הבלוג של אורי הייטנר

את השיעור האחרון שלי בבית המדרש של "נטעים", שאמור היה להתקיים בסוכה, ייעדתי ללימוד שירו של קובי אוז "זלמן זה לא אתה" (בסופו של דבר השיעור לא התקיים, כיוון שבאותה שעה נערכה פרידה של "נטעים" מצוות ההיגוי ומורי בית המדרש). למה את השיר הזה, זולת העובדה שאני אוהב את השיר ואת היוצר?

קודם כל, כיוון שיש בו בית המוקדש לסוכות. "זלמן נשכב על הכורסה בסלון / הביט על הקירות הציץ מהחלון / ביתי מבצרי הוא כמו ממלכה! / ושוב יצתה בת קול ואמרה: / זלמן זה לא אתה / סוכות עכשיו צא אל הסוכה / נובו ריש, אל תהיה לי מצוברח / הבט לכוכבים הקורצים מהסכך / ביתך לא אתה" וגו'.

בכל בית מופיע זלמן בתחושת אדנות ובעלות, אך בחוסר סיפוק ובריקנות, במובן האמתי של החיים. ובכל בית היהדות מציבה בפניו מגבלה, שהיא גם מראה – השמיטה, השבת, סוכות, טהרת המשפחה. בסופו של דבר, אמר לו אביו: "זלמן אתה זה ... שתמיד מתבלבל / בין מה ששלך למי אתה ... מתי כבר תכונן יחסים עם עצמך? / אתה - לא רכושך" וכו'.

זה שתמיד מתבלבל אינו רק אותו זלמן. זו החברה הישראלית שכבר עשרות שנים מתבלבלת. הבלבול "בין מה ששלך למי אתה" – החלפת המשמעות והמהות של החיים, במרדף החומרני המטורף אחרי הכסף, אחרי המעמד, אחרי המותגים, אחרי הפרסום. גם התנועה הקיבוצית שותפה בבלבול הזה. זו רעה חולה, שיש להציב לה אלטרנטיבה.

****

מתחת לזרם המתבלבל, זורם לו זרם נגדי, חתרני; זרם המחפש חיים של משמעות, של ערכיות, של ציונות, של תרומה לכלל, של צדק חברתי, של סולידריות. אלפי צעירים ישראליים משתייכים לקבוצות ולתכניות המבטאות את הזרם הנגדי, שיוצרות אלטרנטיבה, יוצרות חברה אחרת.

תכנית "נטעים" היא חלק מיצירת האלטרנטיבה. התכנית הסתיימה, כל אחד מחבריה הולך לדרכו; לצערי, נכון לעכשיו לא נוצרה משימת המשך של הקבוצה או לפחות של חלקה. מן הסתם, בוגרי התכנית יחזרו אל הזרם המתבלבל, הזרם המרכזי בחברה הישראלית. אולם אין לי ספק, שמשהו ממה שניטע בחברי הקבוצה בתכנית ובאורטל, יצמח, ילבלב ויפרח, וילווה אותם הלאה בחיים, ישפיע על חייהם, על בחירותיהם בחיים, על תרומתם ליצירת חברה ישראלית טובה יותר.  

****

בבואי לסכם ולהפיק לקחים מן התכנית, השורה התחתונה היא שאנו חייבים לקחת מחזור ב'. ובמילים אחרות, אני בהחלט רואה בתכנית הצלחה.

אולם אין זה אומר שהכל טוב. היה זה מחזור א', ויש לנו הרבה לקחים להפיק והרבה מה להשתפר; משלב המיון, דרך שלב הבניה ולאורך התכנית – בהנחלת תובנה של משימתיות כאורח חיים, בהבניית אווירה חזקה יותר של מחויבות אישית ושל קבוצתיות, בקשר עם אורטל ובמעורבות של אורטל בניהול הקבוצה, בחתירה להמשכיות בתום חצי השנה.

חברי הקבוצה תרמו תרומה משמעותית ביותר לחברה האורטלית בחצי השנה שחיו בתוכנו, וכולנו התברכנו בכך. אני מאמין שלא פחות מכך, החשיבות של התכנית לאורטל, היא בעצם ההזדמנות להשפיע על החברה הישראלית, בעצם ההשפעה על עשרות צעירים, בוגרי צבא, איכותיים כל כך. בשנה הבאה התכנית תפעל בכ-5 יישובים בגולן ואני מקווה שמשנה לשנה יגדל מספר היישובים. אם בכל שנה מאות בוגרי צבא יהיו שותפים בתכנית כזאת בגולן, חלקם יישארו בגולן או יחזרו לגולן לאחר תקופה, והאחרים ישפיעו על החברה הישראלית מן הרוח הגולנית, תהיה זו תרומה משמעותית ביותר של הגולן למדינת ישראל.

אני מאמין שהמטרה החלוצית המקורית של ההתיישבות בגולן, להבטיח שהגולן יהיה ישראלי, כבר הושגה. מן הראוי שנשכיל לנתב את הרוח החלוצית הזאת, ליצירת הגולן כמודל לחברת מופת ישראלית, לציונות של המאה ה-21. יצירת תכניות מן הסוג של מדרשת השילוב עליה כתבתי בשבוע שעבר וכתכנית "נטעים", עשויה להיות מרכיב משמעותי במודל הזה.

****

בשירה "שירו של אבא" כתבה נעמי שמר: "אם בהר נטעת ארז, ארז במקום דרדר / לא לשווא אחי נטעת במקום דרדר / כי מן הארזים האלה ייבנה ההר".

לא לשווא אנו נוטעים נטיעות מן הסוג של "נטעים". מן הנטיעות הללו תבנה חברה ישראלית טובה יותר, צודקת יותר וערכית יותר.

* מידף - עלון קיבוץ אורטל