כמה נפשות אתם בבית?
5.
כמה שנים את גרה בבית הזה?
מאז גיל חודש-חודשיים, אז בערך 17 שנים.
וכמה דירות עברת לפניו?
כשנולדתי גרנו בדירה בגילֹה ואז עברנו לפה. זהו.
האם יש מקום בבית שאת אוהבת במיוחד?
החדר שלי! D:
מה את לא אוהבת בבית שלך?
בעיקר דברים שהם תוצאות לא מוצלחות של השיפוץ. זה שהחדר שלי הוא הכי חשוך בבית, למשל.
מה לדעתך חשוב שיהיה בכל בית?
דלת! תחשבו איזה סיבוך זה להיכנס ולצאת מהחלון בכל פעם... אם כבר הזכרתי אותם, גם חלונות זה חשוב. וגם מיטות.
תארי את בית חלומותייך- כיצד הוא ייראה?
הוא חייב להיות מרווח, גם אם לא גדול במיוחד. צפיפות מלחיצה אותי. הוא גם חייב להיות סגול מבפנים, ועם הרבה קישוטים - תמונות ושטויות כמו פסלונים, וגם שטיחים צבעוניים ונעימים. הממ יהיו בו הרבה צמחים, בעיקר קקטוסים. אבל תהיה לי חוות קקטוסים בנוסף אז זו לא בעיה. גינה תהיה נחמדה, עם מלא עצים וצמחים וירקות, אבל לא חובה.
מה מסמל בשבילך המושג בית?
המקום היחיד שנוח לי בו?
מה עדיף, דירה או בית פרטי? מדוע?
בית פרטי, כמובן. בית פרטי לרוב יותר גדול מדירה, וכשמו כן הוא - הוא פרטי. אין שכנים מעל הראש, צמודים מהצדדים ומתחת לרצפה. יש אופציה לגינה וכמה קומות בבית, לא צריך לעלות ולרדת במדרגות או מעלית כדי להיכנס ולצאת מהבית. זה יותר נוח.

בעצם לא כתבתי על החופש, לא?
החופש עבר מהר, אבל מצד שני זה מרגיש כאילו יולי היה לפני נצח. היה לי כיף, גם אם סתם התבטלתי ושיעמם לי. וזה אכן מה שקרה רוב הזמן.
בין התבטלות להשתעממות, היו כמה מפגשים - זוהרלדת-מורעלדת, קטנ, ווית'ין ושציצ, מפגשינה אחרי ההופעה של הדר (וכמובן ההופעה עצמה
).
הייתי בפראג, כפי שאפשר לראות בפוסט האחרון.
כמו שאמרתי לפני שני פוסטים, הייתי בשני מיונים למסלול שפות זרות במודיעין (ונזרקתי באכזריות. עושה לי פלאשבקים לאינטר8ינג
).
עשיתי משמרת במאפיית ברמן, כחובה של כל מי שיוצא למסע לפולין אצלנו (קטע עם מלגות שהמאפייה מממנת). היה מלוכלך.
סיימתי את הבגרויות, וקיבלתי ציונים. רובם מעולים, תודה.
במיוחד ה99 בביולוגיה. יה בייבי!
ה83 בהיסטוריה פחות משמח. כלומר, לא משמח בכלל.
התחלתי ללמוד נהיגה, למרות שאני הרי בכלל לא רוצה לנהוג. הכל בגלל הרפורמה, אחרת הייתי עושה אחרי הצבא, כשבאמת הייתי צריכה את זה. עשיתי בינתיים רק שני שיעורים ועברתי תאוריה אתמול.
היו כמה פעילויות הכנה לפולין (ויש עוד לא מעט עד המסע וקצת אחריו).
זהו? נגיד.
מצחיק, זה החופש הגדול האחרון, אם לא מחשיבים את חופשות הקיץ של האוניברסיטה. בכל אופן, זה לא אותו הדבר.
3.9.09, היום הראשון ללימודים בשנתי האחרונה בתיכון. ב1.9 היה מעין יום שמיניסטים בלגניסטי שהסתיים לקראת 8 בבוקר כשגורשנו מביה"ס (
) ואתמול היה יום רביעי, בו הרי לא לומדים. אז היום היה היום הראשון.
את האמת... הלכתי, ראיתי, התרשמתי... לא בשבילי. נראה לי שהספיק לי ולא צריך לחזור.
(I wish
)
המערכת... בסדר. יש לי הכי מעט שעות מאז היסודי, אבל כן יש ימים ארוכים וכרגע יש יומיים בהם אני מתחילה בשעה שניה, אבל יתכן שזה יעלם וגם בהם אתחיל במינוס 7:45 לפנות בוקר. 
יש לי שתי מורות חדשות, לתנ"ך ולמתמוות. שני השיעורים היו היום ואני שמחה בינתיים עם שתיהן. הבעיה עם מתמוות היא שאני לא חושבת שקיים עוד מורה מתמוות בעולם כולו שיכול לחבב אותי ולעגל לי ציונים כלפי מעלה כל הזמן, כמו המורה הקודם. אני אומרת את זה כיוון שבמשך כל השנה, בידיעתו הברורה של המורה, לא עבדתי בכיתה אלא דיברתי עם הילה, אף פעם לא הכנתי שיעורים (השנה אפילו לא קניתי ספר מידיעה שלא אשתמש בו) והגשתי אולי עבודה אחת לא גמורה מתוך כמה, ואפילו בזה אני לא בטוחה. אחחח, ולדוש. נו, נקווה לטוב.
בתיכון שלי בנו במשך השנה האחרונה שכזה אגף חדש עם כיתות נוספות כדי לשמש לשכבה במקום כיתות ישנות ולא נוחות. אנחנו נתקענו בו. כן כן, נתקענו. הוא אולי חדש אבל הוא מזעזע מכל הבחינות שאתם יכולים לחשוב עליהן, ועוד כמה שלא. המראה, הצורה והמבנה, הכיתות, השרותים, המיקום ומה לא. וגם, יש שרותי נכים רק בשרותים בקומה העליונה. Practical. מה שכן, יש ברזים למילוי בקבוקים בקולרים. זה כנראה הדבר הכי נהדר ומרגש לגבי האגף הידוע לשמצה. 
בעוד שבעה חודשים בערך אני מסיימת ללמוד, מלבד תגבורים ובגרויות וכל השטויות האלה. מסיימת, לחלוטין. ואז... מי לעזאזל יודע.
אני ממש לא אוהבת להיות בביה"ס, אבל אוהב עוד פחות להיות בצבא, או עצמאית בדירה ועבודה משלי. אני לא יודעת אם אפילו אהיה מסוגלת לעשות את זה. אולי פתאום האגף המזעזע ואפילו שיעורי מתמוות יראו כמו חלום רחוק, ורדרד ונוצץ שארצה לחזור אליו. מה לי ולעצמאות או בגרות? ולנהיגה, ולמיונים לצבא, ולגיל 17 ואולי, מתישהו, 18.
מצד שני, בהווה, כשאני חושבת על שבעת החודשים הבאים, אני רוצה להתחפר במיטה עם שמיכת הפוך והבובות הפרוותיות ולא לצאת משם שבוע, שלושה חודשים, שנה או אף פעם. לקום מוקדם בבוקר, לסבול ממחסור מתמשך ותמידי בשינה, ללמוד, לעשות עבודות, להכין ביודע(!!!), לעשות מבחנים... לא מתאים בכלל. עושה לי רע לחשוב על זה.
ובהווה היותר עכשוי, מחברת ספרות מחכה למאפייני שירת ימי הביניים אותם אני אמורה לכתוב למחר.
אחת, שתיים, ו...

(התחשק לי פתאום)
הציטוט הראשון של השנה:
המורה לתנ"ך: ביהדות לא שואלים האם אתה מאמין באלוהים או לא. שואלים האם אתה...
ילד: לימון.
