אז עשינו את ליל הסדר אצל ההורים של סיימון, ובפעם הראשונה סבתו של סיימון ראתה את סימבה. 

היא אמרה שהיא לא מאמינה שהוא רק בן 3 חודשים כי הוא ממש פעיל ואפילו מדבר הרבה.

היא גם אמרה שעכשיו אני באמת נראית שונה ובוגרת, ורואים עלי חיוכים של אמא טובה. 

עשה לי טוב. 

שאלתי אותה אם היא רוצה להחזיק אותו, היא אמרה שהיא פוחדת שהוא יבכה, הבטחתי לה שהוא יתנהג טוב, היא לקחה והוא מיד בכה. פדיחות. 

בשלב מסוים סיימון חזר הביתה לקחת שקית מתנות ששכחתי להביא, ואני הלכתי לחדק השינה של הוריו בכדי להניק. 

חוויית ההנקה בשבילי היא נושא מאוד אינטימי. אני לא מסוגלת להניק בציבור, גם לא רוצה בכלל. אם יוצא ואנחנו בחוץ הרבה שעות אני נותנת לו קצת מטרנה שיסחוב אותו עד הבית... 

אבל אימו החורגת של סיימון כל הזמן נכנסת לחדר כשאני מניקה. אם זה לנסות לעזור לי או להעביר לי את הזמן, זה פשוט מביך ומלחיץ וככה סימבה לא ממש מוכן לאכול. 

אז אני מבקשת ממנה בנימוס לתת לי להיות איתו בשקט, היא כנראה לא ממש הבינה אותי ואיכשהו יצא שהיא אומרת לסבתו של סיימון להגיע לתמוך בי.

אז פליפינית אחת ורומניה בת 80 עומדות מולי כשהציצי שלוף והתינוק בוכה שגם לו לא נוח. חגיגה אמיתית. בסוף קצת התעצבנתי ודרשתי שיחכו בחוץ. 

אין לי מושג איך יש נשים שחושבות שזה לגיטימי להתבונן ברגעים אינטימיים של אחרות. לא מבינה איך זה לא מפריע להן. 

כמו בנות שהולכות יחד לשירותים... גם את זה אף פעם לא הבנתי. מבינה את הפואנטה במסיבות טבע כשאת באמת צריכה ליווי כי את שומעת צבעים ומפחדת להשתין על קיפוד חד קרן בטעות, אבל חוץ מזה אין באמת צורך.

אבל אולי אני סתם מעולם לא הייתי טיפוס של בנות אז גם לא אבין זאת בחיים.

בכל אופן, הערב היה נחמד בסך הכל. מאוד טעים, הרבה צחוקים... אני אוהבת במשפחה של סיימון שהם תמיד יורדים האחד על השני וכל ארוחה הופכת למן ערב מערכונים שכזה. נראה לי שברגע שנכנסתי לזה ושיתפתי פעולה זה היה הרגע בו אביו של סיימון אמר לו "תתחתן איתה". 

אה, ומכנס החאקי בסוף לא עלה על הזאטוט, ושמתי לו אוברול ג'ינס שהוא במידה של חצי שנה!

אז היום רשמית החלפנו לו את כל המלתחה לשלב הבא.