~עריכה~

הבלוג בן 4 היום!

ושכחתי מזה, תודה לאדמה שהזכירה לי. XDDDD

אין לי כ"כ מה לומר על זה חוץ מדאמט אני ילדה משועממת!

מכיוון שכבר פירסמתי את הפוסט, אני באמצע שיעורים בגאומטריה ואין לי כוח או רעיון לפוסט מושקע ונחמד לכבוד יום ההולדת אז תסתפקו בפוסט כמו שהוא. 

קצת סטטיסטיקות עלובות של בלוגפרטי:

סה"כ כניסות ב4 שנותיו הטראגיות של הבלוג - 31,361

סה"כ כניסות בחצי השנה האחרונה - 254 (בררר... פעם זה מה שהייתי עושה בשלושה ימים.)

הממ... כן, טוב. XD

איחולים בתגובות וכו' וכו'.

איפה את רואה את עצמך 20 שנה מהיום?

אני לא.

באיזה מקצוע את רוצה לעבוד בעתיד?

אני לא. P:

מה החלום האחרון שחלמת (בלילה)?

לא זוכרת. 0.0

האם את חולמת לעיתים בהקיץ?

אהא. P:

זרקת אי פעם מטבע לבאר / מזרקת משאלות?

כן, אבל אני לא זוכרת איפה.

האם גילית למישהו את החלום שהכי חשוב לך?

לא יודעת אם יש לי כזה.

מהו הסיוט האחרון שהיה לך?

ווא, לא זוכרת.

מה הדבר הכי נורא שהיית מייחלת לאדם שאת הכי שונאת?

הממ אני לא רוצה לחשוב על זה. P:

האם היה לך אי פעם דה-ז'ה-וו?

("I think we already deja'd this vu.")

ודאי שהיה לי. P:

אני עצלנית בצורה מחרידה (אבל אתם כבר יודעים את זה) ולכן לא עידכנתי כבר כמעט שלושה שבועות (אבל גם את זה אתם כבר יודעים).

יש לי פוסטיוטה עם דברים שאני צריכה לכתוב עליהם (ועוד שני פוסטיוטהים של שאלונים שבועיים).

זה יקרה. מתישהו.

חיי די מצוננים. זה התחיל ביום ראשון עם כאבי ראש וגרון ושאר החגיגה, ואתמול הכאבים עברו ונותרו הנזלת ותופעות הלוואי שלה בשלל חלקי הראש (וכאן אפסיק לפרט). זה הורס את חיי ואת יערות הגשם, עקב העובדה שאני מחסלת 3 טון טישו ליום, אבל אני מנסה לחיות ומפריעה לאנשים סביבי לעשות את אותו הדבר תוך כדי מכיוון שאני מתלוננת ללא סוף.

היום, בכל מקרה, לא שיחקתי בשלג.

כי לא היה שלג!

כלומר היה, אבל ממש מעט, לא מספיק בשביל לצאת ולשחק. אתמול בלילה היה מספיק בשביל לעשות מלאכים וכאלה אבל היה מאוחר וחשוך ועמדתי ללכת לישון. בניתי על זה שעד הבוקר יהיה עוד שלג ואני אצא, אבל בבוקר השלג נעלם! ;~~~~~~~~~;

גורם לי להצטער שאני לא ירושלמית.

צילמתי את מעט השלג שהיה במשך היומיים האלו, אולי ביום מן הימים אני אעביר את התמונות מהמצלמה ואעלה את הטובות (אם יש כאלו) לפה. רק לא לאבד תקווה!

לעומת זאת דווקא כן שיחקתי היום עם יעלי ועילי. P: הגושיםלשעבר היו אצלנו כמה שעות והיה ממש כיף. D: יעלי חזרה להיות חמודה והיא כבר לא עושה דווקא ומציקה וזה נחמד. ^^ ראיתי איתם מלך האריות.

("זה מ-ר חזיר בשבילך!")

כמו כן, חפפתי היום את השיער!!!1

אתם לא יודעים למה זה מרגש.

זה מרגש כי הייתי צריכה לחפוף כבר ביום ראשון בערב, אבל מיום ראשון בבוקר אחז בי הצינון בטופריו הזדוניים וגרם לראשי הקט (סתם, הראש שלי גדול) לכאוב. זה גרם לכך שכל משיכה הכי קטנה של השיער כאבה לי בצורה נוראית ולכן לא יכולתי לחפוף.

אתמול בבוקר לשמחתי הרבה הפסיק לכאוב לי הראש וחפפתי סוף סוף. באמת שזה היה מזל שהכאב הפסיק, כי עוד יום-יומיים ויאקים היו מתחילים לעשות שם אמבטיות בוץ.

מישהו רוצה קקטוס? גיליתי לא מזמן שאופניק יכול להתרבות. כלומר, כמו צברים - חותכים ממנו חלק, שמים באדמה והוא ממשיך לצמוח! הוא בכל מקרה גדול ומסועף מדי ולא הכי בריא, אז אני מתכננת לו גיזום מתישהו בקרוב וחשבתי שאני אוכל לשתול את החתיכות שאגזור בעציצים ולחלק לאנשים. D: או אולי למכור... הממ, אני אוכל לעשות קופה בעזרת הקקטוס הזה אם אשכרה יהיה מי שיקנה. :0

...נישאר עם לחלק.

הידעתם! שהטחול עשוי ממוּך?

אולי זהו מקורו של המוּך הטבּוּרִי.

ובכן, המשך ערב קסום וזכרו! אל תשחקו יותר מדי עם המוך הטבורי שלכם או שכשתרימו את הראש מהפופיק תגלו שאין לכם יותר חברים.

אני אומר/ת (23:52):

את קולטת אותנו בעוד כמה שנים... "למה לעזאזל היינו אובססיבים לציצים?!"

עלע אומר/ת (23:52):

אני כבר עכשיו תוהה זוער XD

ובכן, לא עדכנתי מיום שישי, וגם אז זה היה רק על הסוף של מכושפות. יש לי קצת פערים להשלים, אם כך.

ביום שישי אחרי בי"ס הלכתי לקניון עם אורנית, נוע וקרן. ישבנו בכזה של אוכל סיני וקרן אכלה, אורנית ונוע צילמו במצלמות שלהן, וראינו ילדה שהיא בטח בת 8 בערך ויש לה ציצים. וזה מטריד. P:

נכנסתי לטאוור (שממש קרוב לאוכל הסיני P:) ושאלתי על קומהלייז של לאקונה. המוכר לא הכיר את לאקונה וביקש שאאיית לו את זה. הוא בדק במחשב, ואמר שאין וכנראה גם לא יהיה. דאמט. -_-"

שאלתי על ווית'ין, ונאמר לי שמה שרואים זה מה שיש. ראיתי רק את הDVD של TSF. זבלים. ;[ הטאוור בקניון שלנו ממש עלוב.

בזמן שהיינו בחנות הדיסקים, קרן אמרה שיש לה הסעה ושאלה את נוע ואורנית אם הן רוצות לבוא. הזונות הקטנות נטשו אותי, ואני נשארתי שם וקניתי את הדיסק של נינט. D:

היו כמה עותקים מוחבאים בדלפק, אפילו לא היה פוסטר פרסומת בחנות או עותקים של הדיסק במעמד בכניסה. ><

אח"כ מצאתי את אמא שלי שהייתה בסופר, ואבא שלי אסף אותנו.

אכלתי צהריים ותוך כדי שמעתי את הדיסק.

!!!!!

יש חוברת עם תמונות יפות כאלה, וכל העיצוב של זה ממש יפה. ^^ גם השירים כמובן נהדרים. אמא שלי טענה שהם משעממים ודומים, אבל הם בכלל לא דומים.  (ולא משעממים! P:)

בערב הלכתי לקרן. היו שם נוע, הילה, עדי ומיתר. הן התנהגו נורא כמו נקבות, איפרו בובות ודיברו על שידוכים למיניהם, וזה היה מטריד למדי.

שיחקנו אמת-חובה-חובותיים וכולן חוץ ממני קיבלו כל מיני חובות להיום בבי"ס, ואני לא חושבת שמישהי מהן עשתה את זה. XD

בשלב כלשהו יצאנו להסתובב. נפגשנו עם שלושה ידידים שלהן וזה לא היה נחמד. בהתחלה קרן, עדי ואני ישבנו על ספסל ושאר הנקבות המשיכו להתקדם לעבר הנקבים, ואז הלכנו אליהם כי עדי החליטה שהיא ראתה אנס (איזה נקב שהלך לכיוון שלנו ).

אחרי כמה זמן קרן ואני החלטנו ללכת כי לא נחמד לנו. מיתר והילה הצטרפו אלינו, ונוע ועדי נשארו שם. התיישבנו במן מקום נחמד כזה, שנמצא מתחת לבית של אורנית, רחוב אחד למטה. שיחקנו NEVER והיה שיכור ומצחיק. ^^ (מי צריך אלכוהול מסריח כדי להתנהג כמו שיכור? )

אחרי כמה זמן שהיינו שם, מסתבר שעדי ונוע כבר הגיעו לבית של קרן אז הלכנו לשם. ראינו סרט, רק ידידים, והוא היה די משעמם ומעצבן. עד אמצע הסרט כולן נרדמו חוץ ממני ומנוע.

היה כבר 3 וקצת וכמעט נרדמתי. לא רציתי להישאר לישון שם אז דיברתי עם ההורים שלי שהיו במסיבה כלשהי אצל חברים בישוב והם באו לקחת אותי.

אחרי יום שישי בא שבת! D:

ובשבת יש מכושפות! D:

רק שבשבת הזאת נגמר מכושפות! ;[

זה היה עצוב. טראגי ביותר.

אנירוצהפרוּ. ;[

היום בשיעור מדעים (אחרון. שביעי. חם. פיכסה. פאאאקקקקק! ><) אורנית ואני ניסינו לברר האם הועברנו קבוצה. לא נראה לי שהמורה בכלל זכרה שביקשנו לעבור. :|

בסוף השיעור שאלתי אותה מה קרה אחרי שנתנו לה פתק שכתוב בו שאנחנו רוצות לעבור קבוצה, אז היא אמרה שזה הועבר ללילי הרכזת שאין לי מושג מי היא, והיא תהיה מחר. אז נלך אליה מחר.

וואע, היה חם היום.

חם מאוד.

מאוווווווד מאוד.

בשיעור מדעים (שהיה מאוד מאוד חם! =O) אורנית ואני היינו לבד כי קרן לא הייתה, וכל השיעור התווכחנו מי יותר טובה - שארון או איימי, ואיזו להקה עדיפה - ווית'ין או אוונסנס. XD

זה היה כ"כ פתטי.

הו, היה היום שיעור אנגלית ראשון עם אנה! יש לנו ארבע שעות אנגלית בשבוע, שעתיים עם קרוליין ביום... אהה... כלשהו (כי אין לי כוח לגלגל את עצמי עם הכיסא למערכת שמונחת על הטלויזיה ולבדוק...), ושעתיים עם אנה ביום ראשון. שזה היום.

חשבתי שעם אנה יהיה נחמד, כי היא נחמדה וכי היא לא עובדת כנראה עם הספר, אבל זה לא כזה נחמד כי צריך להיות יצירתיים ואינטלקטואלים ולכתוב הרבה. =[

כל השיעור היה על שינוי והיא השמיעה לנו שיר של בוב דילן על הנושא. ישר חשבתי על ליירה. להיות מתגעגעת. ;;

אה כן, ואנה באמת נחמדה. P: ומסתבר שהיא סופרת וכאלה. יש לה אתר. 0.0 אני אכנס אליו.

היה לי היום, כרגיל, שיעור פסנתר בצהריים. אחריו התארגנתי ונסעתי עם יעלי, עילי ואבא שלהם לחוג השחיה של הגמדים.

כרגיל שני ההורים שלהם הולכים ושומרים עליהם בתורות או משהו כזה, אבל היום אמא שלהם כנראה בעבודה.

אז תפקידי היה לשמור על עילי בזמן שיעלי בשיעור, ואח"כ לשמור על יעלי בזמן שעילי בשיעור. אה, ולסרק אותה. נורא קשה לסרק את יעלי.  היא אמרה שאמא שלה מסרקת אותה עם שמן אז זה פחות כואב ויותר קל לסרק. היא הפסיקה אותי באמצע הסירוק כי כאב לה מדי. P: נו, זה מסרק פלסטיקי משונה שכזה, והיא מתולתלת והיו לה מיליון קשרים. באמת השתדלתי לא להכאיב לה! XD

חם במקום הזה בצורה נוראית! ילדים קטנים שוחים שם, כולל תינוקות, אז יש שם חימום מטורף כדי שלא יהיה להם קר וכאלה. אני מהמרת שהיו שם מעל 40 מעלות. ;[

כשיצאתי משם עם עילי הרגשתי הקלה נהדרת. D: הוא קטן ולא מדבר במיוחד, אז אפשר לברבר לו. ^_^ אמרתי לו כמה שנחמד לצאת לקרירותבערך של הבחוץ, ושזה כמו סאונה שם בפנים! ואז סיפרתי לו על זה שבפינלנד הסאונה היא דבר מרכזי שכזה, ופעם ואולי גם היום הסאונה היא מקום חברתי וכאלה.

זה הצחיק אותו משום מה.

בגלל שחם בפנים, במשך רוב השיעור של יעלי הייתי בחוץ עם עילי. ישבנו על נדנדת עץ נחמדה כזאת. היה שם חתול עם מבט זדוני בעיניים, ועילי הסתכל עליו כל הזמן. לא הייתי בטוחה אם הוא מפחד ממנו, או שהוא עושה איתו קרב מבטים.

אח"כ גם בא הכלב של המשפחה (הבריכה נמצאת מתחת לבית של המורה). אני חושבת שעילי קצת נרתע ממנו. ליטפתי אותו קצת, אבל היו לו דברים דוקרים בפרווה. ><

ראיתי שם מישהי שהייתה המורה שלי לשיעור כלשהו של קרן קרב בכיתה ד' (משהו עם משחקים... תוםאורנית, זוכרים? יעל?) עם הבן או הבת שלה, לא שמתי לב, ומורה מהחטיבה (שלא מלמדת אותי, במזל. המבוכה... P:) עם הבן שלה.

המממ.

קיבלתי כסף! ^_^

אתמול רציתי לעשות פורמט לרוברט כי הוא נהיה מוזר (זה שהוא העלים לי מעל 200 קבצים מאיזו תיקיה... =\), אבל התוכנה שאמורה לעשות לו פורמט החליטה שהיא לא תומכת בלא-יודעת-מה שהיא אמורה לתמוך בו, אז זה לא עבד. ><

אבא שלי עשה לו פורמט דרך המחשב, כי כשהוא מחובר למחשב הוא כמו כונן (הוא יוצא כונן H).

מיליתי אותו מחדש בשירים. הכנסתי 300 וכמה שירים והרגשתי רק בתחילת הדרך, כי יש כ"כ הרבה שאני רוצה, ופתאום נגמר המקום! עוד לא הכנסתי קליפים ותמונות, ונגמר המקום!

מחקתי כמה שירים כי עוד לא שמתי אפילו שירים של לאקונה, ואיכשהו הצלחתי לפנות מקום לתמונות ולשני קליפים שהפכתי לAMV. אה כן, התוכנה שהופכת קבצי וידאו לAMV שוב עובדת. כנראה באותו יום היא התעייפה או משהו ולכן הפסיקה לעבוד.

יש עוד כמה תמונות שאני צריכה להקטין ולסדר כדי להעביר לרוברט - כמה תמונות של הסבתות, טיפה של נינט והתמונה הקלאסית והחמודית של עילי.

זה נורא טראגי שיש בו 2G וזה לא מספיק לי. אבל מה, יש לי 1000 ומשהו שירים, ואת רובם אני אוהבת לשמוע, ועוד יש תמונות וקליפים. =[

אם יש כאן מישהו שעוד לא נרשם למייספייס (או שכבר רשום) ולא הוסיף את לאבינג אנאבל לחברים, שיעשה את זה!

מונה החברים לא עולה במיוחד, הוא אפילו יורד לפעמים. אנחנו רחוקים מ15,000 ואוטוטו אוקטובר!

למי שפספס שתי שורות למעלה -

מייספייס

המייספייס של לאבינג אנאבל

(האתר של הסרט)

בבקשה?

אה, אני רעבה. אני אלך לאכול. ואז רצוי וכדאי שאכין תיק למחר ואכין שיעורים אם יש, כי, זה. =[

אז כן, להת'.

האם את נוהגת לשמור על קשרים עם חברים / חברות מן העבר?

זה תלוי עד כמה הם חשובים לי ולאן פנו דרכינו.

כיום אין לי חברים כ"כ ותיקים, אולי חוץ מאורנית, תום וקרן שאיתם זה לא היה רצוף אלא בתקופות עוד מכיתה א' (קרן ותום) או ב' (אורנית).

האם רוב החברים שלך הם חברים ותיקים? או שאת "מחדשת את המלאי" באופן קבוע?

קשה לי להכיר אנשים חדשים ואפילו יותר קשה להתחבר אליהם, כך שהיום יש לי כמה חברים נהדרים שהכרתי דרך חברים נהדרים אחרים או דרך האינטרנט.

את חלקם אני מכירה חצי שנה, ואת חלקם אני מכירה משהו כמו שלוש שנים.

יש אחרים שהם לא בדיוק חברים, אבל יש סוג של קשר, בערך. לרוב כאלה לא נשארים בסביבה יותר מדי זמן.

ויש כמובן את הגושים שהזכרתי קודם, שבלית ברירה נשארתי איתם מכיתה א'-ב' עד עכשיו. סתם, לא, אני אוהבת אותם. באמת. P:

האם את מסוגלת לשמור על קשר לטווח ארוך, או שנמאס לך מהר?

שוב, זה תלוי עד כמה הקשר חשוב לי, ולאן החיים לוקחים אותי ואת הצד השני.

מה שכן, לא נמאס לי. אם אלה אנשים שאני באמת אוהבת, בהחלט לא נמאס לי.

מהו לדעתך הקשר האולטימטיבי? (להיפגש כל יום, טלפונים, סמסים וכו’)?

לא יודעת. ;[

כמה חברים קרובים יש לך, שאת מגדירה אותם כידידי נפש?

הממ... *מהרהרת*

אוף, אני לא יודעת. ;

 מי החברה או החבר הכי ותיקים שלך? ממתי את מכירה אותם?

אני מניחה שתום וקרן, אותם אני מכירה מכיתה א', למרות שלא כל הזמן הייתי חברה שלהם.

(כן, גם זה שאלון מהשבוע הקודם. לא, אני לא אתחיל לענות כל פעם על שאלון ישן, כי את השאלון הנוכחי אני לא אעשה. P:)

היה אצלי מפגשינה-הולדת-הפתעה ביום ראשון. הו, כמה מפתיע ולא צפוי!  (במיוחד כשרוב הקוראים שלי או היו בו, או שמעו עליו ממני. כן, בהחלט מפתיע ולא צפוי.)

הייתי כותבת עליו, אבל אין לי כוח. :]

בינתיים תסתפקו בפוסט שכתבנו אצל יעלע ומה שהדס כתבה. אף אחד אחר עוד לא כתב על זה.

ביום שני בערב, אחרי שאחרוני הגושים עזבו את ביתי, נסעתי לסבא וסבתא עם ההורים ואחד האחים. השני עבד. משתמט. >_>

לסבתא שלי היה יום-הולדת, אז צריך ללכת לבקר. עוד ביקור דיפלומטי מבית משפחת... לא משנה.

סבא שלי נתן לי שני דברים שהם קנו מאיזושהי סיבה לא מובנת בסיציליה, והם לא צריכים אותם. אחד זה כמו אלו שמנערים ויש "שלג", רק קצת יותר עלוב (בקושי יש שלג!) והשני הוא פסלון של איש משופם שמחזיק כמה דברים, והוא משעשע וקצת מוזר.

אחרי שהוא גרם לי לקחת אותם, למרות שאמרתי שאין לי יותר מקום בחדר, (לזה הוא ענה "נו באמת, מה אני אעשה עם זה?" או משהו דומה) הוא ניסה למצוא עוד שטויות חסרות שימוש שהוא יכול להיפטר מהן ולתת לי במקום לזרוק. נהדר, הלא כן?

אני שונאת את הביקורים האלה. אני יושבת שם, בוהה בידיים שלי או מסתכלת על מי שמדבר באותו רגע, וצריכה לסבול את ההערות המעצבנות האלו של "למה את לא מדברת?" ו"למה את כזאת רצינית?" שבאות מדי פעם.

אתם מבינים, לפני כמה ימים אמא שלי אמרה לי שנמאס לה שאנשים מעירים לה שאני אדישה, או זועפת, או עצובה, או לא יודעת מה, ושואלים אותה למה אני לא מדברת, ואני צריכה לחייך ולדבר יותר.

ככה אני נראית, אלה הפנים שלי. אני לא יכולה להסתובב כל הזמן עם חיוך מזויף וטיפשי מרוח על הפרצוף כדי שלא יגידו שאני עצובה!

ההבעה הרגילה שלי לא נראית עצובה במיוחד, ואני גם לא חושבת שאני נראית כ"כ זועפת מטבעי, אז די להציק לי! אולי זה פשוט שאני נמצאת בחברת אנשים שאני לא אוהבת או שסתם לא נוח לי איתם, אז לא טוב לי וקשה לי להסתיר את מה שאני מרגישה.

ואני באמת לא מבינה מה אמא, סבא וסבתא שלי רוצים ממני. הם מצפים שאדבר ואצחק ואהנה, אבל אני לא מרגישה בנוח בחברתם אז אני לא צוחקת, ולא נהנית ולא מדברת!

אני יודעת לדבר ואני מדברת עם אנשים שנוח לי איתם, והקול שלי פשוט חלש אז סליחה אם נדמה שאני ממלמלת בכוונה או משהו כזה.

אולי אני לא בן אדם חברתי ואולי אני קצת אפאתית, אבל כזאת אני ושיעזבו אותי כבר בשקט! ><

לפני כמה ימים אמא שלי אמרה לי שאם לא הייתה לה הבעיה הזאת עם פירסינג, שזה מגעיל אותה והיא לא מסוגלת להסתכל על זה, היא כבר הייתה נותנת לי לעשות.

הרי הדבר היחיד שמונע ממני לעשות את זה, זו העובדה שההורים שלי לא יוכלו להסתכל עליי. וזה בכלל לא נחמד, כי זה אומר שגם כשאהיה בת 16 לא אוכל לעשות מה שבא לי בגזרת הפירסינג, מתוך התחשבות בהורים.

אני חושבת שאם יהיה לי עגיל בשפה ואמא שלי תראה את זה עליי מקרוב ויום-יום, היא תתרגל וזה כבר לא כ"כ יפריע לה, אבל היא טוענת שלא.

אני לא יכולה להתווכח איתה על זה, כי אלה התחושות שלה מול הרצונות שלי.

:|

עוד שבוע אני נוסעת לעלע וישנה אצלה! ^_^ אני אפגש שם עם עוריט ויוסי, וקורל תהיה אצל עוריט בימים האלה אז גם איתה.

תגלית מרעישה!!!

שנוזי הוא פיני במוצאו! D::::::::

מסתבר שנוקיה זו חברה פינית שהתחילה כמנסרת עצים בעיר נוקיה.

עכשיו אני חייבת להגיע לפינלנד, לטיול השורשים של שנוזי!

אני עוד צריכה לשכנע את אמא שלי שכדאי לטוס לשם ויש הרבה מה לעשות שם ואפשר להסתובב שם לבד (או למצוא טיול מאורגן ), אבל אל דאגה, זה עוד יקרה.

יעלי ועילי כאן. לאחרונה לא ראיתי את עילי הרבה, הצצות חטופות מדי פעם כשהם היו כאן.

השיער שלו די ארוך והוא ממש מבין מה שאומרים לו (כדאי באמת, הוא כמעט בן שנתיים!), והוא אומר 'לא' נורא חמוד. ^_^

גם השיער של יעלי ארוך, וזה מוזר.

היא תהיה בת 4 בנובמבר, ו4 זה כבר די גדול, והיא לא נראית לי בת 4. גם עילי לא נראה לי בן שנתיים. זה מוזר מדי. :| אבל כבר כתבתי את זה אז אני אפסיק עכשיו. P:

בובת הכלבלב שעלע ועוריט קנו לי ליום ההולדת, דארווין שמו, נפצע במפגשינה. =[

הרגל שלו קצת נקרעה, וצריך לתפור אותה בחזרה למקום. זה כמו מה שקרה לאוזן של פגי, עוד באותו יום שקיבלתי אותו מהדר.

אני רק מקווה שאת דארווין נרפא לפני שהרגל שלו תתלש. ><

למעשה, אני אלך עוד היום ואזכיר לאבא שלי לגביו ואבקש ממנו לתפור אותו. אם הוא לא יוכל, אני אשאל את אמא שלי.

אני אנצל את ההזדמנות ואגיד להם לתקן גם את פגי, כי הוא סובל מתסביך ואן-גוך כבר יותר מחצי שנה.

זוהי הודעה לנוע.

נוע, אהובה, היבחוש היקר לי מכל, תורידי את הקישור לבלוג שלי מהבלוג שלך!