הבלוג של אורי הייטנר

        פתיחת התיקון

גילגולי החג: חג חקלאי: שבועות - ספירת שבעת השבועות מקציר השעורים בפסח לקציר החטים בשבועות / ביכורים – הבאת ביכורי קציר חטים לבית המקדש (שאר הביכורים, בעונתם, עת סביבות חנוכה – ביכורי הזית) / קציר. בהדרגה, לאחר החורבן, עוצב בעיקר כחג מתן תורה. חז"ל חישבו שהתורה ניתנה בו' בסיוון, אף שאין הדבר כתוב בתורה. החל בתקופת הגאונים, מאות 6-7 החלו לקרוא את מגילת רות. בגולה לא היתה משמעות לאופי החקלאי של החג, שמצוותיו תלויות בארץ. חידוש מסורת החג החקלאי בידי ההתיישבות העובדת, בעליה השלישית (שנות העשרים של המאה שעברה). תיקון ליל שבועות – המקובלים בצפת במאה ה-16 תיקנו תיקונים שונים, שמגמתם לתקן עולם במלכות שדי; לתקן פגמים בעם ישראל ובעולם באמצעות לילות של לימוד התורה. תיקון ליל שבועות הוא אחד מהם. מתן תורה – החתונה בין הקב"ה לכנסת ישראל. חג מתן תורה – יום הנישואין. כל הלילה לומדים תורה, על פי סדר קבוע מראש. המנהג בשנים האחרונות – במגזרים השונים.

        חלק א' - לימוד של נתנאל: בין אגוצנטריות לתיאוצנטריות

        חלק ב' – לימוד בהנחייתי: מגילת רות

        הקדמה לשיעור על מגילת רות

5 המגילות – ספרים קצרים, ב"כתובים", הנקראים בחגים ומועדים: שיר השירים – פסח, רות – שבועות, איכה – ט' באב, קהלת – סוכות, אסתר – פורים. מקודשים יותר משאר ספרי נ"ך – כתובים כמו התורה על מגילת קלף.

הקשר של המגילה לשבועות – א. העלילה בזמן הקציר (השעורים והחטים, בין פסח לשבועות), מעבירה את תקופת הקציר ואת אווירת הקציר. ב. מסתיימת בלידת דוד. על פי המסורת נולד ומת בשבועות. אולם יתכן שהמסורת נובעת דווקא מכך שהמגילה נקראת בשבועות. ג. המסרים הרוחניים, מתאימים למתן תורה.

אילו מגמות רוחניות ניתן למצוא במגילה: א. להאהיב את הארץ – מתחיל בחטא הירידה מהארץ והעונש – מותם של כל הגברים ועקרות הכלות. דרך ללא מוצא. העליה שאחרי הירידה – תיקון ותחילת השינוי. איזכור של מצוות הקשורות בארץ. ב. מצוות סוציאליות. ג. מגילת היוחסין של דוד - חשיבות רבה בשל הקשר של משיח בן דוד לגאולה. ד. אקטיביזם – הגיבורים אינם משלימים עם גורלם, אלא לוקחים את גורלם בידם ועושים מעשים נועזים (נעמי – חזרה לארץ לבד. רות – החבירה לנעמי ולמשפחתה, ליהדות ולא"י. עם אחר, ארץ אחרת, דת אחרת. הדבקות במשימה של העמדת המשך למשפחה. בועז – החבירה לרות והדבקות בהבטחת המשך למשפחת אלימלך). 

ה. החסד – מילת מפתח במגילה וערך מרכזי.

אמר ר' זעירא: מגילה זו אין בה לא טומאה ולא טהרה ולא איסור ולא היתר. ולמה נכתבה? ללמדך כמה שכר טוב לגומלי חסדים (מדרש רות רבה). [רות רבה – מדרש פרשני של תנאים ואמוראים המפרשים את פסוקי מגילת רות, על פי הסדר].

מהו חסד? הרמב"ם (ע' 18).

בין מידת הדין למידת הרחמים. מידת הרחמים – חסד.

ו. גיור – יצירת אווירה נוחה לקבלת גרים.

        א' 1 פס' א'-ה' (ע' 27 – חוברת תיקון ליל שבועות, החברה למתנ"סים)

מדרש שמות:

אלימלך – "וילך איש מבית לחם יהודה... ושם האיש אלימלך": שהיה אומר: אלי תבוא מלכות (מדרש רות רבה).

נעמי – "ושם אשתו נעמי": שהיו מעשיה נאים ונעימים (מדרש רות רבה).

מחלון וכיליון – "ושם שני בניו מחלון וכיליון": מחלון - שנימח מן העולם וכיליון - שכלה מן העולם (מדרש רות רבה).  

רות וערפה – "וישאו להם נשים מואביות, שם האחת ערפה ושם השנית רות": ערפה – שהפכה עורף לחמותה. רות – שראתה בדברי חמותה. רב בבי בשם ר' ראובן: רות וערפה בנותיו של עגלון היו. אמר הקב"ה: אתה חלקת לי כבוד ועמדת מכסאך בשביל כבודי, חייך שאני מעמיד ממך בן ואני מושיבו על כסאי" (מדרש רות רבה). כאשר אהוד בן גרא בא לקראתו להרוג אותו הוא קם...

"אמר ר' יוחנן: למה נקרא שמה רות? שזכתה ויצא ממנה דוד, שריווהו להקדוש ברוך הוא בשירות ותשבחות" (ילקוט שמעוני, רות). שמעוני – לקט מדרשים מן התלמוד ומדרשים עתיקים מחוצה לו. קובץ במאה ה-12. נקרא ע"ש מחברו. חילוקי דעות לגבי זהותו של אותו שמעוני.

מדרשם נוסף – רות = רעות. 

בעייתיות העולה מן הפרק: א. ירידה מן הארץ. ב. נישואין עם נוכריות. ג. נישואין עם מואביות. "לא יבוא עמוני או מואבי בקהל ה' עד דור עשירי... עד עולם" וכו' (ע' 20). וכן – "ובועז על השער" וכו' "מואבי ולא מואבית (ע' 21).

מגילה נשית – הגיבורות. עולמן הפנימי של הנשים. הטרמינולוגיה ממש פמיניסטית – "איש נעמי", היפוכה של הטרמינולוגיה הפאטריאכלית.

        א' 2 (28) פס' ו' – י"ג + פס' י"ד (29)

דיון – האם ערפה שלילית? האם ראויה לשם גנאי "ערפה"? המדרש – נוצרה כדי להבליט את רות. הן נעמי אמרה ששתיהן עשו עמה חסד. הן דברי נעמי הגיוניים ומשכנעים. ערפה נהגה באופן נורמטיבי וסביר. המגילה היא על אלה שעשו מעבר לנדרש ולמצופה, אלה המחוללים את המהפכות. כזו היא רות, אם המלכות.

        א' 3 (29) פס' ט"ו-י"ז

קישור אקטואלי. פולמוס הגיור. פסילת הגיורים של הרב דרוקמן. האם הגיור של נעמי תקף על פי הקריטריונים האורתודוכסיים בכלל, והחרדיים בפרט? סוגיית "מי יהודי". גישת ישראל בר יהודה, שר הפנים (1958) – מי שמצהיר בתום לב על יהדותו. מכאן החל הוויכוח. גישתו תואמת את גישת מגילת רות. לא נדרשה ב-440 שעות לימוד ולא בבית דין.

הגיור על פי הלל הזקן: "מעשה בנוכרי" וכו' (ע' 21).

"ובא הלוי" וכו' (ע' 21).

חז"ל הציגו את התייהדותה של רות כתהליך גיור הלכתי. ילקוט שמעוני, רות: "ותאמר נעמי שובנה בנותיי.. ותאמר רות אל תפגעי בי לעזבך לשוב מאחריך" – מכל מקום דעתי להתגייר, אלא מוטב לי על ידך ולא על ידי אחרת. כיוון ששמעה נעמי כך התחילה סודרת לה הלכות גרים. אמרה לה: בתי, אין דרכן של בנות ישראל לילך לבתי תיאטראות ולבתי קירקסאות של גויים. אמר לה: "אל אשר תלכי אלך". אמרה לה: אין דרכם של ישראל לדור בבית שאין בו מזוזה. אמר לה: "ובאשר תליני אלין, עמך עמי ואלוהיך אלוהי".

מכתב לרות המואביה: "ביום שני בבוקר נקרא שוב את הסיפור היפה שלך. איך דבקת בחמותך, הלכת נגד כיוון התנועה המתבקש מאחת כמוך, ובחרת להצטרף לעם היהודי, ולהתגייר. בזכות הגיור שלך קיבלנו אחרי ארבעה דורות את הנין שלך, דוד המלך.  

כשחושבים על זה, הגיור שלך נבע בעיקר מסיבות משפחתיות. רצית להמשיך להשתייך למשפחה של בעלך שנפטר. רצית להיות חלק מהעם שלו. כנראה בגלל זה קודם אמרת לחמותך נעמי: 'עמך עמי', ורק אחר כך 'אלוהייך אלוהיי'.  

ודאי תשמחי לדעת, רות, שבמדינת ישראל יש היום אלפי אנשים, ובעיקר נשים שהולכים בדרכך ורוצים להצטרף לעם היהודי. גם הם כמוך, עושים זאת בעיקר מסיבות משפחתיות. לחלק מהם יש בני משפחה יהודים והם רוצים להיות כמוהם. חלק רוצים להתחתן עם יהודים כשרים ולהוליד ילדים יהודים למהדרין, ולכן הם רוצים להיות בעצמם יהודים, והם מתגיירים.

המודל שלך רות הוא המודל הכי שכיח היום בבתי הדין לגיור. למעלה משמונים אחוזים מקרב הבאים להתגייר בשנים האחרונות הם נשים, ורובן עושות זאת כדי שילדיהן יהיו יהודים. כמובן שבמהלך הגיור שמתבצע על פי כללי ההלכה הן נדרשות לקבל עליהן עול מצוות, אבל עדיין אי אפשר להתעלם מכך שהמניע הראשוני שלהן נשאר משפחתי.  

וכאן, רות, אני מגיע לבשורה הרעה שלי. אירועים שקרו בתקופה האחרונה הביאו אותי למחשבה שלא בלתי סביר להניח שאם היית חיה אתנו היום, הגיור שלך היה נפסל בשלב מסוים על ידי בית דין חרדי. אם הדיינים החרדים פוסלים את כל הגיורים של ראש מנהל הגיור הרב חיים דרוקמן, הגיוני מאוד שגם הגיור שלך לא היה עומד בקריטריונים המחמירים שלהם.  

אני בהחלט יכול לתאר גם סיטואציה אבסורדית יותר שבה בית דין חרדי היה מטיל כתם ביהדותו של דוד המלך בגלל 'בעיות בגיור' של הסבתא רבה שלו (למרות שמבחינה הלכתית את סבתא מצד האבא, כך שאין בעיה אמיתית). גם ככה אני לא בטוח שהדיינים החרדים היו מסתדרים עם מלך יהודי שהוא גם תלמיד חכם וגם לוחם מהולל. היה להם מאוד קשה להתמודד עם מנהיג שמשלב ספרא וסייפא, ולא מסתגר בעולמה של תורה. בספרי הילדים שלהם הרי מציירים את כל האבות והמלכים בשחור לבן, עם שטריימלים או מגבעות, כדי שאף אחד לא יחשוב בטעות שאברהם אבינו או דוד המלך  לא היו חרדים.   

לכן אני די משוכנע שלו היית מסתובבת בינינו היום, לא היית מקבלת הכשר משום רב חרדי. הרי לא יתכן שאישה תסתובב בשדה, תלקט שבולים, תדבר עם גברים ואפילו תלך לישון שם בלילה. רק על ההתנהגות הזאת בית הדין החרדי היה שולח אותך חזרה למואב.

בקיצור, את צריכה לשמוח על שנפל בחלקך לעבור את תהליך הגיור בתקופת שפוט השופטים ולא בתקופת דון הדיינים, לפחות אלו שאינם ציוניים".

אלישיב רייכנר, "מקור ראשון", ערב שבועות תשס"ח.

א' 3 (29) י"ח-כ"ב

"ותלכנה שתיהם.. ויהי כבואנה בית לחם ותהום כל העיר עליהן" וגו' – אשתו של בועז מתה באותו היום ונתכנסו כל ישראל לגמילות חסדים. נכנסה רות עם נעמי, והיתה זו יוצאת וזו נכנסת. "ותהום כל העיר עליהן ותאמרנה, הזאת נעמי"? – זו היא שמעשיה נאים ונעימים? לשעבר היתה מהלכת באיסקפסטיאות שלה, ועכשיו היא מהלכת יחפה. לשעבר היתה מתכסה בבגדי מלתין, ועכשיו היא מתכסה בסמרטוטין. לשעבר היו פניה אדומות מכח מאכל ומשתה, ועכשיו פניה ירוקות רעבון. ואומרת להן: "אל תקראנה לי נעמי, קראנה לי מרה" (רות רבה).

"ותהום כל העיר"... - מפגש ראשון עם הקהילתיות של המגילה.

ב' 1 (30) א'-י"ג

בועז במלעיל. הטעם על "בו". (בועז במלרע = היכין והבועז).

"ואנוכי נכריה" – גויה? זרה? הרי היא אחרי הגיור. "קשים גרים לישראל כספחת" – החברה מתקשה לקבל את הזרים, גם אחרי גיורם.

לקט, שכחה ופאה – סולידריות, צדק חברתי. חקיקה חברתית. להסביר – מהם לקט, שכחה ופאה.

וּבְקֻצְרְכֶם אֶת-קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא-תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.  (ויקרא, כ"ג, כ"ב).

"הלא ציוויתי את הנערים" – ניתן להבין מכאן את מצבה של הבחורה העניה המלקטת, בין הגברים העובדים. הוא פרש חסותו עליה להגן עליה. אלמלא כן, "ברירת המחדל" היא של הטרדות מיניות, של הצקות.

        ב' 2 (31) י"ד-כ"ב

הסבר מנהג הגאולה – קרוב משפחתו של הנפטר נושא את אלמנתו ורוכש את נחלתו, ובכך הוא משמר את הנחלה והשם של הנפטר ומעמיד לו צאצאים. כאן נעמי, הדמות המרכזית, האסרטיבית במגילה, המנוע שאחרי העלילה, מתחילה לסדר את העניינים.

        ג' 1-2 (32-33) א'-י"ד

מה היה שם בלילה? מדרשי חז"ל מנסים לטשטש את האקט המיני. בועז מוצג כזקן בן 80. לקרוא (ע' 33) שלושה מדרשים: "חי ה'...", "ויאמר ברוכה..." ו"לבלתי לכת...". מדרש שהשניים למדו תורה כל הלילה.

החסד – ע' 19: "אלו דברים שאין להם שיעור...", "שמעון הצדיק היה משיירי...", "אמר ר' אליעזר...".

ש. על פי הטקסטים הנ"ל, מהו חסד? מה שמעבר לחוק, מעבר למצווה, מעבר לנורמה.

חסד של אמת – ע' 18 "ויקרבו ימי ישראל למות"... לא יכול להחזיר. נתינה לשמה.

המשך קריאה ט"ו עד סוף הפרק.

        ד' 1 (34) א'-י'

פלוני אלמוני – כיוון שלא גאל שם המת, לא ראוי ששמו יזכר.

הוא שמח לקבל את הנדל"ן, אך כשהבין שעליו להקים את שם אלימלך, כלומר לשאת את רות לאישה ולהוליד לה ילדים, סרב.

"פן אשחית את נחלתי" –כדי שלא יגרם נזק לנחלה שלו בשל הצורך לעסוק בנחלת הנגאל. אבל הרי הסכים לגאול את הנחלה עצמה. יתכן שנחלתי = משפחתי. אשתי לא תרצה שתהיה לי עוד אישה.

        ד' 2 (35) י"א-כ"ב

הקהילתיות – הנשים נותנות את השם וכו'.

ילד של נעמי.

ש. למה נקראת המגילה ע"ש רות ולא ע"ש נעמי, הדמות הדומיננטית, המנוע של הסיפור?

רות היא הסינדרלה של הסיפור. המואביה. נקרא על שמה בשל החסד – הן כלפי נעמי והן כלפי בועז. זה המסר המרכזי.

פרץ – הסיפור של יהודה ותמר. דמיון לסיפור הזה – נכריה שהסתפחה למשפחה ולעם. בעלה היהודי מת ולא היו לה בנים. לא היה מי שיגאל אותה (אונן, שלה). בערמה ובנחישות השיגה את שלה והעמידה זרע, שושלת מפוארת. רות המואביה – גם מואב הוא בן של גניבת זרע (בנות לוט).

נחשון בן עמינדב – על פי חז"ל, האיש שהעז וקפץ ראשון למים ובכך איפשר את נס בקיעת ים סוף.

מעניינת השושלת הלא שגרתית של דוד – מצד אחד הולדת פרץ ממעשה תמר... מפוקפק. מצד שני, נין למואביה.