אביגיל טוויזר - וינר היא עו"ד צעירה. התנדבה לפעילות במרכז המידע לתושב
לפני למעלה משנה. אם ל-2 ילדים קטנים, אשר הקדישה בכל יום א' בערב שעתיים
מזמנה היקר, והגיעה כדי לייעץ ולסייע לפונים.
תמיד הגיעה בריצה, כמעט בלי אוויר. לחוצה. לא נעים לה. כי הבעל, "הביביסיטר"
הקבוע והמפרגן, התעכב במקום העבודה שלו.
אבל, למרות הכל - הגיעה. לא נתנה לעצמה הנחות.
כעבור מספר חודשים אביגיל נכנסה להריון. נו , שיהיה במזל טוב!
וגם אז - המשיכה להגיע, יותר עייפה, יותר עמוסה, יותר כבדה - אבל....
כרגיל, בלי הנחות.
ואני, כל אותה תקופה, חושבת בליבי: זהו זה. אמנם תיוולד לנו, בעזרת השם,
(אביגיל היא אישה מסורתית) תינוקת ראשונה
אבל... לבטח כאן תם עידן אביגיל במרכז המידע שלנו. כי למה עוד ניתן לצפות ממנה?
לאחר הלידה אביגיל הגיעה לביקור עם תינוקת יפהפיה. חיבוקים, נשיקות, החזקתי
את הקטנה בעונג רב, אפילו הורשתי להאכיל אותה, אבל לי היה ברור שאביגיל היא אורחת.
לא העזתי לשאול מה הלאה. כי מי יצא להתנדבות עם 2 ילדים קטנים + תינוקת?
אתמול קרה הבלתי צפוי :
על הקו אביגיל: אני מכניסה את הילדה בספטמבר למעון וחוזרת לפעילות,
פעם בשבוע בשעות הבוקר.
ואני: קופצת עד לתיקרה. לא מאמינה. הכיצד?
אביגיל: כן, אני מתגעגעת. המשכתי להיות מכותבת למיילים שלך, נשארתי
מעודכנת, שייכת לקבוצה, וכעת ...הבלוג שלך.
קראתי בצער על מותו של דוד עברון ז"ל, הכרתי אותו היטב, עצוב לי.
ובמקביל התקנאתי בטיול שלכם. גלשתי מהבלוג אל אתר הצילומים שלך
וראיתי שכיף לכם ביחד.
רוצה להמשיך ולהיות חלק מכם, ולחזור לפעילות.
אז זה העניין?
הבלוג שלי + הסיפורים האישיים + התמונות מהטיול עשו את העבודה.
גאוות יחידה!
תודה לך, אביגיל, את מדהימה!
כולנו מחכים לך בקוצר רוח ושיהיה לך קיץ קל עם הילדים.
