הבלוג של אורי הייטנר

אין לי ארץ אחרת / קורין אלאל

פינתי השבועית ברדיו "אורנים", 20.8.12

לפני כעשרים שנה, כשעוד לא המציאו את הרינגטונים, אבל כבר היו משיבונים בטלפונים, או כפי שכינו אותם אז "מזכירה אלקטרונית", לא היה מקובל להשמיע שיר במשיבון, אך מי שהתקשר אליי שמע את קורין אלאל שרה "אין לי ארץ אחרת" ומתוך השיר בקע קולי: "שלום עם הגולן, כאן אורי הייטנר" וגו'. השיר הזה היה אז בעבורי ובעבור חבריי – מובילי המאבק על הגולן, מעין המנון.

באותה תקופה, התארח אהוד מנור לערב בגולן. הוא סיפר לנו, שהשיר נכתב בימי מלחמת לבנון, ובמידה רבה כשיר מחאה על מלחמת לבנון. הוא התוודה באוזנינו, שכאשר התחילו להשתמש בשיר במאבקים נגד הסכמי אוסלו ובמאבק נגד נסיגה מהגולן... בהתחלה זה חרה לו; הוא חש כאילו סיפחו את שירו לצד השני של המפה הפוליטית. אולם במחשבה שניה, אמר, הוא דווקא מרגיש טוב עם זה שהשיר מדבר לכל הצדדים במפה הפוליטית, כאשר כל אחד רואה בו ביטוי לעמדתו, והוא רואה בכך את המחמאה הגדולה ביותר שיכול לחלום עליה.

ואכן, השיר הזה הוא קונסנזוס, בעל מעמד כמעט המנוני. לא בכדי, כאשר נערך בגלי צה"ל מצעד מאה השירים האהובים של אהוד מנור, הוא נבחר למקום הראשון. אני אישית אוהב מאוד את השיר, מרבה ללמד אותו, לכתוב עליו, לשבץ אותו במאמרים והרצאות שלי.

מה מיוחד כל כך בשיר הזה? יש בו שני מסרים בעת ובעונה אחת. המסר האחד הוא מסר של מחאה כלפי הנעשה במדינה, כלפי הפגמים בחברה הישראלית: אדמתי בוערת... ארצי שינתה את פניה... ואמירה של אזרח שאכפת לו, שאין הוא מתכוון להשלים עם הפגמים: לא אשתוק ... לא אוותר לה. והמסר השני הוא על דמותה של מחאה – לא אופוזיציה למדינה, לא אופוזיציה לציונות, אלא התנגדות מתוך פטריוטיות ומתוך אכפתיות אמתית ואהבת הארץ שאין לה קץ.

השיר נכתב בתקופת מלחמת לבנון הראשונה, והמסר שלו הוא מצד אחד נגד המלחמה ובעד המאבק בה. אך המסר של "אין לי ארץ אחרת גם אם אדמתי בוערת" יוצא גם נגד האמירות שהיו אז פופולאריות בקרב ציבורים מסוימים בחברה הישראלית, כמו: "אם אריק שרון יעלה לשלטון אני ארד מן הארץ", כמו קריאות לסרבנות, כמו תופעת הראש הקטן בצה"ל. אהוד מנור אומר למחנה שלו: זו לא דרכי ומן הראוי שזו לא תהיה דרכנו, כיוון שזו המדינה שלנו, אין לנו אחרת.

כשאני אימצתי את השיר בתקופת המאבק על הגולן, הוא ביטא בעבורי את הדבקות בארץ, את הדבקות בגולן, את המחאה נגד הבערה הכרוכה בנסיגה מהגולן, אך גם יציאה נגד קולות שנשמעו אצלנו, בגולן, כמו "אם תהיה נסיגה, אין לי יותר מה לחפש במדינה הזאת" וכו'. אני ראיתי באמירה כזאת את היפוכו של מאבקנו, מאבק בשם ה"צומוד". השיר הזה, הוא שיר של "צומוד" – הדבקות בארץ בכל מקרה, בכל מזג אוויר, בכל מחיר.

בתקופת ההתנתקות, לה התנגדתי, יצאתי נגד קולות בתוך מחנה המתנגדים, של קריאות לסרבנות וניכור כלפי המדינה. כתבתי אז מאמר בשם "אין לי מדינה אחרת" – עם אותו המסר בדיוק.

היום, כאשר מתנהל קמפיין אנטי דמוקרטי של קריאה לצמרת צה"ל, למעשה – להפיכה צבאית נגד הממשלה הנבחרת, אם תקבל החלטה חוקית בעליל לתקוף את הכור האיראני, השיר הזה מקבל שוב משמעות אקטואלית ביותר. משוגעים, רדו מן הגג! אין לנו ארץ אחרת, אין לנו מדינה אחרת, רבין נהג לומר: "אין לנו מדינה סְפֵּר", תרגיעו! יש מקום למחלוקת, אך במסגרת של נאמנות למדינה ולדמוקרטיה הישראלית.

יש לאהוד מנור לפחות עוד שני שירים עם המסר הזה: "ללכת שבי אחריך" שנכתב בימים הקשים שאחרי מלחמת יום הכיפורים, ו"יליד הארץ" שנכתב אחרי נפילת אחיו יהודה במלחמת ההתשה.

קורין אלאל הלחינה את השיר. הביצוע המקורי היה של גלי עטרי, אך אני אוהב יותר את הביצוע של קורין, אותו נשמע.

אֵין לִי אֶרֶץ אַחֶרֶת
גם אם אדמתי בוערת.
רק מילה בעברית חודרת
אל עורקי אל נשמתי.
בגוף כואב
בלב רעב,
כאן הוא ביתי.
לא אשתוק כי ארצי
שינתה את פניה.
לא אוותר לה אזכיר לה
ואשיר כאן באוזניה,
עד שתפקח את עיניה.