הפוסט התחיל משורה אחת בפוסט ביום חמישי (25.5), אבל התחלתי לכתוב הרבה הרבה שטויות אז החלטתי להפוך את זה לפוסט נפרד.

ליום הולדת עשר או אחת עשרה ביקשתי דגים. O__o

הלכתי עם ההורים שלי לחנות החיות המעפנה בקניון, וקנינו אקווריום פלסטיק לא גדול במיוחד, אבנים כתומות, צמח מפלסטיק ופסל של ספינה טבועה. הפסל הזה ממש יפה. קנינו גם דג מפלסטיק שאמור לצוף לו באקווריום, רק שהוא מעולם לא צף כמו שצריך, אני חושבת שהוא צף על הצד. אני לא זוכרת אם את דג הפלסטיק קנינו כבר בהתחלה, או בשלב יותר מאוחר.

בחרתי שלושה דגים מסוגים שונים מהשורה התחתונה של האקווריומים, כי רק הסוגים האלו מסוגלים לחיות באקווריום פלסטיק קטן ללא חמצן, חימום וכו'. בחרתי אותם בקפידה, אמרתי למוכר בדיוק איזה דג אני רוצה שהוא יוציא לי. אחד היה מסוג שלייר (סאלי, כי זה נראה לי שם מתאים לדגה כ"כ יפה), השני כיפה אדומה (סאנשיין, בגלל שהיא הייתה לבנה עם כתם כתום בראש וזה נראה כמו שמש כזאת) והשלישי טלסקופ שחור (סופי, זה התאים לה. גם היא הייתה יפה). החלטתי ששלושת הדגים היו נקבות, אבל לא באמת ידעתי מה הם היו.

סאלי מתה ראשונה - אחרי שבועיים שהייתה אצלי. בכיתי לא מעט, גם ביום בו היא התחילה להראות סימני גסיסה וצפה לה באקווריום על הצד וניסתה לשחות ללא הועיל, וגם ביום למחרת, בו מתה. היא הייתה ממש יפה, דגים אחרים שראיתי מהסוג הזה בחנות החיות ואצל חברה לא היו כ"כ יפים, הם היו ממש שונים.

המוות שלה היה טראומתי, זה היה הדג הראשון שמת לי. למרות שבעצם מוות של כל דג היה לי עצוב.

התכוונתי לכתוב על שאר הדגים שגידלתי, לספר עליהם קצת, אבל פתאום קלטתי - אני לא זוכרת אותם. לכל אחד נתתי שם, הכנתי להם תעודות זהות, ומודעות אבל כשהם מתו. שניים מהם קברתי - סאנשיין, הדגה הראשונה וזו שהחזיקה הכי הרבה זמן, ולוסיה - טלסקופית כתומה, שגם היא חיה אצלי יותר זמן משאר הדגים, חוץ מסאנשיין. ואני לא זוכרת אותם.

אני זוכרת את הדג האחרון שלי טוב מאוד - קראתי לו פטיטו, קיצור של פטיטו פאו שזה ברווזון מכוער בספרדית. (הייתי אז עמוק ב"קטנטנות"... ;>.>) הוא היה מסוג קַליקוֹ. הוא היה קצת מכוער במובנים מסוימים, אבל חשבתי שהוא מיוחד, ולכן השם. קניתי אותו כשנשאר לי דג אחד, אני כבר לא זוכרת איזה. הדג הזה מת, ואחריו נשאר פטיטו, לבדו. החלטתי שאקח הפסקה מדגים נוספים. הוא מת כשהייתי בב"ש עם המשפחה שלי. הוא היה מונח זמן מה על הספינה הטבועה (כנראה שהוא היה מלא מים ולכן שקע ולא צף), ולכן אני לא מסוגלת להוציא את הספינה הזו ולהשתמש בה כפסל לאוסף שלי. חבל, היא יפה.

היו לי שמונה דגים בסך הכל אם אני לא טועה (סנילית ;;). אני זוכרת ארבעה מהם - פטיטו, סאנשיין, סאלי, סופי ולוסיה. אני זוכרת שעם לוסיה היו עוד שני דגים שגם להם נתתי שמות ספרדיים. כן, עצוב. הכל בהשפעת קטנטנות. לה קראתי לוסיה בגלל שהייתה כתומה, וזה היה כמו אור ולוס זה אור. לשניים האחרים נתתי את השמות האלה כדי שיהיו כאילו ההורים שלה, כמו שבקטנטנות הם היו "ההורים" של הילדים במעון. (תפסיקו לצחוק! הייתי מכורה לזה! >.<)

ממש דאגתי להם, לכולם (עד כמה שאפשר לדאוג לדגים קטנים באקווריום טיפשי), והייתי עצובה כשהם מתו. למען האמת, בכל פעם שדג מת, הייתי מכסה את האקווריום באיזה בד לכמה שעות כדי שלא אראה אותו עד שאבא שלי יוציא אותו משם, אם הוא לא עשה זאת מיד. זה הגעיל והעציב אותי. זה גם היה מסריח, אז שמתי על זה נרות ריחניים כאלו. :X אפילו כשקברתי את סאנשיין בקושי הסכמתי לגעת בשקית הניילון שבתוכה היה הנייר שעטף אותה.

אני זוכרת שפעם הלכתי לישון אצל ענבל (כבר המון זמן אנחנו לא בקשר..) וכשחזרתי גיליתי שני דגים מתים. שניים! אני חושבת שבאותו זמן רק שניהם היו באקווריום, והוא היה ריק לזמן קצר עד שקניתי דג חדש. או שניים, אני לא זוכרת. =\

אני חייבת למצוא את תעודות הזהות האלו, וגם את הדף שסימנתי בו את ימי חייו של כל דג אצלי.

הייתי ממש בהלם כשקלטתי פתאום שאני כבר לא זוכרת את הדגים שלי.

אחרי שאמצא את זה, אכתוב פוסט חדש ואספר בו על הדגים עצמם, ולא על המוות שלהם.

אני עדיין לא מאמינה שאני לא זוכרת את הדגים שהיו לי. :|