סתם צ’’ופי שכמותי...

טוב אז באמת שנים שלא כתבתי אבל לא יודעת למה דווקא היום החלטתי לכתוב שוב..

אז ככה שנה בצבא... טס בטירוף העבודה שוחקת.. בכל זאת משמר הגבול זה לא כזה להיט... הרווחתי קורס נהיגת שטח שזה ממש נחמד... יציאות נחמדות אבל עדיין לא מספיק..

אני שונאת את המקום שאני נמצאת בו וככל שאני יותר בסביבת האנשים ה"מיוחדים" שנמצאים שם אני מבינה כמה גועל בן אדם יכול להיות... זה מתחיל מלרכל.. ואז להפיץ שמועות למיניהם... ואני יודעת שאת זה יש בכל מקום אבל ראבק! אי אפשר להיות נחמד בימנו? עזבו את זה... המסיכות של האנשים פה... זה בכלל.. אם הייתי מנהלת תאטרון... היו אנשים שהייתי בוחרת אותם ממש בלי למצמץ..

ואני שואלת את עצמי... מה יצא לך מזה? הרי בסוף שקרים צפים איכשהו אז לא עדיף שתיהיה כנה ואמיתי? כנראה שלא.... עוד לא הגעתי לקטע הגרוע... המ"פ.. אווו הוא סיפור מיוחד.. ממש חולה נפש.. אני עושה מרד?? אני בסה"כ דוגלת בשיויון... מה זה רע? כן אני יודעת היו הרבה לפני ויהיו הרבה אחרי.. אבל אם שיניתי קצת זה גם עושה משהו לא? אני נשמעת מתוסכלת.. אבל אני מרגישה שאני בסוג של כנונייה שממש לא בא לי להיות שותפה בה.. עד עכשיו הייתי רק צופה מהצד, מה אומרים ,איך מתנהגים.. עככשיו איכשהו הגעתי לתפקיד הקורבן.. לא שאכפת לי מה אומרים.. שיאמרו אני יעשה מה שבא לי.. אבל לפחות אל תתנהגו כאילו אתם החברים הכי טובים שלי שאתם לא.. צביעות זו מחלה קשה למדי והיא רק הולכת ומתפשטת...

הוצאתי הרבה קיטור... אבל אני מקווה שהעתיד יהיה יותר טוב.... עוד נשארה בי אופטמיות..

יאיייי...

 חחח הורס....

לאב יו צ'ופסססססס