הבלוג של אורי הייטנר

במאמרו "קיבוץ – האם ליהודים בלבד?" אִתגר אותי עמיקם אסם, ידידי, בשתי שאלות שהופנו אליו מקיבוץ "ראי אדמה". וכשעמיקם מאתגר, ניתן להשתמט מתשובה?

ובכן, עמיקם, תשובתי לשתי השאלות היא – כן. ולשאלה שבכותרת המאמר, תשובתי היא – לא. ולמי שלא קרא או אינו זוכר – הדילמות של "ראי אדמה" היא האם לקלוט שני זוגות של בני הקיבוץ שנשאו ללא יהודיות, ובאחד המקרים – לצעירה בדואית, בוגרת שירות אזרחי, בת לנכה צה"ל.

ותמהני, למה עמיקם הפנה את הסוגיה לפתחי. ואם עמיקם, שאינו חשוד באי הבנת הנקרא, הבין את מאמרי "מי מחפש גזענות בקיבוץ" כקריאה לנעילת שערי הקיבוץ בפני מי שאינו יהודי, כנראה שכשלתי בהסברת עמדתי, ואני מודה לו על מתן ההזדמנות לתקן זאת.

במאמרי, לא קראתי לקליטה אך ורק של יהודים, אלא להיפך, יצאתי חוצץ נגד התנפלותו של ד"ר אמיר פז פוקס על התנועה הקיבוצית, בכנס חוקרי הקיבוץ, שסנט בקיבוצים על שהם מסרבים לקבל לתוכם ערבי. טענתי כלפיו, שכל התנפלותו היא מצג שווא אודות סוגיה מומצאת, כחלק מקמפיין פוסט ציוני, שנועד ליצור דה-לגיטימציה לעצם הרעיון של התיישבות יהודית ציונית, בתואנה שמדובר ב"גזענות". עיתון "הארץ", ממובילי צד המכשפות, רודף אחרי כל יישוב קהילתי בגליל המעז להגדיר עצמו, בחזון היישוב, כיישוב ציוני, רחמנא לצלן, ומגנה את החזון ה"גזעני" הזה. ולמחרת יום העצמאות, מאמר המערכת של העיתון התנפל על המועצה האזורית משגב, מאחר ועובדיה, שהניפו דגלים לאורך רחובות היישוב רקפת, לא פסחו על גדר ביתה של משפחה ערבית. דגל ישראל על גדר של ערבי?! "גזענות". ושיא הקמפיין הוא הג'יהאד המשפטי נגד ועדות הקבלה ביישובים הכפריים, תוך ניצול הגישה האינדיבידואליסטית – ליברלית – אנטי קולקטיביסטית – אנטי קהילתית קיצונית השלטת בבית המשפט העליון; מאבק שהצלחתו עלולה להיות מכת אנושה להתיישבות הכפרית בישראל.

אני מאמין שעל הקיבוץ לזקוף ראש ולשאת בגאווה את היותו יישוב יהודי, קהילה יהודית. את היותו יישוב שתרבותו – התרבות היהודית, שחגיו – חגי ישראל, המעניק לילדיו, מן הפעוטון ואילך, בחינוך הפורמאלי והבלתי פורמאלי, חינוך יהודי ציוני. על הקיבוץ להיות גאה במשימתיותו הציונית, כן, גם משימתיות דמוגרפית, במאבק על רוב יהודי בגליל ובנגב.

האם קיבוץ יהודי יכול לשאת בתוכו לא יהודי? בהחלט. שאלה אחרת היא, למה משפחה לא יהודית תרצה להיקלט דווקא ביישוב יהודי? האם, למשל, כשבנם יהיה בשנת הבר מצווה, המשמעותית כל כך בחיי הקהילה ובחיי הילדים, הוא יישב מן הצד ולא ייטול בה חלק? או שמא הוא יהיה שותף לשנה, בה הילדים עוסקים באינטנסיביות ב"זהותנו היהודית" וכד'? האם אין המשפחה יוצרת במודע משבר זהות אימננטי אצל ילדיה? השאלות הללו הן בעיקר דילמות להחלטתה של המשפחה. אולם אם המשפחה מעוניינת להיקלט בקיבוץ ומתאימה לקיבוץ, איני רואה מניעה עקרונית לקליטתה. ובלבד, שהקיבוץ ישמור על צביונו היהודי. ולטעמי, על הקיבוצים לא רק לשמור אלא אף להעמיק את צביונם היהודי.

ועתה, אחרי שציידתי את עמיקם בעצותיי לתשובות שייתן לקיבוץ "ראי אדמה", אסיים, כדרכו של עמיקם, בסיפור; סיפור אודות קיבוץ אמִתי, קיבוץ אורטל. לפני שנים לא מעטות, שני בני גרעין לאורטל, שתש כוחם מן השירות בצה"ל, הורידו פרופיל והשתחררו על פרופיל 21. הם ביקשו להגיע למגורים בקיבוץ, עד שחבריהם יגיעו לשל"ת. אנו סירבנו, וקיבלנו החלטה תקנונית גורפת, שמי שלא שירת שירות מלא בצה"ל או שירות לאומי חלופי שאורכו כאורך השירות הצבאי, לא יוכל להתקבל לקיבוץ. כשהייתי מרכז קליטה, דחיתי לא מעט פניות לקליטה, של אנשים שלא עמדו בתנאי הסף הזה. כל הנדחים, אגב, היו יהודים.

אני מניח שבסרט שבו חיים אמיר פז פוקס ושכמותו, אנו קיבלנו החלטה "גזענית" מתוחכמת שמטרתה למנוע קבלת ערבים לקיבוץ, והנה עוד הוכחה ל"אפליה" ולכל בליל המילים של ארסנל הגידופים הפוסט ציוני. כקיבוצניק יהודי ציוני גאה, אני בז לקמפיין האנטי ציוני הזה, ומציע לכולנו לא לגלות נמיכות קומה מולו.

* "ידיעות הקיבוץ"