בעוברי בחוצות תל-אביב וגוש דן, אני נתקל בתופעה שלפני עשרים שנה אי אפשר היה לדמיין אותה. בעלי כלבים הולכים אחרי חיית המחמד שלהם, לידיהם כפפות או שקיות ניילון, לעתים - מקל הליכה ופח אשפה בראשו, ואוספים את מוצאות בעלי החיים שלהם. אוספים וזורקים לפח.
שישראלי ינקה אחרי הכלב שלו? ברחוב?! מה זה, פראיירים נהיינו?
עובדה. מה גרם לכך? מן הסתם, אכיפה יעילה וקנסות גבוהים, אך לא פחות מכך – מודעות הולכת וגוברת לאיכות הסביבה, לצורך להתחשב בזולת. הרי בילדותנו גם עישנו באוטובוסים וגלגלו בקבוקים בקולנוע. דברים משתפרים.
ואצלנו?
אנו מתהדרים באיכות חיינו ובאיכות הסביבה שלנו, ויש לנו במה להתגאות. אולם בראש ובראשונה עלינו לתקן את הלקוי אצלנו. למשל, בכל הקשור לכלבים, שלא רק הולכים חופשי, אלא גם מחרבנים חופשי.
לא אחת, כאשר אנו הולכים בחוצות אורטל, זו ממש הליכה "בין השיטין". והריח בחינם. לא נעים, ולא הכרחי. ובכלל, אין נושא שבו לא רק החוקים והתקנות אלא גם החלטות אורטל אינם נאכפים יותר מאשר בנושא השמירה על הכלבים.
אז למען איכות חיינו... אנא, התחשבו.
* מידף - עלון קיבוץ אורטל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
