אני לא יכולה לומר שחזרתי שונה. רק מצוננת. אני לא יודעת אם ממש גיליתי או חשבתי דברים חדשים במסע וכתוצאה ממנו, מה שקרה היה יותר חיזוק של דעות ומחשבות ישנות, ואולי תובנה חדשה או שתיים. וכמובן, הרבה מידע חדש לגבי מה שהתרחש.

במשך רוב המסע הייתי די מנותקת ומרוחקת. רוב הזמן עברנו ממקום למקום ומנושא לנושא די מהר, ותמיד בין לבין השתנתה האווירה - הייתה אווירת טיול, גם בנסיעות באוטובוס וגם בהליכות ממקום למקום. היו המון הסחות דעת - תמונות, אוכל, אנשים, שרותים, ועם שינויי האווירה - פשוט היה קשה להשתקע ולהתרכז. אז רוב, אם לא כל הדברים פחות או יותר עברו מולי מבלי שמשהו באמת נספג. כמו שכתבתי - מנותקת. דברים לא נגעו.

עוד לא עשיתי את זה, אבל מאז שחזרתי אני מתכננת להשלים את יומן המסע, דבר שלא היו לי ממש הזדמנויות לעשות במסע עצמו. אני מקווה שכך אוכל לחוות מחדש את המסע ולהפנים לפחות קצת. אבל בכל זאת מאז שחזרתי אני קצת נרעדת ממילים, מחשבות ומראות מסויימים.

קיילצה, אוושוויץ ובירקנאו, קראקוב, לובלין, מיידאנק, קז'ימיז' דולני, ורשה, טיקוצ'ין, יער לופוחובה, טרבלינקה.

קבר האחים של הילדים שנרצחו בבית הקברות היהודי בקיילצה

מיידאנק

תא גז במיידאנק


בטרבלינקה

אני ירוקה להפליא. החולצה שלי בצבע ירוק זוהר. :}

הפעם זה באמת חשוב שתצביעו לי באינטר8ינג. התחיל היום חודש חדש, ואני ממש רוצה לזכות. אני גם חושבת שזה מגיע לי, אחרי פאקינג שנה שאני משתתפת ומעולם לא זכיתי בכלום! >_<

אז תהיו נחמדים ותצביעו, כל מה שאני צריכה זה עשר הצבעות ביום - תשעה אנשים שונים (או יותר, זה יהיה נחמד), חוץ ממני, שילחצו על הכפתור הנחמד הזה פעם ביום במשך חודש. לא הרבה, נכון?

בבקשה.

דברים שאני צריכה לעשות בזמן הקרוב

1. לענות למכתב של זוהר, אבל באמת בקרוב. אני רוצה פעם אחת לענות לה בזמן ולא אחרי שלושה חודשים.

2. לסיים את העבודה באנגלית, איכשהו. נשארו לי כמה דברים שדורשים את הספר, וכבר אין לי מתי לעבוד איתו. דאמט.

3. להמשיך לעבוד על עבודת הסיום בפוטושופ. אין לי במחשב בבית את מה שהתחלתי אתמול, אבל אני יכולה לעבוד על חלקים אחרים של העבודה ולצרף את זה למה שכבר יש לי ביום רביעי הבא.

4. לשכנע סוף סוף את אמא שתתן לי אישור לפירסינג ביום ההולדת. (רק שתבינו, אני מבקשת ממנה אישור לפירסינג כמתנת יום הולדת...)

5. לקרוא כבר את שתי הכתבות הגדולות על נינט שנמצאות בחדר שלי לא מעט זמן (אחת כמעט חודש, והשניה כמה ימים).

יש מבחוץ רעש נוראי שמפריע לי לחשוב. ;~~~~;

אני חוששת שאני מאבדת את הזכרון שלי. אני מתחילה לשכוח כל מיני דברים, ומתקשה לזכור חדשים.

כבר מזמן שמתי לב שהזכרון שלי לשירים הוא לא כשהיה פעם (הייתי מסוגלת לזכור שירים ממש טוב. המ, טוב, בערך.. ועכשיו אני בקושי מזהה שירים שנמצאים אצלי זמן קצר ולפעמים אני שוכחת שמות של שירים) ומעולם לא הייתי מודל לזיכרון מעולה, אבל בכל זאת.

אני שכחתי שמורע ואני דיברנו על זה שאשן אצלה אחרי המפגש. זה לא אמור לקרות. :|

אני בת 13, זה לא נורמלי. ~_~

שוב שכחתי להביא את מפסק הבובספוג שלי לשיעור טכנולוגיה (יום שלישי)! זה היה השיעור האחרון (רק שהמורה לא ידעה את זה P:), כך שזה כבר אבוד.

שלשום בשיעור הייתה שאלה בספר שהמורה ביקשה שנחשוב על התשובה שלה - למה מהפנס של האופניים, שמופעל ע"י דינאמו, יוצא חוט אחד כשצריך שניים. עליתי על התשובה (הפשוטה, למען האמת), וכשהיא ביקשה שנענה הצבעתי. היא התעלמה ממני לחלוטין, אפילו שלפני כן כמעט צעקתי שאני יודעת ונופפתי בידיים, אבל היא קטעה את העניין כדי להסביר לנו על הדינאמו, ואז ילד אחר פשוט אמר את התשובה, ככה סתם, בלי להצביע.

זה ממש הרגיז אותי, כי היא מעזה לדרוש מילדים להצביע כשהם רוצים לדבר ולא להתפרץ. איך הוא יכולה לדרוש דבר כזה כשהיא בעצמה לא מתייחסת לזה?

עוד שני שיעורי גאומטריה בערך וזה נגמר. סוףשנה זה כיף. :} (חוץ מהחום )

כבר אין לנו מה לעשות בספורט, אז אתמול וביום חמישי, אם אני לא טועה, שיחקנו מחניים. זה לא כזה נורא, בהחלט עדיף על שיעור ספורט, אבל זה פשוט זוועה לשחק בזה עם חבורת המטומטמות מהכיתה שלי. >.<

זה הרי בדיוק מה שיהיה ברביעי-חמישי בשבוע הבא, ואני לא רואה שום סיבה בכלל להגיע לשיעורים האלה.

אתמול התחלנו את עבודת הסיום בפוטושופ. לא הספקתי הרבה... חתכתי והקטנתי תמונה גדולה ונחמדה של שרון, צבעתי את הרקע בשחור ועשיתי קשקושים סגולים, ובעיקר חשבתי והתלבטתי הרבה. :X

כל רגע הסברתי או הראיתי משהו לתום או לנופר (שכרגיל, לא עשתה כלום חוץ מלומר שוב ושוב [ושוב...] שטאריה מכוערת -_-"), כך שגם זה לא עזר, אבל לא משנה.

ניסיתי לשלוח לעצמי באימייל את מה שעשיתי, אבל הקובץ היה ממש גדול ולא הספקתי. =[

זה לא באמת כזה קריטי, כי יש לי מספיק עבודה לעשות על הטקסט והכל.

לא זכור לי (בהמשך לקטע ההוא מלמעלה..) אם כתבתי על זה כבר או לא, אבל בימים ראשון-שני-שלישי יש לנו ימים פתוחים שכאלו, בהם יהיו לנו סדנאות מוזרות ודברים כאלה. בראשון או שני גם נצא לסיור במושבה מוצא (-_______-"). כל הדברים האלו נעשים בקבוצות, שחולקו לפי רשימת השמות. מכיוון שיש לי שם משפחה טיפשי שגם במקרה מתחיל באות א', אני בחצי הראשון של הרשימה בכיתה שלי כשאורנית, קרן ותום בחצי השני. התוצאה ברורה - אני לבד.

ביום ראשון הם הולכים למוצא ואני בביה"ס, לבד, מ8 עד 2, וביום שני זה ההפך. אני אהיה לבד במוצא, מ8 עד 2, והם יהיו ביחד בביה"ס. גם ביום שלישי בטח לא אהיה איתם בסדנאות אבל יהיו ההפסקות. (היום מחולק לשלושה שיעורים, כל אחד שעה וחצי, ובין לבין יש הפסקות של חצי שעה.)

אמא שלי התקשרה היום לאלונה, המחנכת, והשאירה לה הודעה לגבי זה. אם לא יעבירו אותי לקבוצה השניה אני לא אלך בראשון-שני, ואני גם לא רואה טעם ללכת ביום שלישי, סתם כי אני לא רוצה.

אני די בטוחה שהם יעבירו, כי חוץ מזה שהם מרושעים וסאדיסטים, אין להם סיבה לא לעשות זאת.

אני כ"כ שונאת את הקיץ. חם ומגעיל, ויש ג'וקים בכל מקום. אי אפשר ללבוש ז'קטים ובגדים גדולים ונוחים כאלה, ואין לי כיסים בשביל לשים בהם את שנוזי בבי"ס כך שהוא נמצא בתיק. בז'קטים יש לי כיסים ושנוזי לא צריך להיות בתיק.

אני לא אוהבת שקר לי מדי, זו לא הרגשה נעימה, אבל אני אעדיף את זה בכל הזדמנות על פני החום הנוראי הזה. מפני הקור תמיד אפשר להתגונן בביגוד נוסף (ונוח >.<), ומפני החום לא. זה או להתפשט (ועדיין חם) או להדליק מזגן. או גם וגם. אבל בכלל לא נעים עם מזגן, כי איכשהו תמיד נהיה לי קר מדי אחרי זמן מה שהוא דולק, אבל אחרת פשוט חם מדי, ואין מזגן בכל מקום.

קיץ זה רע, אני אומרת. מאוד רע.

למי אפשר להגיש הצעה לקיצור וקירור הקיץ?

יש לי על המדף קלטת, ליד הספרים ומול הדברים של בי"ס (שבקרוב אניח בערימה גדולה ומכוערת בבייסמנט, שירקבו שם עד השנה הבאה או משהו כזה).

הקלטת הזאת נמצאת שם כבר שנה, מאז האירוויזיון הקודם. זו הקלטה של חצי הגמר או הגמר, כי זה הסתיים מאוחר ולא ראיתי את הסוף. מעולם לא ראיתי את זה, ואני גם לא חושבת שאראה את זה. אולי רק כדי לברר אם השיר של פינלנד נמצא שם, ואם הוא היה טוב. אבל את זה אפשר להוריד באימיול.

אני חושבת שהגיע הזמן להחזיר את הקלטת הזאת למטה, לכל חברותיה הקלטות ובתקווה שתעבוד אחרי שאספה אבק במשך שנה.

אתמול אורנית ביקשה ממני ללמד אותה מילים בפינית ולשלוח לה שירים של לאקונה קויל. זה כ"כ מרגש.

וִיטוּ, חם לי! >_<

~יוני שמח וקריר, נקבותים! (הוא יהיה, בעוד 20 ימים. :})~

הפוסט התחיל משורה אחת בפוסט ביום חמישי (25.5), אבל התחלתי לכתוב הרבה הרבה שטויות אז החלטתי להפוך את זה לפוסט נפרד.

ליום הולדת עשר או אחת עשרה ביקשתי דגים. O__o

הלכתי עם ההורים שלי לחנות החיות המעפנה בקניון, וקנינו אקווריום פלסטיק לא גדול במיוחד, אבנים כתומות, צמח מפלסטיק ופסל של ספינה טבועה. הפסל הזה ממש יפה. קנינו גם דג מפלסטיק שאמור לצוף לו באקווריום, רק שהוא מעולם לא צף כמו שצריך, אני חושבת שהוא צף על הצד. אני לא זוכרת אם את דג הפלסטיק קנינו כבר בהתחלה, או בשלב יותר מאוחר.

בחרתי שלושה דגים מסוגים שונים מהשורה התחתונה של האקווריומים, כי רק הסוגים האלו מסוגלים לחיות באקווריום פלסטיק קטן ללא חמצן, חימום וכו'. בחרתי אותם בקפידה, אמרתי למוכר בדיוק איזה דג אני רוצה שהוא יוציא לי. אחד היה מסוג שלייר (סאלי, כי זה נראה לי שם מתאים לדגה כ"כ יפה), השני כיפה אדומה (סאנשיין, בגלל שהיא הייתה לבנה עם כתם כתום בראש וזה נראה כמו שמש כזאת) והשלישי טלסקופ שחור (סופי, זה התאים לה. גם היא הייתה יפה). החלטתי ששלושת הדגים היו נקבות, אבל לא באמת ידעתי מה הם היו.

סאלי מתה ראשונה - אחרי שבועיים שהייתה אצלי. בכיתי לא מעט, גם ביום בו היא התחילה להראות סימני גסיסה וצפה לה באקווריום על הצד וניסתה לשחות ללא הועיל, וגם ביום למחרת, בו מתה. היא הייתה ממש יפה, דגים אחרים שראיתי מהסוג הזה בחנות החיות ואצל חברה לא היו כ"כ יפים, הם היו ממש שונים.

המוות שלה היה טראומתי, זה היה הדג הראשון שמת לי. למרות שבעצם מוות של כל דג היה לי עצוב.

התכוונתי לכתוב על שאר הדגים שגידלתי, לספר עליהם קצת, אבל פתאום קלטתי - אני לא זוכרת אותם. לכל אחד נתתי שם, הכנתי להם תעודות זהות, ומודעות אבל כשהם מתו. שניים מהם קברתי - סאנשיין, הדגה הראשונה וזו שהחזיקה הכי הרבה זמן, ולוסיה - טלסקופית כתומה, שגם היא חיה אצלי יותר זמן משאר הדגים, חוץ מסאנשיין. ואני לא זוכרת אותם.

אני זוכרת את הדג האחרון שלי טוב מאוד - קראתי לו פטיטו, קיצור של פטיטו פאו שזה ברווזון מכוער בספרדית. (הייתי אז עמוק ב"קטנטנות"... ;>.>) הוא היה מסוג קַליקוֹ. הוא היה קצת מכוער במובנים מסוימים, אבל חשבתי שהוא מיוחד, ולכן השם. קניתי אותו כשנשאר לי דג אחד, אני כבר לא זוכרת איזה. הדג הזה מת, ואחריו נשאר פטיטו, לבדו. החלטתי שאקח הפסקה מדגים נוספים. הוא מת כשהייתי בב"ש עם המשפחה שלי. הוא היה מונח זמן מה על הספינה הטבועה (כנראה שהוא היה מלא מים ולכן שקע ולא צף), ולכן אני לא מסוגלת להוציא את הספינה הזו ולהשתמש בה כפסל לאוסף שלי. חבל, היא יפה.

היו לי שמונה דגים בסך הכל אם אני לא טועה (סנילית ;;). אני זוכרת ארבעה מהם - פטיטו, סאנשיין, סאלי, סופי ולוסיה. אני זוכרת שעם לוסיה היו עוד שני דגים שגם להם נתתי שמות ספרדיים. כן, עצוב. הכל בהשפעת קטנטנות. לה קראתי לוסיה בגלל שהייתה כתומה, וזה היה כמו אור ולוס זה אור. לשניים האחרים נתתי את השמות האלה כדי שיהיו כאילו ההורים שלה, כמו שבקטנטנות הם היו "ההורים" של הילדים במעון. (תפסיקו לצחוק! הייתי מכורה לזה! >.<)

ממש דאגתי להם, לכולם (עד כמה שאפשר לדאוג לדגים קטנים באקווריום טיפשי), והייתי עצובה כשהם מתו. למען האמת, בכל פעם שדג מת, הייתי מכסה את האקווריום באיזה בד לכמה שעות כדי שלא אראה אותו עד שאבא שלי יוציא אותו משם, אם הוא לא עשה זאת מיד. זה הגעיל והעציב אותי. זה גם היה מסריח, אז שמתי על זה נרות ריחניים כאלו. :X אפילו כשקברתי את סאנשיין בקושי הסכמתי לגעת בשקית הניילון שבתוכה היה הנייר שעטף אותה.

אני זוכרת שפעם הלכתי לישון אצל ענבל (כבר המון זמן אנחנו לא בקשר..) וכשחזרתי גיליתי שני דגים מתים. שניים! אני חושבת שבאותו זמן רק שניהם היו באקווריום, והוא היה ריק לזמן קצר עד שקניתי דג חדש. או שניים, אני לא זוכרת. =\

אני חייבת למצוא את תעודות הזהות האלו, וגם את הדף שסימנתי בו את ימי חייו של כל דג אצלי.

הייתי ממש בהלם כשקלטתי פתאום שאני כבר לא זוכרת את הדגים שלי.

אחרי שאמצא את זה, אכתוב פוסט חדש ואספר בו על הדגים עצמם, ולא על המוות שלהם.

אני עדיין לא מאמינה שאני לא זוכרת את הדגים שהיו לי. :|