יום אחד, לפני שנים רבות... כן, אני שוב בדיליי.

לפני קצת פחות מחודשיים הייתי בהופעה של אמה שפלן.

ההופעה הייתה בחיפה והלכתי עם עלעון-פצפון, ומכיוון שהאוטובוס האחרון מחיפה לירושלים יצא בערך כשההופעה התחילה, נשארנו לישון אצל חברת משפחה של עלע.

ההופעה הייתה ראשונה בסיבוב הופעות לרגל יציאתו העתידית של דיסק חדש, כך שהיה ברור שרוב השירים בהופעה יהיו חדשים. בעקבות דברים ששמעתי די חששתי לאכזבה צורמת מהשירים החדשים - שהם יהיו שונים לחלוטין מהישנים ו...טוב, גרועים.

באמת רוב השירים היו חדשים, אבל לצידם היו כמה שירים ישנים ומעולים. :) חסר שיר הדגל שלה לשעבר שבמקומו כנראה יש נסיון לקדם שיר חדש... שלא הכי אהבתי. :X אבל למען האמת, את רוב השירים החדשים דווקא כן אהבתי. לא כולם הלכו לחלוטין לכיוון הפופיסטי השטוח ואיבדו את האופרה והקלאסיקה (או ה"קולורטורה", נדמה לי שכך קוראים לסגנון שלה). היו שירים ממש יפים, והיו שירים נחמדים.

כך או כך נהניתי והייתה הופעה מעולה. אמה הייתה ממש חמודה על הבמה ושרה מעולה.

לעומת זאת, היו כמה תקלות טכניות שקצת הרסו. היה שיר אחד שבוצע בליווי פסנתר בלבד, אבל כנראה שמאיזושהי סיבה לא ברורה, לא נערכו חזרות משותפות של אמה והפסנתרן והם ידעו על עיבודים שונים, או משהו בסגנון. אמה עצרה והתחילה את השיר מההתחלה פעם או פעמיים, התנצלה והסבירה שיש ביניהם חוסר התאמה בעיבוד, ובסופו של דבר החליטה לשיר א-קפלה. (רק שהפסנתרן לא ממש הבין את הרעיון והמשיך לנסות להשתלב איתה למרות שהיא סימנה לו שיפסיק בכל פעם. )

זה עוד עבר יחסית בשלום כי בסופו של דבר השיר בוצע ובצורה טובה, אבל תקלה אחרת הייתה קצת יותר גרועה, וגם לחלוטין לא הוגנת כלפי הקהל (במיוחד בהתחשב במחיר הטראגי ששילמנו). אחרי שיר כלשהו, רקדן רקע שכזה שהיה על הבמה בכל השירים, הרים את אמה והוציא אותה אל מחוץ לבמה. תוך כדי נפל לה המיקרופון (מדונה) וכנראה קצת... נשבר או משהו. כשהיא חזרה אח"כ לשיר הבא, עם המיקרופון עליה, הוא פשוט לא עבד. השיר בוצע בשלמותו בלי ששמענו את אמה, ומשום מה לא הפסיקו אותו והתחילו מההתחלה. זה היה לחלוטין לא מקצועי מצד הסאונדמן או מי-שלא-היה-אחראי-על-זה, ונורא מעצבן. אני לא זוכרת איזה שיר זה היה, אבל זה היה שיר ישן ונורא יפה. אחרי שהשיר הסתיים היא הלכה, וחזרה עם מיקרופון רגיל. היא התנצלה על התקלה, אבל את השיר לא שמענו שוב.

שאר ההופעה עברה מעולה, כמו שכבר כתבתי. חוץ מזה, ישבנו בשורה השלישית, באמצע. דווקא שלוש השורות הראשונות כולן באותו גובה והדירוג מתחיל שורה אח"כ, אז למרות שראינו מעולה, השורות שלפנינו קצת הפריעו לצלם. ...לא שזה מנע ממני לצלם בערך 500 תמונות ו6 סרטונים.  עוד משהו ששימח אותי בהופעה הוא העובדה שיצאו לי לא מעט תמונות טובות.  ממש כמעט כל ההופעה צילמתי, ושיחקתי עם הגדרות הצילום כדי להצליח לצלם כמו שצריך ולאזן בין תמונה מרוחה לבין תמונה חשוכה. אז נו, רוב התמונות הטובות יצאו די חשוכות, אבל גם זה משהו.

בסוף ההופעה, מכיוון שלא באמת היה לנו מה לעשות, התנהגנו כמו ילדות והלכנו ליציאה האחורית מהאולם.

אמרנו שנחכה זמן מסוים עד שנוותר ונלך ולא נישאר לחכות לאמה עד 2 בלילה או משהו אם היא תחליט להישאר שם לנצח שכזה. המזל היה שהיא יצאה אחרי לא הרבה זמן. בגלל ש99% מהקהל היו זקנים, היו שם מלבדנו רק איזו בחורה, ועוד זוג מבוגרים דווקא. הבחורה קפצה עליה לפני שהיא הספיקה לצאת אפילו, ואח"כ הזוג ואנחנו ביקשנו חתימה על הכרטיסים. היא ממש הסתבכה עם איות השם "איה" אז אייתתי לה אותו עם שמות האותיות בצרפתית.  אבל דווקא בשם שלי היא לא שמעה טוב והחליטה שקוראים לי זוהל.  אח"כ עלע ואני הצטלמנו איתה. התמונה (היחידה, לצערי) יצאה ממש תחת כי המצלמה שלי החליטה למרוד (יצא מזה משהו לא ברור), אמה לא הסתכלה למצלמה ואני יצאתי מכוערת כמו החיים. אח"כ עלע עוד הספיקה תמונה איתה לבד שאני צילמתי, והתמונה יצאה ממש טוב.

יצאנו משם מקפצצות ומרוצות, ובידנו מזכרות ראויות - תמונות, חתימות ואפילו פוסטר של ההופעה לכל אחת - שהשגנו מדוכן שפירסם הופעות עתידיות. לא שיש לי מקום לתלות את הפוסטר העצום הזה בחדר כרגע... אבל העיקר הכוונה! P:

(עוד ביטוי למרד של המצלמה שלי - השמלה הייתה בכלל סגולה. משום מה יש למצלמה שלי בעיה עם סגול לאחרונה...)

יום רביעי, 29.10.2008

סופת חורף, בהחלט, מהסוג הטבעי. גשם, קור, רוח, ברקים ורעמים... דברים יפים כאלה.

אחרי שחיכיתי בתחנה במשך כמעט שעה בגלל סיבות כאלה ואחרות, עליתי על אוטובוס לת"א, למפגש החתמות עם טאריה טורונן (ex-נייטוויש).

הסתובבנו בחנות בה התקיים המפגש עד שאחד המוכרים הכריז ש"המלכה הפינית מגיעה" ולכן כולם צריכים לצאת מהחנות. אחרי זמן מה שחיכינו בחוץ היא באמת הגיעה. מישהו צעק "היא באה!!!", והפעם זה לא היה כדי לראות את כולם מסתובבים ולהרגיש גאה. היא נכנסה, ואז... חיכינו עוד קצת. הכניסו אנשים לחנות בקבוצות קטנות כדי שלא יהיה לחץ, אבל בדיעבד התברר שזה לא היה רעיון טוב כי לקראת הסוף, כשכבר לא היה הרבה זמן, הצטבר תור ולאנשים כמעט לא היה זמן עם טאריה, כשהראשונים שנכנסו נשארו כמה זמן שרצו (בגבול המתקבל על הדעת, כמובן). כמובן שנדחפתי ונעקפתי, ונכנסתי רק לקראת הסוף. אבל נכנסתי!

חשוב להבהיר שלא עד כדי כך התרגשתי מכל העניין, כי אף פעם לא כ"כ התעניינתי בטאריה כאדם, כמו למשל בתואומס. ידעתי שהיא מוכשרת, ו...זהו. זה כן היה משהו גדול מבחינתי, אבל פחות מרגש משיש לצפות. ובכן, זה השתנה כעשר שניות לפני שפגשתי אותה. היא הייתה כ"כ מקסימה, נחמדה לכולם. איפה הדיווה שדיברו עליה כל הזמן? היא הייתה מדהימה וזה יצר לי דעה חיובית לחלוטין עליה.

לקחתי פלייר חתום כי שלי נהרס בתיק, וכשלקחתי אחד ריק מהדלפק מאחוריו הייתה טאריה, פיני עצבני אחד אמר לי לקחת אחד חתום... הפוך. נו טוב. ביקשתי חתימה גם על חולצת נייטוויש עם תמונה של טאריה, ומרוב התרגשות וחוסר זמן שכחתי להוציא את הטוש הכסוף שקניתי במיוחד כדי שהחתימה לא תרד בכביסה. אני די בטוחה שגם הטוש בו היא חתמה לא ירד בכביסה, אבל ליתר בטחון גיהצתי על זה הדפס ריק, כלומר שקוף. הצטלמתי איתה ואמרתי kiitos (תודה בפינית), דבר שהפתיע אותה וזה היה מגניב.

נשארתי עוד קצת עם עלע, המשכתי לצלם ולהתלהב, ואז יצאנו. חיכינו שהיא תצא, בתקווה שזה לא ייקח שעה (בכל זאת, כבר היה בערך 10 ולמחרת היו לימודים). אחרי זמן לא ארוך היא באמת יצאה ו...נסעה למלון במונית. ...אוקיי.

אי אפשר היה לצאת מהמפגש הזה בלי להעריך את טאריה בצורה רצינית, זה היה מדהים.

יום שישי, 31.10.2008

וואו. באופן טבעי, אתחיל מההתחלה. סיימתי ללמוד רק ב2, ואז הייתה לי פחות משעה וחצי להתארגן ולצאת מהבית. הפעם - להופעה של טאריה.

למקום ההופעה הגעתי עם נועה, דבורה ועלע. הגענו מוקדם כי יצאנו (בלי עלע) באוטובוס האחרון מירושלים לת"א, אז עשינו פיקניק בפארק הירקון. היה נחמד, היה יותר מדי אוכל. בינתיים הצטרפה עוד נועה.

ב6 ומשהו מור התקשרה לעלע ואמרה לה (או צעקה, אני מנחשת) שהיא ואולגה רואות את טאריה. לקחנו את עצמנו והלכנו לביתן 11 בגני התערוכה. טאריה והנגנים שלה עשו באלאנס, והיה אפשר לראות אותם קצת דרך חריץ בוילון שכיסה את דלת הכניסה, לידה הצטופפו כמה אנשים. מור ואולגה היו בכלל ליד היציאה מהבמה, לבד אז עלע ואני הצטרפנו וראינו את הבאלאנס עד שהוא נגמר. זה היה ממש מגניב - כולם היו בבגדים רגילים והיה אור. אמנם היה וילון שכיסה אבל היה פתח מספיק גדול כדי לראות דרכו משהו. ידענו שטאריה אמורה לחזור למלון אחרי הבאלאנס, אז חיכינו שתצא אבל כשיצאה היא הלכה מהר לאוטו, מוקפת בשומרים. זה היה מגניב בכל מקרה.

חיכינו לפתיחת השערים מסביבות 7, עד 8 ומשהו אם אני לא טועה. הצלחתי איכשהו להיכנס בין הראשונים ולעמוד בשורה השנייה, באמצע! הבעיה היא שאני לא יודעת לדרוש את המקום שלי, ועם הזמן נמעכתי יותר ויותר ע"י האנשים משני הצדדים שלי (לאו דווקא אשמתם, היו דחיפות מכל מיני כיוונים) וכמעט נדחקתי אחורה.

ב9 ומשהו עלתה להקת החימום - האלמנה השחורה. הם היו... טוב, אני לא ממש בטוחה, למען האמת. ההופעה הייתה נחמדה וזרמתי, אבל היא הייתה מלאה בתוכן פוליטי וחוץ מזה... הסולן היה שמן ושעיר ולבש גופייה עם מגן דוד כסוף ומנצנץ עליה. זה היה... מבהיל. אם זה לא מספיק, כשבהינו בטאריה עושה באלאנס הוא היה בחוץ וצילם אותנו בוידאו, ש"איים" להעלות ליוטיוב ותוך כדי הטריד את מור וגרם לכך שכל הפדופילים של יוטיוב יבואו לחפש אותה במקום מגוריה. יאי!

הם הופיעו במשך חצי שעה בערך, אני חושבת, ואז... חיכינו. היה מעוך, חם וכואב מאוד וחיכינו ככה במשך שעה עד שטאריה עלתה סוף סוף, קצת לפני 10.

רגע, אולי פספסתם את הקטע הזה - טאריה עלתה לבמה.

היא הייתה מדהימה לחלוטין. גם בתקופת נייטוויש היא הייתה חיית במה, פרפורמרית אדירה שסוחפת את הקהל בקלות, וכמובן נשמעת מעולה. היא כ"כ מעולה בלייב. היא נתנה הופעה מטורפת ומעולה, והחליפה במהלכה בגדים ארבע פעמים(!).

לצערי לא זכיתי לראות הרבה מההופעה, כי בשיר השלישי בערך איזה אידיוט דוחה, מרושע ואכזרי קפץ לי על החיים, עקף אותי ומנע ממני לנשום ולראות - שתי פעולות חיוניות בהופעה (ולנשום, טוב, חיוני בכלל). הברנש שעמד משמאלי ניסה להעיף אותו כי הוא מעך, חוץ ממני, עוד בערך שלוש ילדות. כשהוא עשה את זה היד שלו נתקעה על בית החזה שלי וכמעט מנעה ממני לנשום. עם זה, העניין שלא ראיתי כלום, והזיעה שהשפריצה עליי מהשיער של האידיוט כשהוא קפץ (~מתחלחלת~), נלחצתי נורא והגעתי למסקנה שאם אשאר שם אפסיד לגמרי את כל ההופעה. אז הלכתי אחורה, ממש לחוצה, עד שהגעתי למקום מרווח עם אוויר. לא נורא רחוק מהבמה, דרך אגב. אבל במרחק הזה ביני לבין הבמה עמדו אנשים גבוהים, כאילו ברגע שזזתי אחורה כולם באולם גבהו במשהו כמו עשרה ס"מ, במיוחד בשבילי. מאותה נקודה התרכזתי מאוד בלהצליח איכשהו לראות משהו ובלצלם תמונות טובות, כשאת מה שראיתי, ראיתי בעיקר דרך המצלמה. זה הסתכם בכאבים מטורפים בזרועות ובצוואר (הייתי צריכה להרים את המצלמה ממש גבוה...) ובכך שבחלק מהזמן לא נורא התרכזתי במוזיקה. זה קורה לי גם ביומיום, אני רגילה לשמוע מוזיקה כל הזמן ולא תמיד מתרכזת בה. אפילו לא שמתי לב שזה היה ככה.

הבטריות של המצלמה נגמרו בשיר האחרון(!), אז אין לי תמונות של הקידה ושל... טוב, שורה חדשה.

אחרי ההופעה נועה, עלע ואני הלכנו לחכות לטאריה בכניסה לבמה. לא היו שם הרבה אנשים, בניגוד לאחרי ההופעה של נייטוויש, אבל גם ככה לא ציפיתי שהיא תעצור או משהו כזה. הייתי בטוחה לגמרי שזה יהיה כמו אחרי הבאלאנס - היא תצא, כנראה אחרי כשעתיים, מוקפת בשומרים ותובל ישירות לואן עם החלונות השחורים. בכל זאת, היא אחרי הופעה וכבר נתנה מפגש אז אין סיבה שתעשה את זה שוב. כשראינו שהזמינו פיצה למקום, ויתרנו. הלכנו לבדוק אם הדוכן שהיה קודם עוד היה קיים (הוא לא היה, וחבל) ולשרותים. בדרך פנימה ראינו שעובדי הבמה הם אלו שאוכלים את הפיצה אז נתנו לזה עוד ניסיון.

פה נכנס אפקט ה"וואו, היא מדהימה" - הגענו לכניסה לבמה והיא עמדה שם, חתמה והצטלמה. זה אפילו לא היה בדרך החוצה, היא יצאה במיוחד, נשארה עד שכולם קיבלו את מבוקשם ואז חזרה פנימה. גם העובדה שלא נתנו לנו להתייבש עד 2-3 בבוקר מדהימה.

שלושתנו הצטלמנו איתה (היו מסביב כ"כ הרבה מצלמות שלא ידעתי לאן להסתכל! מטריד.) ואח"כ ביקשתי ממנה חיבוק. בין לבין קישקשתי כמה דברים בפינית והיא ממש התלהבה. יאי!

מה אני למדתי מהיומיים האלו?

טאריה מלכת-על.

29+31.10.2008 - סופת החורף שלי.

(לתמונות דברו איתי.)

מה הבדיחה הכי מצחיקה שאי פעם שמעת?
לא זוכרת, שמעתי הרבה. P:

האם את ממציאה בדיחות משלך, או רק ממחזרת?
לפעמים ממחזרת ולפעמים יוצא באופן טבעי. P: אבל זה לא בדיחות של "איש אחד נכנס לבאר...", יותר יציאות אקראיות.

איזה סוג של בדיחות את הכי אוהבת לשמוע?
היציאות האקראיות מלמעלה.
אני מעריכה שנינות וחוש הומור שלא מתבטאים בבדיחות עם עלילה. P:

מתי הייתה הפעם אחרונה שבאמת צחקת?
בטח לפני כמה דקות.

האם את קוראת ספרי בדיחות?
לא. *מרימה גבה*

האם בדיחות קרש מצחיקות אותך?
רק כשרוני מספרת אותן. XD

מה הבדיחה האחרונה ששמעת?
לא יודעת עזבו אותי. :{

האם את אוהבת סרטי קומדיה? אלו אהבת במיוחד?
כמובן. ונו איך אפשר לבחור. >.>

מהי הבדיחה האהובה עלייך?
*גילגול עיניים*

למה התרנגולת חצתה את הכביש?
כי דאסטין תרנגול ההודו עשה מופע בצד השני! D: (אח, אירלנד. P:)

יש לציין שעניתי על השאלון הזה כמה ימים אחרי האירוויזיון.

אז מה קרה מאז מאי?

הייתה ההופעתאטרון של הדר ב29.5. זה היה נחמד ומגניב, ואח"כ הלכתי עם קורל, מורע וליהי לקניון לאכול לפני שחוזרים הביתה. העניין היה שהתעכבנו יותר משציפינו, וכך מצאנו את עצמנו ב11 בלילה עדיין בהרצליה בלי דרך ברורה להגיע הביתה.  אחרי שויתרנו על אוטובוסים מורע, קורל ואני לקחנו מונית לארלוזורוב, שם בחצות קורל ואני עלינו על אוטובוס הביתה (אני הגעתי ברבע ל1) ומורע נתקעה בלי אוטובוס אז אמא שלה הסיעה אותה. זו לא הייתה חוויה נחמדה או חכמה במיוחד.

הייתה גם ההופעה של XAMAVAR ב30.5 (כן, אשכרה יצאתי מהבית אחרי היום הקודם ). זה היה במועדון בת"א, אליו נסעתי במונית שירות עם נועה ממבשרת ודבורה מירושלים. פגשתי שם גם כמה נייטווישיות, ובמקרה לגמרי את מאי השציצית, וגם הדר הייתה שם. D: וראיתי בקהל איש שדמה קצת לתואומס.

ההופעה הייתה ממש, ממש טובה. המוזיקה שלהם מעולה והם מופיעים ממש טוב. D:

אחרי ההופעה חזרתי הביתה רק עם נועה, לא לפני שנתקענו במונית שירות שסירבה להתמלא במשך 50 דקות. X_X הייתי בבית ב3 ודי הלחצתי את ההורים, שוב. אופס. 

היה ערב בנות כיתתי שהיה נחמד, חוץ מהקטע שחצי מהבנות שם בערך עישנו, ואני מדברת על סיגריה כל שעה-שעה וחצי ונרגילה עד שהן התייאשו כי זה לא עבד יותר מדי. ~_~ גם היה את העניין הקטן שנשארנו בסופו של דבר שלוש בנות פיכחות ושלוש בנות שיכורות לחלוטין. סתומות. *גלגול עיניים*

עברה גם מתכונת במחשבת שהייתה שכונה לחלוטין. היו שם רק ילדים מהכיתה שלי, והמשגיח היה די הזוי. באיזשהו שלב פשוט התפתחו שיחות בין הילדים ועם המשגיח תוך כדי המבחן.  הלך לי טוב, קיבלתי 98 (מגן 100). :]

אפילו הספיק להיוולד גוש בינתיים! אח של יעלי ועילי. הוא נולד ב16.6. קטן! D::::::::::

8 ימים לאחר מכן, משום מה, התקיימה הברית שלו. P: קוראים לו איתי. :{ לאח שלו קוראים עילי. :{ אוף. ;;

בהתחלה הוא ממש הזכיר לי חתלתול, אבל עכשיו הוא כבר נראה כמו גוש קטן וחמוד.

ו...אי שם באמצע יוני אבא שלי קנה מחשב חדש ולכן קיבלתי מהמחשב הישן שלו צורב חדש, מהיר יותר ושל DVD, וכונן נוסף של 80 ג'יגה שממש הציל את חיי. D:

טוב נמאס לי מהפוסט וכואבת לי הזרוע מבדיקת דם אכזרית - 9 מבחנות וכנראה איזה פיקשוש שגרם לשטף דם קטן, הרבה כאב וקצת נפיחות, אז ביי.

מורע: אני שונאת ביבו
שונאתתתתתתתתתתתתתת
הוא לא נותן לי לאמץ חיותתתתתתתתת
~הולכת לחבק את קשת לפני שביבו יקחו אותה~

(מהציטוטים שמצחיקים רק כשהם קורים אבל רוצים לזכור:)
אדמה: מתי את הולכת קטנ?

הדר ~פרצוף וטון אדישים~: עכשיו.

אדמה: עכשיו?!

הדר ~פרצוף וטון אדישים~: לא.