הבלוג של אורי הייטנר

"חודש טוב", אדר תש"ע, אורטל 16.2.10

פתיחה: "חיוכים" – דניאל.

אוריינטציה – 5 המגילות, כתובים וכו'.

המגילה קרויה על שם של אישה, ומכאן הנושא – לדון במגילה מזווית הדמויות הנשיות; זווית פמיניסטית.

ש. אלו דמויות נשיות מופיעות במגילה?

אסתר, ושתי, זרש. כל אחת מהן היא אם טיפוס לדרך מנהיגות / השפעה נשית, בחברה פטריאכלית, שוביניסטית.

        ושתי

קריאה – פרק א' 2 (ע' 10):

ט גַּם וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה עָשְׂתָה מִשְׁתֵּה נָשִׁים בֵּית הַמַּלְכוּת אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ.  י בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי כְּטוֹב לֵב-הַמֶּלֶךְ בַּיָּיִן אָמַר לִמְהוּמָן בִּזְּתָא חַרְבוֹנָא בִּגְתָא וַאֲבַגְתָא זֵתַר וְכַרְכַּס שִׁבְעַת הַסָּרִיסִים הַמְשָׁרְתִים אֶת-פְּנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ.  יא לְהָבִיא אֶת-וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ בְּכֶתֶר מַלְכוּת  לְהַרְאוֹת הָעַמִּים וְהַשָּׂרִים אֶת-יָפְיָהּ כִּי-טוֹבַת מַרְאֶה הִיא.  יב וַתְּמָאֵן הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי לָבוֹא בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּיַד הַסָּרִיסִים וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ מְאֹד וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ.  {ס} יג וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לַחֲכָמִים יֹדְעֵי הָעִתִּים  כִּי-כֵן דְּבַר הַמֶּלֶךְ לִפְנֵי כָּל-יֹדְעֵי דָּת וָדִין.  יד וְהַקָּרֹב אֵלָיו כַּרְשְׁנָא שֵׁתָר אַדְמָתָא תַרְשִׁישׁ מֶרֶס מַרְסְנָא מְמוּכָן שִׁבְעַת שָׂרֵי פָּרַס וּמָדַי רֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ הַיֹּשְׁבִים רִאשֹׁנָה בַּמַּלְכוּת.  טו כְּדָת מַה-לַּעֲשׂוֹת בַּמַּלְכָּה וַשְׁתִּי עַל אֲשֶׁר לֹא-עָשְׂתָה אֶת-מַאֲמַר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בְּיַד הַסָּרִיסִים.  {ס} טז וַיֹּאמֶר מומכן (מְמוּכָן) לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים לֹא עַל-הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ עָוְתָה וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה  כִּי עַל-כָּל-הַשָּׂרִים וְעַל-כָּל-הָעַמִּים אֲשֶׁר בְּכָל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ.  יז כִּי-יֵצֵא דְבַר-הַמַּלְכָּה עַל-כָּל-הַנָּשִׁים לְהַבְזוֹת בַּעְלֵיהֶן בְּעֵינֵיהֶן  בְּאָמְרָם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אָמַר לְהָבִיא אֶת-וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה לְפָנָיו וְלֹא-בָאָה.  יח וְהַיּוֹם הַזֶּה תֹּאמַרְנָה שָׂרוֹת פָּרַס-וּמָדַי אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת-דְּבַר הַמַּלְכָּה לְכֹל שָׂרֵי הַמֶּלֶךְ וּכְדַי בִּזָּיוֹן וָקָצֶף.  יט אִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב יֵצֵא דְבַר-מַלְכוּת מִלְּפָנָיו וְיִכָּתֵב בְּדָתֵי פָרַס-וּמָדַי וְלֹא יַעֲבוֹר  אֲשֶׁר לֹא-תָבוֹא וַשְׁתִּי לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וּמַלְכוּתָהּ יִתֵּן הַמֶּלֶךְ לִרְעוּתָהּ הַטּוֹבָה מִמֶּנָּה.  כ וְנִשְׁמַע פִּתְגָם הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה בְּכָל-מַלְכוּתוֹ כִּי רַבָּה הִיא וְכָל-הַנָּשִׁים יִתְּנוּ יְקָר לְבַעְלֵיהֶן לְמִגָּדוֹל וְעַד-קָטָן.  כא וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ כִּדְבַר מְמוּכָן.  כב וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל-כָּל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֶל-מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ וְאֶל-עַם וָעָם כִּלְשׁוֹנוֹ  לִהְיוֹת כָּל-אִישׁ שֹׂרֵר בְּבֵיתוֹ וּמְדַבֵּר כִּלְשׁוֹן עַמּוֹ.  {ס}

ש. איך מגדירים את עמדת ושתי והתנהגותה?

הפמיניסטית הראשונה. סירבה להיות קישוט, תכשיט, בפני קבוצת גברים חרמנים. ידעה שלוקחת סיכון רב. במקום שבו גם המלכה עלולה להיות מוצאת להורג אם נכנסת למלך ללא הזמנה, היא ידעה מה צפוי לה אם תמרה את פיו. לקחה את הסיכון, למען שמירה על כבודה ועל עקרונותיה.

מדרש (ע' 11 משמאל – למעלה) – רצו שתבוא ערומה.

"להביא את ושתי המלכה לפני המלך בכתר מלכות".

אמר רבי איבו: כפרתן של ישראל, כשישראל אוכלין ושותין ושמחין, הן מברכין ומשבחין ומקלסין להקב"ה. כשאומות העולם אוכלין ושותין, מתעסקין הן בדברי תפלות. זה אומר מדיות נאות, וזה אומר פרסיות נאות. אמר להם אותו טיפש [אחשוורוש] כלי [האישה] שאותו האיש [אחשוורוש] משתמש בו אינו לא מדית ולא פרסית אלא כשדית. מבקשים אתם לראותה? אמרו לו הן, ובלבד שתהא ערומה. אמר להם: הן וערומה. ר' פנחס ור' חמא בר גוריה בשם רב אמר: בקשה להיכנס אפילו בצלצול [לבוש מינימלי] כזונה ולא הניחו אותה [לא הרשו לה].

אסתר רבה, פרשה ג' פסקה י"ג

מדרש (ע' 11, מדרש שלישי):

"ותמאן המלכה ושתי"

שלחה ואמרה לו, דברים שאמורים לנגוע ללבו. אמרה לו: אם רואים אותי נאה, הם נותנים עיניהם להשתמש בי, והורגים אותך. אם רואים אותי מכוערת יגנו אותך בגללי. רמזה לו ולא נרמז, עקצה אותו ולא נעקץ. אמרה לו: היית רגיל אצל בית אביך להיות מכניס לפניך נשים זונות ערומות ועכשיו כשנכנסת למלכות לא חזרת מקילקולך. רמזה לו ולא נרמז, עקצה אותו ולא נעקץ.

עיבוד ע"פ אסתר רבה, ג' י"ד

המיאון של ושתי – רעידת אדמה. ישיבת ממשלה. ההתייחסות אינה כאל סיפור פרטי, אלא כאל סיפור כללי, הנוגע להתייחסות כל הנשים לכל בעליהן. השתמשו בכל כלי התקשורת האפשריים כדי לפרסם את עונשה ולהרתיע את כל הנשים.

יתכן שמטרתה של ושתי היתה להוות דוגמה לכל הנשים.

        זרש

קריאה - פ' ה' 2 (ע' 30):

ט וַיֵּצֵא הָמָן בַּיּוֹם הַהוּא שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב וְכִרְאוֹת הָמָן אֶת-מָרְדֳּכַי בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ וְלֹא-קָם וְלֹא-זָע מִמֶּנּוּ וַיִּמָּלֵא הָמָן עַל-מָרְדֳּכַי חֵמָה.  י וַיִּתְאַפַּק הָמָן וַיָּבוֹא אֶל-בֵּיתוֹ וַיִּשְׁלַח וַיָּבֵא אֶת-אֹהֲבָיו וְאֶת-זֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ.  יא וַיְסַפֵּר לָהֶם הָמָן אֶת-כְּבוֹד עָשְׁרוֹ וְרֹב בָּנָיו וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר גִּדְּלוֹ הַמֶּלֶךְ וְאֵת אֲשֶׁר נִשְּׂאוֹ עַל-הַשָּׂרִים וְעַבְדֵי הַמֶּלֶךְ.  יב וַיֹּאמֶר הָמָן אַף לֹא-הֵבִיאָה אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה עִם-הַמֶּלֶךְ אֶל-הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר-עָשָׂתָה כִּי אִם-אוֹתִי וְגַם-לְמָחָר אֲנִי קָרוּא-לָהּ עִם-הַמֶּלֶךְ.  יג וְכָל-זֶה אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה לִי  בְּכָל-עֵת אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה אֶת-מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ.  יד וַתֹּאמֶר לוֹ זֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ וְכָל-אֹהֲבָיו יַעֲשׂוּ-עֵץ גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה וּבַבֹּקֶר אֱמֹר לַמֶּלֶךְ וְיִתְלוּ אֶת-מָרְדֳּכַי עָלָיו וּבֹא-עִם-הַמֶּלֶךְ אֶל-הַמִּשְׁתֶּה שָׂמֵחַ וַיִּיטַב הַדָּבָר לִפְנֵי הָמָן וַיַּעַשׂ הָעֵץ.  {ס}

מיד בולט הבדל לעומת ישיבת אחשוורוש. האישה משתתפת. היחידה המוזכרת באופן ספציפי והיחידה שמדברת.

ש. מה היתה אומרת אישה אחרת?

ניסיון לאזן, להעמיד בפרופורציות. זרש מלבה. אסרטיביות לקריירה של בעלה. אין אפשרות לקריירה לאישה, והאמביציה יכולה לבוא רק דרך הבעל. אם טיפוס לנשים אסרטיביות לקריירה של הבעל ("אשת מהנדס", ג'ודי שלום ניר מוזס, צופית גרנט).

זרש – אישה חזקה. המן הגדול, שעל פיו ישק דבר בכל הממלכה, תלוי בה ובעצתה ופועל על פי דבריה. עוצמה אדירה – היא השולטת מאחורי הקלעים.

קריאה - פ' ו' פס' י"ג (ע' 34):

יג וַיְסַפֵּר הָמָן לְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ וּלְכָל-אֹהֲבָיו אֵת כָּל-אֲשֶׁר קָרָהוּ וַיֹּאמְרוּ לוֹ חֲכָמָיו וְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ אִם מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ לִנְפֹּל לְפָנָיו לֹא-תוּכַל לוֹ כִּי-נָפוֹל תִּפּוֹל לְפָנָיו. 

השמעת המערכון "רבע עוף או בורקס".

        אסתר

קריאה – פ' ב' פס' ח (ע' 12):

ח וַיְהִי בְּהִשָּׁמַע דְּבַר-הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ וּבְהִקָּבֵץ נְעָרוֹת רַבּוֹת אֶל-שׁוּשַׁן הַבִּירָה אֶל-יַד הֵגָי וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל-בֵּית הַמֶּלֶךְ אֶל-יַד הֵגַי שֹׁמֵר הַנָּשִׁים. 

"ותלקח" – פאסיביות.

קריאה – פ' ד' פס' י'-י"ד (ע' 24):

י וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ וַתְּצַוֵּהוּ אֶל-מָרְדֳּכָי.  יא כָּל-עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְעַם-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ יֹדְעִים אֲשֶׁר כָּל-אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יָבוֹא-אֶל-הַמֶּלֶךְ אֶל-הֶחָצֵר הַפְּנִימִית אֲשֶׁר לֹא-יִקָּרֵא אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית לְבַד מֵאֲשֶׁר יוֹשִׁיט-לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת-שַׁרְבִיט הַזָּהָב וְחָיָה וַאֲנִי לֹא נִקְרֵאתִי לָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ זֶה שְׁלוֹשִׁים יוֹם.  יב וַיַּגִּידוּ לְמָרְדֳּכָי אֵת דִּבְרֵי אֶסְתֵּר.  יג וַיֹּאמֶר מָרְדֳּכַי לְהָשִׁיב אֶל-אֶסְתֵּר  אַל-תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ לְהִמָּלֵט בֵּית-הַמֶּלֶךְ מִכָּל-הַיְּהוּדִים.  יד כִּי אִם-הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית-אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ וּמִי יוֹדֵעַ אִם-לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת. 

מעמד המלכה בארמון. הפחד של אסתר. האתגר שמציב לה מרדכי.

קריאה – פ' ד' 3 (ע' 26):

 טו וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לְהָשִׁיב אֶל-מָרְדֳּכָי.  טז לֵךְ כְּנוֹס אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל-תֹּאכְלוּ וְאַל-תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם גַּם-אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן וּבְכֵן אָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא-כַדָּת וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי.  יז וַיַּעֲבֹר מָרְדֳּכָי וַיַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר-צִוְּתָה עָלָיו אֶסְתֵּר.

המהפך במגילה – מכאן מתחיל להסתמן המהלך שמביא ל"הפי אנד". הביטוי למהפך – גם בהתנהגותה של אסתר. "ציוותה" – אקטיביות.

קריאה – פ' ה' פס' ד'-ח' (ע' 28):

ד וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר אִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן הַיּוֹם אֶל-הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר-עָשִׂיתִי לוֹ.  ה וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מַהֲרוּ אֶת-הָמָן לַעֲשׂוֹת אֶת-דְּבַר אֶסְתֵּר וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן אֶל-הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר-עָשְׂתָה אֶסְתֵּר.  ו וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן מַה-שְּׁאֵלָתֵךְ וְיִנָּתֵן לָךְ וּמַה-בַּקָּשָׁתֵךְ עַד-חֲצִי הַמַּלְכוּת וְתֵעָשׂ.  ז וַתַּעַן אֶסְתֵּר וַתֹּאמַר  שְׁאֵלָתִי וּבַקָּשָׁתִי.  ח אִם-מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וְאִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב לָתֵת אֶת-שְׁאֵלָתִי וְלַעֲשׂוֹת אֶת-בַּקָּשָׁתִי יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן אֶל-הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לָהֶם וּמָחָר אֶעֱשֶׂה כִּדְבַר הַמֶּלֶךְ. 

קריאה – פ' ז' פס' א'-ח' (ע' 36-38):

א וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן לִשְׁתּוֹת עִם-אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה.  ב וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר גַּם בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן מַה-שְּׁאֵלָתֵךְ אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וְתִנָּתֵן לָךְ וּמַה-בַּקָּשָׁתֵךְ עַד-חֲצִי הַמַּלְכוּת וְתֵעָשׂ.  ג וַתַּעַן אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וַתֹּאמַר אִם-מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הַמֶּלֶךְ וְאִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב  תִּנָּתֶן-לִי נַפְשִׁי בִּשְׁאֵלָתִי וְעַמִּי בְּבַקָּשָׁתִי.  ד כִּי נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְעַמִּי לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד וְאִלּוּ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת נִמְכַּרְנוּ הֶחֱרַשְׁתִּי כִּי אֵין הַצָּר שֹׁוֶה בְּנֵזֶק הַמֶּלֶךְ.  {ס} ה וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וַיֹּאמֶר לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה  מִי הוּא זֶה וְאֵי-זֶה הוּא אֲשֶׁר-מְלָאוֹ לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן.  ו וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר אִישׁ צַר וְאוֹיֵב הָמָן הָרָע הַזֶּה וְהָמָן נִבְעַת מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה.  ז וְהַמֶּלֶךְ קָם בַּחֲמָתוֹ מִמִּשְׁתֵּה הַיַּיִן אֶל-גִּנַּת הַבִּיתָן וְהָמָן עָמַד לְבַקֵּשׁ עַל-נַפְשׁוֹ מֵאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה כִּי רָאָה כִּי-כָלְתָה אֵלָיו הָרָעָה מֵאֵת הַמֶּלֶךְ.  ח וְהַמֶּלֶךְ שָׁב מִגִּנַּת הַבִּיתָן אֶל-בֵּית מִשְׁתֵּה הַיַּיִן וְהָמָן נֹפֵל עַל-הַמִּטָּה אֲשֶׁר אֶסְתֵּר עָלֶיהָ וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ הֲגַם לִכְבּוֹשׁ אֶת-הַמַּלְכָּה עִמִּי בַּבָּיִת הַדָּבָר יָצָא מִפִּי הַמֶּלֶךְ וּפְנֵי הָמָן חָפוּ. 

קריאה פ' ח' פס' ג'-ו' (ע' 40):

ג וַתּוֹסֶף אֶסְתֵּר וַתְּדַבֵּר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וַתִּפֹּל לִפְנֵי רַגְלָיו וַתֵּבְךְּ וַתִּתְחַנֶּן-לוֹ לְהַעֲבִיר אֶת-רָעַת הָמָן הָאֲגָגִי וְאֵת מַחֲשַׁבְתּוֹ אֲשֶׁר חָשַׁב עַל-הַיְּהוּדִים.  ד וַיּוֹשֶׁט הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר אֵת שַׁרְבִט הַזָּהָב וַתָּקָם אֶסְתֵּר וַתַּעֲמֹד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.  ה וַתֹּאמֶר אִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב וְאִם-מָצָאתִי חֵן לְפָנָיו וְכָשֵׁר הַדָּבָר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְטוֹבָה אֲנִי בְּעֵינָיו יִכָּתֵב לְהָשִׁיב אֶת-הַסְּפָרִים מַחֲשֶׁבֶת הָמָן בֶּן-הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי אֲשֶׁר כָּתַב לְאַבֵּד אֶת-הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ.  ו כִּי אֵיכָכָה אוּכַל וְרָאִיתִי בָּרָעָה אֲשֶׁר-יִמְצָא אֶת-עַמִּי וְאֵיכָכָה אוּכַל וְרָאִיתִי בְּאָבְדַן מוֹלַדְתִּי. 

קריאה פ' ט' פס' כ"ט-ל"ב (ע' 52):

כט וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַת-אֲבִיחַיִל וּמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי אֶת-כָּל-תֹּקֶף  לְקַיֵּם אֵת אִגֶּרֶת הַפֻּרִים הַזֹּאת הַשֵּׁנִית.  ל וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל-כָּל-הַיְּהוּדִים אֶל-שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ  דִּבְרֵי שָׁלוֹם וֶאֱמֶת.  לא לְקַיֵּם אֶת-יְמֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה בִּזְמַנֵּיהֶם כַּאֲשֶׁר קִיַּם עֲלֵיהֶם מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי וְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וְכַאֲשֶׁר קִיְּמוּ עַל-נַפְשָׁם וְעַל-זַרְעָם  דִּבְרֵי הַצּוֹמוֹת וְזַעֲקָתָם.  לב וּמַאֲמַר אֶסְתֵּר קִיַּם דִּבְרֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה וְנִכְתָּב בַּסֵּפֶר.  {ס}

ש. מה האיפיון של אסתר?

מנהיגה בעל כורחה. דרך מנהיגותה – ניצול קסמיה הנשיים והשפעה דרכם. כך הצליחה לסכל את המזימה.

במציאות של אז, שבאה לידי ביטוי בדרך בחירת המלכה ובפחד של אסתר לגשת לאחשוורוש, היא נהגה באומץ בלתי רגיל. אופן פעלה היה הדרך המתוחכמת והיחידה לאישה להשפיע.

ש. המגילה היא ע"ש אסתר. בצדק? למה לא ע"ש מרדכי?

דיון. בעד מרדכי – הוא הניע את הסיפור. הוא היהודי הגאה שבעטיו קרא מה שקרא. הוא היה אקטיבי לאורך כל הסיפור.

בעד אסתר - נקודת המהפך בסיפור, הוא הרגע בו לקחה מנהיגות. בין "אל תדמי נפשך" וגו' עד "באשר אבדתי אבדתי". ברגע שהחליטה, נהגה גם כמנהיגה של ע"י ("לך כנוס").

בסוף המגילה, היא שקובעת חג לדורות. הדבר מבטא עוצמה אדירה. רוב החגים לא שרדו (מגילת "תענית").

סיום: "וונדרפול וורד" ו"תודה על כל מה שבראת" – דניאל.