זה חג ראשון שלי בלי המצברייד של אבא. הוא ידע להכין הכי טוב וטעים שיש ואף פעם לא שאלתי למתכון. פספוס. 

אמא ואחי הקטן יצאו להפלגה ביום ראשון, למשך שבוע. אמא החליטה שהיא לא רוצה לחגוג עם אף אחד את החג הזה... אני מניחה שאחרי 37 שנה עם אותו האיש זה ממש מוזר להיות פתאום בלי. מגיע לה לעשות מה שמתחשק לה...

אני זוכרת איך היא תמיד רצתה לצאת להפלגה עם אבא אבל הוא לא ממש היה יכול להנות מזה כמוהה ובטח היה יוצא שהיא רק היתה מטפלת בו כל הזמן. ועכשיו היא חופשיה. 

אני נזכרת כשהייתי קטנה ואבא עוד היה חזק ובריא, יש מלא זכרונות עמומים ונחמדים. כמו למשל כשכל המשפחה המורחבת עשינו על האש באחד היערות, ואבא הכין מהסלקל וכמה חבלים נדנדה בשבילי... כזה הוא היה, סוג של מקגיוור... מסוגל לבנות הכל מכלום. 

שנה שעברה עשינו את החג עם חברים בלבד. אני ממש מתחרטת על ההחלטה הזו כי ככה פספסתי לי את הפסח האחרון עם אבא.

סיימון עובד כרגיל בחול המועד, וכיוון שיש איזה עניין של גניבה ענקית בסניף אחר, לקחו לו עובד אחד ועכשיו הוא קורע את התחת ולא יכול לקחת אפילו חצי יום חופש. 

עבדים היינו לפרעה במצריים, עתה עבדים בישראל.