הבלוג של אורי הייטנר

אדונֵי השלום / קולנשר והיונים

פינתי השבועית ברדיו "אורנים" 22.10.12

את השיר שנשמע היום, אין סיכוי שמפקד גלי צה"ל יפסול לשידור. למה? כי הוא בכלל לא ישמע עליו, ויש להניח שהוא לא שמע ואולי גם לא ישמע על המשורר והמוסיקאי שכתב אותו ולא על הלהקה ששרה אותו. לפני חודשים אחדים, במהלך ראיון בגל"צ הזכרתי את היוצר וקראתי שיר שלו. המראיינים לא שמעו מעולם את השם מתן-ארז קולנשר, ושוב ושוב שאלו אותי אם אני בטוח שזה שמו.

הארץ רעשה וגעשה בשל הצנזורה על השיר "עניין של הרגל" של יזהר אשדות, אבל יש בארץ צנזורה הרבה יותר חזקה, סמויה מן העין, צנזורה פנימית של עורכים מוסיקאליים היודעים מה אין משדרים במקומותינו. למשל, שירת מחאה מצדה ה"ימני" (כפי שמקובל להגדיר זאת) של המפה הפוליטית.

הספר והדיסק "תל-אבסורד" הם שירת מחאה פוליטית, מצד "ימין" של המפה. מתן-ארז קולנשר הוא משורר צעיר, שנולד ברמת השרון וגדל בהרצליה. "תל אבסורד" הוא ספר שיריו הראשון. על שיריו, שרובם כונסו בספר זה, הוענק למתן פרס רחל נגב לשירה לשנת תש"ע, מטעם האוניברסיטה העברית.

חלק ניכר משירי הספר עוסקים בביקורת פוליטית ומחאה על הנעשה בארץ – בעיקר על התהליכים המדיניים, שהיו כרוכים בוויתורים מרחיקי לכת במטרה להביא לשלום, אך הם הביאו שכול ויתמות. בשיריו הוא יוצא נגד שטיפת המוח וסתימת הפיות מצד הממסד התרבותי והתקשורתי בישראל, המדכא כל קול ביקורתי, אחר. הוא מותח ביקורת חריפה על מערכת המשפט, על הבירוקרטיה הישראלית. והוא קורא לשיבה למקורות התרבותיים של העם היהודיים.

קראתי את שירי ספרו. הזדהיתי עם רבים מן המסרים, אך הפריעה לי החד מימדיות שבה קורא את מתן את המציאות המורכבת. בכך, הוא מעין תמונת ראי של שירת המחאה מצד "שמאל", הלוקה באותה חד מימדיות, באותה גישה של שחור / לבן. יותר משהתאהבתי בתוכן השירים, התאהבתי בשפה; מתן כותב במשקל וחריזה, בסגנון המודרניסטי שאינו מקובל היום, ועושה זאת בכישרון רב, ביצירתיות לשונית, בשפה עשירה, בשליטה במקורות ישראל ודיאלוג איתם.

מתוך קרוב למאה שירי הספר, 12 הולחנו והוקלטו לדיסק הנושא אף הוא את שם הספר – "תל אבסורד". בניגוד לספר, שיש בו גם שירים אישיים ושירי אהבה, הדיסק הוא יותר פוליטי, זהו דיסק מחאה.

המוסיקה, אף היא של מתן-ארז קולנשר, היא מוסיקת רוק, לעתים אף רוק כבד. שירת-רוק-מחאה-פוליטית מזוהה לרוב עם ה"שמאל", אך מתן הולך נגד הזרם ומשתמש באותה סוגה ספרותית ומוסיקאלית להעברת המסרים שלו, וכבר בכך הוא שובר מסגרות, באמירה חתרנית.

לא בחרתי בשיר היפה באלבום, אלא בחרתי בו בעיקר בשל שמו "אדונֵי השלום". בתקופת מלחמת לבנון הראשונה, מדריך הגרעין שלי, שהיה אז בעל דעות "שמאלניות" מובהקות, שהיום הוא רחק מהן מאוד, קרא באוזנינו שיר, אותו הקדיש לאריק שרון. השיר היה "אדוני המלחמה", של בוב דילן, בתרגומו של יהונתן גפן. השיר הפונה בגוף שני אל "אדוני המלחמה שרוצים להרוס את העולם", מסתיים בייחול למותם, ובהבטחה של הכותב שהוא ילווה אותם לקבר ויישאר לידו שעה ארוכה כדי להיות בטוח שהם לא יקומו ממנו.

מתן כותב על "אדוני השלום", בזעם ובלעג, ומגדיר אותם "אמני תבוסתנות במסווה של יונים". הוא מציג אותם כשוטפי מוח, המפתים בחלומות שווא את הציבור, אך בסופו של דבר זורעים מוות וממיטים אסון. כמו ב"אדוני המלחמה", גם השיר "אדוני השלום" מסתיים במותם של מושאי השיר. אולם המוות המצפה להם, הוא מיד האויב שהם פועלים למענו, אך בעבורם הם יהודים בני מוות, ככל בני עמם.

השיר קיצוני, איני מקבל את ראיית השחור / לבן שלו, אך אני שמח שיש משקל נגד לשירת המחאה של השמאל, ומצטער מאוד שבניגוד אליה, השירה הזאת נחסמת מאוזני הציבור, ולכן בחרתי לנצל את הבמה הזאת, כדי לחשוף אותה.

נשמע את להקת "קול נשר והיונים" – מתן הוא הסולן ומלווים אותו בנגינה עמרי שפגט, עופר אשד, בוריס רסינסקי לוי וארי קטורזה, שגם עיבד והפיק את האלבום.

אֲדוֹנֵי הַשָּׁלוֹם / סַפְסָרֵי נְפָשׁוֹת / סַרְסוּרֵי הַחֲלוֹם / - - רוֹקְחֵי הֲזָיוֹת // נְסִיכֵי גִּזְעָנוּת / זִקִּיּוֹת וּשְׁפָנִים / אָמָנֵי תְּבוּסְתָנוּת / בְּמַסְוֶה שֶׁל יוֹנִים // צִדְקָנוּת רְקוּבָה / יַצְרָנֵי הַחוֹמוֹת / בְּמַבָּט מְיֻסָּר, /  מְקִימִים גֵטָאוֹת // רְדִידוּת מְדוּדָה / שְׁנֵי דּוֹרוֹת שֶׁל שְׁקָרִים / עַם שָׁלֵם יָדַע / רַק תִּקְווֹת וּקְבָרִים / זְמַן-אֲוִיר בְּמִמּוּן / לְטַמְטֵם הֲמוֹנִים / כְּשֶׁסּוֹחֲרִים בְּמַצְפּוּן / מְשַׁלְּמִים בְּבָנִים // מְדַכְּאֵי-מַחֲשָׁבָה / חֲלָקֵי הַלָּשׁוֹן / כְּמוֹ נָחָשׁ לְחַוָּה / כְּמוֹ דְּלִילָה לְשִׁמְשׁוֹן / מְנַפְּחֵי אַשְׁלָיוֹת / מְשָׁרְתֵי הָאוֹיֵב / אַשָּׁפֵי הַבְטָחוֹת - - / יוֹמְכֶם מִתְקָרֵב // שׁוּם גָּדֵר לֹא תַּצִּיל / גַּם לֹא שַׁעַר נָעוּל / אַרְנָקְךָ לֹא יוֹעִיל / כְּשֶׁיֶּחְצוּ אֶת הַגְּבוּל / בְּלִי טִפַּת רַחֲמִים / מִשְׁפָּחָה מִשְׁפָּחָה / לֹא יִהְיוּ נִצּוֹלִים / בְּסָלוֹן בֵּיתְךָ.