היום יש למורע יום הולדת!

מורע להיות בת 13!

מזל טוב מורע! ^___________^

שיהיו לך חיים נפלאים וכל זה. D: (נו, אני ממש גרועה בברכות. P:)

אני אוהבת אותך ככה  המון! D:::

(אה, ו, נו, גם לי יש יום הולדת. אני בת 14.

טוב, גם זה קורה.

שירש והדר התקשרו אליי ואל מורע בו זמנית וזה היה מצחיק ונורא נורא נחמד. :]

כמה אנשים בירכו בזמנים אקראיים. P:

סבא וסבתא התקשרו יותר מוקדם, ואבא ואמא בירכו ונתנו מתנה ממש לפני שהלכו לישון. עוד לא פתחתי את המתנה, אבל זה בקופסה ממש יפה. *.*)

יום הולדת שמח וכאלה. :]

זה נורא חם... =\

כנראה שניסע מתישהו ביולי לנופש בטורקיה. אולי זה יהיה עם משפחה אחרת, חברים של ההורים. יש להם ילדה קטנה ממני בשנתיים שמעולם לא אהבתי.

אני לא מתכוונת להיות איתה או להטריד את ההורים שלי במשך שבוע תוך שיעמום וחוסר מעש.

פעם אהבתי חופשות, נהניתי בהן. עכשיו, כשאני חושבת על זה - מה אני אעשה בחופשה מהסוג הזה?

יש לי שני אחים, נקבים, שמסתובבים ביחד רוב הזמן. לי אין מה לעשות לבד.

אם באמת ניסע עם המשפחה הזאת, האח הגדול יותר יסתובב עם הבן של האנשים האלה והאח השני יאלץ להצטרף אליהם רוב הזמן, אני בטח אצטרך להיות לפחות קצת עם הילדה הזאת, וההורים שלי יהיו עם ההורים האחרים.

אני לא אוכל להשתמש בטלפון, לא יהיה לי מחשב, אני לא כ"כ אוהבת בריכה וים וגם ככה אין לי בגד-ים וממש לא בא לי לקנות אחד.

אם יוחלט שנוסעים, אני אהיה חייבת לבוא. מקסימום אסתגר במלון עם שר הטבעות ואולי סוף סוף אסיים אותו.

אני לא יכולה להישאר לבד בבית לשבוע וגם לא יכולה למנוע מהמשפחה שלי לצאת.

אני כל כך לא רוצה לנסוע, אבל אף אחד לא הולך להתחשב בזה.

אין לי מושג מה אני אעשה... החלק שאני הכי אוהב בחופשה הזאת בטח יהיה המטוס, וגם זה רק אם זה לא יהיה כמו בטיסה לספרד (מטוס קטן, רעוע וספרדי, ובדרך חזרה היו מיליון כיסי אויר והמטוס התנדנד אז חשבתי שאנחנו הולכים להתרסק).

כבר לא כואבות לי האצבעות, עכשיו סתם יש שם הרגשה מוזרה ועדיין יש שם גושים.

וגם הריח של העשן התנדף משנוזי ומהנעליים. כמעט אין זכר לאתמול.

המממ.

יופי, עכשיו אני גם משביתת שמחות. :|

אז, אמ, להת'!

ולא יומנעים, כי אני משביתת שמחות, אז תהיו עצובים.

הולך לקחת לי המון זמן לכתוב את הפוסט הזה, יש לי משחה על שתי אצבעות וקשה להקליד ככה. גם העברתי את העכבר ליד שמאל. >.>

המשחה כי נכוויתי, וזה באשמת קרן! P:

טוב, ב8 ומשהו קרן התקשרה אליי ואמרה לי ללכת לבית של אריאלה. לא חשוב מה היה שם (בעיקר שנאנו את קרן כי לקח לה שנים להגיע P:), העיקר הוא שמסתבר שעשינו מדורה. :|

היא לא הייתה מתוכננת במיוחד כך שלא היה אוכל מלבד קצת פיתות ותפוחי אדמה. היה נחמד דווקא, למרות שהיה קצת קר.

באמצע העניין בערך, נגעתי בגחל ונכוויתי בקצה האמה והאצבע ביד ימין. כל הכבוד לי, גאון שכמותי. -_-"

~היי, המשחה לא נמרחת על המקלדת! D: הידד, אפשר להקליד כמו בן אדם :]~

היו שם אריאלה, קרן, עדי (דישה, כך מספרים ), אורנית ומיכל. גם גל קפצה לביקור לכמה דקות, והתלהבה מההרחבה שלי. :} [לעומת קרן ("מה את מפגרת?!") ואורנית ("איכסה!")... |גלגול עיניים|]

די בהתחלה קרן, מיכל ואני הלכנו למיני-גן שעשועים שהיה שם והתגלשנו במגלשות הרטובות, ונרטב לנו התחת.  יותר מאוחר אחרי שנכוויתי הלכתי למגלשות כדי לקרר ולהרגיע את האצבעות. זה לא עזר.

בסביבות 11 וחצי התפזרנו (לא היה מה לעשות ). הייתי נורא מלוכלכת, וגם פחדתי שיהרסו ויתלכלכו לי הבגדים והנעליים (איב ואליזבת! :0), אבל הכל בסדר. :] רק יש לי קצת אדמה בתוך הנעליים.

ישר הלכתי להתקלח, והייתי רעבה אז אכלתי משהו קטן. וקונכיית שוקולד לקינוח. :} |שמנה|

~משום מה אני עדיין נמנעת משימוש באצבע ובאמה מדי פעם. מטריד. ><~

נורא כאבו לי האצבעות בגלל הכוויות. =[ כשמיכל ביקשה מאמא שלה להביא איתה אלוורה כשהיא באה לאסוף אותה (גם קרן נכוותה והיא הייתה צריכה) נזכרתי שהמשחה שאני משתמשת בה להרחבה היא בעצם משחה לפצעים שטחיים וכוויות קלות! כה שימושי. :]

כבר לא כואב לי, אבל יש לי גושים כאלה על האצבעות. בלע.

ואם כבר בענייני כאב... היום בבוקר (כן, בוקר ;[) הייתי אצל הקוסמטיקאית.

בשתי מילים - פאקינג גהנום!!!

היא הוציאה לי דברים מהאף וזה כאב כמו המוות! >___________<

עכשיו אם אני נוגעת באף זה כואב כאילו נשרפתי שם.

(לכל המעוניינים, ההרחבה כואבת פחות. אבל נו, ההרחבה בכלל לא עדכדיכך כואבת. P:)

וחוץ מזה, שעווה זה מרושע. סאדיזם טהור.

החזרתי את העכבר למקומו הטבעי. זה מאוד לא נוח כשזה הפוך. :|

אני חושבת אולי לנסות לספר להורים שלי על ההרחבה בדרך אגב, לא לעשות מזה משהו גדול או מיוחד כדי שלא יתרגשו ויכעסו.

אם אעשה את זה, הם יעשו לי בעיות כשאמשיך להרחיב ולעומת זאת אם לא אספר ואמשיך את ההרחבה, הם עלולים לשים לב בסופו של דבר ולכעוס עליי. ;;

היו לי קצת, אממ... ספקות, לגבי כל זה. עם זה שלא סיפרתי להורים, ואני מפחדת שלא אטפל בזה כמו שצריך ויהיו לי בעיות ודברים כאלה. (ומה אעשה אם יהיו בעיות? אי אפשר אפילו לבקש מההורים עזרה, או שיקחו אותי לפירסר. :X)

אני שמחה שעשיתי את זה, ואני מאוד מקווה שלא יהיו בעיות, אבל אני עדיין קצת חוששת. :S (זה כנראה לא ימנע ממני להמשיך ל5 או משהו כזה...)

ודאמט, למה אנשים תוקעים לעצמם בחור מיליון עגילים או עפרונות ומסרגות כדי להרחיב?! (ואח"כ גורמים לי להרגיש פראיירית שאני שומרת על הבריאות שלי =[)

פיכסה. ()

היה לי היום שיעור פסנתר במקום ביום ראשון. התחלנו את Let It Be. יד ימין כ-ל הזמן באקורדים והזרת כמעט כל הזמן בפעולה וזה כואב בקצה הזרת ללחוץ כ"כ הרבה על הקלידים!

יד שמאל קלה וחוזרת על עצמה. היא משעממת נורא, ובקושי הצלחתי להחזיק את היד על הפסנתר בצורה נורמלית. ><

אני תוהה אם אי פעם אצליח לנגן את זה מההתחלה ועד הסוף בלי להתייאש או להשתגע באמצע. :| (אז מה אם ניגנתי את זה רק פעם אחת, כל יד בנפרד, ואת ימין אפילו לא סיימתי?)

יש קונצרט בעוד שלושה ימים, ב30. אני לא אשתתף כי אני לא יכולה להכין עד אז אף מנגינה. אני חושבת שזה יהיה הקונצרט הראשון שבחרתי לא להשתתף בו, מאז הייתי מסוגלת לנגן בקונצרטים. כשהתחלתי ללמוד, בגן חובה, צפיתי ולא השתתפתי בקונצרט הראשון ואולי גם השני, אני לא זוכרת. מאז השתתפתי בכל אחד ואחד, אפילו באחד המעצבן והדפוק הזה של המוסיקון (סוג של קונסרבטוריון, רק עלוב יותר), למרות שכל פעם הייתי בוכה ומשתגעת ואומרת שאני לא הולכת להשתתף.

זה כ"כ מוזר... פעם הייתי מסוגלת לנגן מנגינות כמו שצריך ולדעת אותן בע"פ. עכשיו אני יודעת חלקי-מנגינות בע"פ, בערך, ואני לא מסוגלת לנגן שום דבר כמו שצריך.

יהיה עוד קונצרט באמצע יולי, וכפי שזה נראה עכשיו - גם בו אני לא אנגן.

בקצב הזה אני בחיים לא אנגן שירים של נייטוויש/WT/TOT/אוונסנס. =[ כלומר, אני יכולה לנסות לנגן, אבל זה לא ממש יעזור לי. :|

וואו, אני ממש עייפה. קמתי היום ב9.

אני פשוט אלך לישון עכשיו.

ובכן, לילה טייב וחַלוֹמוּסים נעימים!  אל תשכחו לתרום לי קצת דם בקישור האדום בצד שמאל. ^^"

(פפפט, כבר 1:50.)