ביום שלישי סיימון הביא הביתה מוצץ שחיפשנו כבר חודש - מוצץ לסרבנים. בהתחלה היו קצת בעיות עם סימבה אבל עם הזמן הוא למד לאהוב את זה כשהוא מתעייף... 

הוא שוכב על הגב, יד אחת מחזיקה שהמוצץ חלילה לא ישמט, והיד השניה משחקת בשיער. ככה הוא נרדם בסלון על הטרמפולינה או בעגלה, מבלי שנצטרך לנדנד אותו. קסם. 

בלילות הוא עדיין מתעורר הרבה, אבל הלילה הנקתי רק פעם אחת ב4 לפנות בוקר, בשאר הפעמים המוצץ סיפק לו תחלופה נאה והוא חזר לישון בעצמו, ללא צורך בציצי של אמא. ילד גדול. 

אחרי שהבנתי שאני לא מסוגלת לצאת איתו לבד עם העגלה, התחלתי לצאת איתו עם המנשא. בהתחלה הוא לא ממש אהב את זה והייתי יוצאת לכמה דקות בודדות... אבל לאט לאט הארכתי את הטיולים ואתמול, כשדודה שלי הגיעה לבקר ויצאנו לטיול למרכז, בדרך חזרה הוא כבר "נרדם בעמידה" וישר הכנסתי אותו למיטה שלו. הוא תפס את בובת המיקי מאוס שהיא בערך בגודל שלו, עם היד השניה שיחק בשיער, וישן יופי צהריים. 

במהלך הטיול הלכנו לאכול פרוזן יוגורט, ובכל פעם שדודה שלי לקחה כפית לפה, סימבה פתח את פיו כאילו גם הוא רוצה. אז היא לקחה כפית חדשה והרטיבה מעט במים, הגישה אליו והוא טעם וליקק את השפתיים. 

עוד שבועיים הוא יהיה בן 4 חודשים ואוכל להתחיל לתת לו טעימות של פירות וירקות! אני כבר ממש רוצה להתחיל עם זה וגם הוא נראה לי כבר מוכן לשלב הבא, אבל נצמד לספר ונעשה הכל כמו שצריך... 

היום אני מכינה אצבעות שוקולד עם פקאן וגם אופה עוגת בראוניז. מחר אחותי מגיעה, וגם שתי דודותיי (אחיותיה של אמא). אנחנו נצא לטייל בגן האם עם הילדים של אחותי... הילדות של דודתי כבר גדולות ממש והגדולה ביותר משרתת בצבא. אני עוד זוכרת כששלושתן היו קטנטנות והייתי משחקת איתן בברביות וטבחיות-בכאילו בכל פעם שנפגשנו. איך שהזמן טס...