קראתי בעניין רב את מאמרו של אוריאל לוי, רכז "הוועד למאבק ברצח עם" - "לא עוד הירושימה ונגסאקי". ציפיתי למסקנה האקטואלית מדבריו הנכוחים.
לאכזבתי, לא מצאתי הרבה יותר מסיסמאות עם סימני קריאה כמו "לא עוד! ... לא עוד פיתוח נשק להשמדת כול, לא עוד אימה לקיום האנושי!". יופי. באמת, יופי. ו... ומה עכשיו?
הרי המסקנה המתבקשת מהדברים, היא חובתה המוסרית המוחלטת של מדינת ישראל למנוע התגרענות של בירת הג'יהאד האיסלאמיסטי הקנאי. ללא המסקנה הזאת, המאמר המלומד הוא כמו בדיחה ללא פואנטה.
נקודה חשובה שכדאי לזכור בנדון, היא שפצצת הגרעין האמריקאית, הייתה ניצחון במירוץ נגד הזמן של המדענים האמריקאים, נגד קבוצת המדענים הגרמניים שייצרו במקביל פצצת גרעין מטעם משטרו של היטלר. כך ש"לא עוד פיתוח נשק להשמדת כל" היא אמנם יופי של סיסמה, אבל השאלה החשובה באמת, אינה האם יהיה בעולם נשק גרעיני, אלא בידי מי הוא יהיה.
* "ידיעות הקיבוץ"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
