיפגע מאלה שחשובים לי.

זה מצחיק אפילו, כמה שאני לא לומדת מהטעויות שלי.

אולי הבלונד באמת משפיע על המוח. מי יודע.

וכל מה שנשאר לי עכשיו זה לתהות, למה הוא פוגע בי ככה.

כאילו אני כלום עבורו

כאילו מה שהיה, הכל...לא שווה דבר בעינייך

הזלזול הזה, כאילו אני כלום בשבילך. הורג.

ונשארתי בלי מילים

פשוט אכזבה. כנראה.

אבל זה בסדר. אחרי הכל, התגברתי על הפעם הראשונה לא?