אני אוהבת את השקט
אני אוהבת את הלבד
אני מרגישה כל כך אנוכית
אבל אני לא בן אדם של משפחה
אני מעריכה את כל מה שהם נותנים
אבל אני בן אדם של שקט
אני לא מסוגלת ב12 בלילה
לשמוע את הנגינות של אחי בגיטרה
או את השאלות המוזרות של ההורים שלי
את כל הנשיקות שצריך לתת לכ לדודה
אני מחכה לרגע שאני אוכל
לצאת מהבית ולחיות לבד
ולא לשמוע את הדעות של כל אחד
על מה שאני עושה
או שיגידו זה אסור וזה מותר..
אולי יש אנשים שיגידו לי שאני מדברת שטויות
אבל זו אני
וזו מה שאני רוצה להיות
אני לא רוצה לשמוע על גבי החלטות שלי
או שיגיבו עלי דעות בגלל אחים שלי
נמאס לי ללמוד אם מורים שלימדו את אחים
שבגלל שהם אהבו אותו הם צריכים לאהוב אותי
או ההפך בגלל שהם לא סבלו אותו הם לא סובלים אותי
נמאס לי בלי לצרוח
אבל יש בעיה זה לא הבעיה שלי..
אההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה..............