במאמרו "מצוקת השמאל ועתידו" ("הדף הירוק" 26.2), היטיב אלישע שפירא לתאר את הנתק בין מפלגות השמאל לבין מעמד הפועלים והשכבות החלשות, בשל חבירתן ל"צפונים" של ת"א ואימוץ השקפת העולם הקפטיליסטי והטרמינולוגיה של התקינות המשפטית.
הניתוח של אלישע נכון, אך חלקי. המיאוס של ציבור זה ממפלגות השמאל אינו נובע רק מחבירתן ל"אצולת היישוב הוותיק", אלא בראש ובראשונה לקו שהן נוקטות בסוגיות המדיניות ביטחוניות ובסוגיות זהותה היהודית של המדינה.
כיוון שהניתוח חלקי, גם המסקנה חלקית, נכונה בחציה. אכן, יש להקים תנועה סוציאל-דמוקרטית חדשה, כפי שמציע אלישע, אך עליה להיות במסורת תנועת העבודה הציונית; לשלב סוציאל-דמוקרטיה עם אקטיביזם ציוני וביטחוניזם.