התחלתי בקטן - יום מיון לשנת שירות בחברה להגנת הטבע. משלושת המסלולים לש"ש שהם מציעים, רציתי את מסלול המל"שים (מרכז לימודי שדה) - לא להדריך טיולים, אלא להיות באזור מוחלש ולעבוד עם הקהילה בתחום של חינוך סביבתי. לא התאמתי לסוג האנשים של החברה להגנת הטבע ("סוג" לא לטוב ולא לרע, זה פשוט שיש סוג והם אומרים את זה בבירור) והם אמרו לי לא.
אח"כ התחילו להגיע המיונים של המקומות שקשורים לתק"מ.
הראשון היה הבית לילד, פנימיה בכפר יחזקאל. הלכתי לאורחות של חמישי-שישי שכללה שהות בפנימיה עצמה ואינטראקציה עם הילדים. נהניתי שם מאוד וממש אהבתי את המקום, ולמעשה... אני ממש לא יודעת אם עברתי את השלב הזה או לא. גיליתי בערך שבועיים אחרי הכנס שכבר התקשרו לכולם ואני פספסתי את הטלפון, ומאז די פחדתי להתקשר בכזה איחור רק כדי שיגידו לי "לא". אני חושבת שכנס ה30 שלהם (השלב השני) הוא היום ומחר. לא התקשרו אליי לוודא שאני מגיעה (אני מניחה שהם עשו את זה, ובטח לא ידעו למי הודיעו בסוף ומי לא חזר אליהם) אז אני משערת שלא עברתי.
הייתי אמורה ללכת למיון במקום נוסף שבסוף החלטתי לוותר עליו, בגלל דברים ששמעתי ובגלל גילאי הילדים שלא התאימו לי.
באותם יומיים שהייתי אמורה להיות במקום עליו ויתרתי, הייתי בפנימיה נוספת (הם קוראים לעצמם "כפר ילדים" ולא פנימיה, ודי בצדק) - מגדים, במגדל העמק. במקום הזה ממש התאהבתי. בצורת ההתנהלות שלו, בעשייה שלו, באפשרויות שלו... אבל לצערי הרב גם לשם לא התקבלתי.
כל העסק לא נראה ממש מבטיח, ונותר מיון אחד לפני שעמדתי לחפש אופציות אחרות כדי לא לוותר על הדבר המדהים הזה, שנת שירות.
המיון האחרון היה מיון של חצי יום, אחה"צ, למקום בשם "קדימה" שמנהל רשת ארצית של בתי נוער (מעין מועדוניות) לילדים שכן גרים בבית, אבל הופנו לבתי הנוער ע"י הרווחה כי ההורים לא מסוגלים לטפל בהם ו/או שהאופציה האחרת שלהם לשעות היום היא הרחוב, שהוא - אני מבטיחה לכם - מקום ממש, ממש לא סימפטי. הילדים (בכל בית תחום הגילאים שונה, ובכל הבתים ביחד הילדים הם בכיתות א'-י"ב) מגיעים ישר מהלימודים וחוזר הביתה בערב, לישון. בבית הנוער הם מקבלים אוכל, חברה, אהבה, תשומת לב, תמיכה ואני בטוחה שעוד הרבה. עוזרים להם בלימודים ומעבירים להם פעולות ערכיות וחוגים, ופעילויות נוספות שניתן לארגן. כל מה שקורה בבית הנוער - קורה אך ורק בזכות הש"שים (מתנדבי שנת השירות). הנושאים השבועיים לפעולות הערכיות מועברים מהארגון, אבל חוץ מזה הכל בא מהש"שים, כולל אקסטרות.
יום המיון לקדימה כלל הסברים על המקום, שאלות ושיחות עם כמה מהש"שים וראיון אישי. לא באמת ידעתי איך הלך לי בראיון, ובכל אופן הרגשתי בעמדה פחותה כי רוב האנשים שמגיעים למיונים האלה היו בתנועת נוער בערך חצי מחייהם ומדריכים מזה כמעט שלוש שנים, כך שבאופן טבעי להם יהיה יותר קל בשנת שירות בתחום העבודה עם ילדים ובאופן טבעי המקומות יטו לבחור בהם.
אחרי כמה ימים קיבלתי טלפון שאמר שעברתי את השלב הראשון, ואני צריכה להגיע כמה שיותר מהר ל"יום הסתכלות" - השלב השני - באחד משמונת הבתים של הרשת בהם נמצאים ש"שים. תוך יומיים או שלושה מהיום בו קיבלתי את ההודעה, הגעתי לבית ביפו לחצי יום. דיברתי עם הש"שים, עזרתי לילד בכיתה ב להכין שיעורים (ילד נוצרי ערבי שעושה שיעורים בתורה על הסיפור של הגר שברחה משרה... מעניין
), הסתכלתי עליהם, הם הסתכלו עליי... יצאתי משם, וחיכיתי לתשובה שבוששה לבוא. כשבוע וחצי אחרי אותו יום ביקור, ביום שני השבוע, התשובה סוף סוף הגיעה.
התקבלתי.
מאותו רגע הספקות והחששות חגגו. היה מקום נוסף שממש משך אותי, שהמיון הראשון שלו היה רק היום והתשובה הסופית שלו מגיעה באפריל. התשובה הסופית מצידי לקדימה הייתה צריכה להיות היום, לכל המאוחר. חוץ מהמיון המאוחר הזה, התחלתי לחשוב אם אני בכלל רוצה את קדימה. אם אני מספיק אוהבת את המקום, אם זה יתאים לי, אם אסתדר, אם אצליח, אם בכלל מתאים לי שנת שירות!
לגבי המיון המאוחר - ביררתי יותר על המקום, וקרנו קצת ירדה בעיניי. הוא עדיין מעניין אותי, אבל החלטתי שזה יהיה נסיון לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה וזה יכול להיגמר רק באכזבה, לכאן או לכאן. מהמיון ירדתי בסופו של דבר, אבל חששות וספקות נותרו בהמונים.
אתמול בערב הגעתי למסקנה שמדובר, בסה"כ, במקרה קלאסי וטבעי של רגליים קרות. ברגע שכל העסק נהיה כ"כ ממשי, זה התחיל להפחיד.
אז החלטתי להתעלם מזה.
הבוקר התקשרתי ואמרתי כן.
החל מאוגוסט 2010 אהיה בשנת שירות באחד מבתי הנוער של "קדימה", אדריך ילדים, אחיה בקומונה ו...מי יודע מה עוד.
חששות יהיו תמיד, הספקות מיותרים. אני יודעת שבסוף אהיה מרוצה ושזה יהיה כ"כ טוב.
כינוי:
Zoharg
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
אבל יודעת לענות לעצמי - עשיתי את הבחירה הכי נכונה.
)