הבלוג של אורי הייטנר

אחת הסוגיות המרכזיות עליהן התלבטנו בעת ההכרעה על הקמת הרחבה קהילתית באורטל, הייתה סביב יכולתנו לבחור את האנשים שיחיו בתוכנו. מאחר והגדרנו כמטרה את השתלבות תושבי ההרחבה בתוכנו כ"קהילה אחת", במקסימום האפשרי, זוהי שאלה קריטית.

באסיפה שעסקה בתכנית הדמוגרפית ובמאמר שכתבתי לאחר מכן במידף, הצגתי את העתירה לבג"ץ נגד תיקון מס' 8 לפקודת האגודות השיתופיות, הידוע בכינויו "חוק ועדות הקבלה", כאיום משמעותי על יכולתנו לבחור את שותפינו. הנחתי הייתה, שרבים מאוד סיכויי העתירה להתקבל.

****

הגורמים האנטי ציוניים בישראל, מנהלים זה זמן רב ג'יהאד נגד ההתיישבות היהודית בישראל, ובפרט בגליל ובנגב. גורמים אלה מצאו בשנים האחרונות את הבטן הרכה של ההתיישבות מבחינה משפטית – ועדות הקבלה. הם החלו להיאבק נגד ועדות הקבלה ליישובים, בטענה שמדובר בוועדה המפלה בין אנשים ופוגעת בשוויון זכויותיהם של אזרחי ישראל ליהנות מקרקע המדינה. גורמים אלה פעלו בשני מישורים – ציבורי / תקשורתי ומשפטי. את המאבק הציבורי מוביל עיתון "הארץ", המציג את היישובים בגליל ובנגב כיישובים גזעניים, שהקימו ועדות קבלה כדי לשמור על טוהר הגזע ולמנוע קבלת ערבים לשורותיהם. את המאבק המשפטי מוביל הארגון האנטי ישראלי, שהיה שותף פעיל בוועידה האנטישמית בדרבן, בה עוצב קמפיין הדה-לגיטימציה נגד מדינת ישראל וזכותה להתקיים – עדאלה.

הגורמים הללו מצאו בבית המשפט העליון בני ברית. אין לחשוד, חלילה, שבית המשפט שותף לאג'נדה האנטי ציונית שלהם, אבל בית המשפט נגוע בליברליזם קיצוני ובשיח זכויות קיצוני, והדבר גורם לו להעדיף תדיר את אינטרס הפרט על פני אינטרס הכלל, ולהתעלם מאינטרסים של קולקטיבים כמו קהילה, יישוב, לאום וכו'. וכך, כאשר עומדת זכותו של אזרח לרכוש בית על קרקע המדינה מול זכותה של קהילה לבחור את חבריה (ומכאן – יכולתה להתקיים), הנטיה של בית המשפט היא להעדיף את אינטרס הפרט. הארגונים האנטי ציונים ניצלו את הרוח הזאת ככלי במאבק נגד ההתיישבות.

****

בשנה שעברה, התקיים קמפיין של יצירת היסטריה ציבורית סביב "גל חקיקה אנטי דמוקרטי" המסכן, כביכול, את הדמוקרטיה הישראלית. האמת היא שרוב החוקים שעליהם דובר לא היו ממש אנטי דמוקרטיים, ורובם יורטו כבר בוועדת השרים בקריאות טרומיות וכלל לא הגיעו להצבעה. אבל בקמפיין הזה, כיכב גם "חוק ועדות הקבלה".

מי שאינו בקיא, יכול היה לחשוב שעד לשנה שעברה לא היו ועדות קבלה ביישובים והנה, במסגרת "גל חקיקה אנטי דמוקרטי" חוקק חוק המאפשר ליישובים להפלות את הפונים אליו.

האמת הפוכה, כמובן. מאז שקיימת התיישבות כפרית וקהילתית בא"י, לאורך כל שנות ההתיישבות הציונית, היישובים בחרו את חבריהם. ללא היכולת הזאת, אי אפשר היה לקיים את מפעל ההתיישבות הציוני. אי אפשר לקיים קהילה בלי לאפשר לה לבחור את חבריה. לאורך כל השנים הללו, לא היה חוק שהסדיר זאת, כיוון שלא היה צורך בחוק כזה. זה היה מובן מאליו.

החוק הוא תוצאה של הפגיעה המתמשכת והכרסום המתמשך בזכות היישובים לבחור את חבריהם, בגין הקמפיין האנטי התיישבותי והחלטות בג"ץ. החוק לא יצר את ועדות הקבלה ולא הרחיב את סמכויותיהן, אלא להיפך – הוא צמצם אותן באופן משמעותי, למינימום שיאפשר לו להיות בגי"ץ. החוק מאפשר ועדות קבלה אזוריות בלבד, ולא יישוביות. הוא מאפשר זאת אך ורק ביישובים המונים 400 משפחות ומטה. הוא מתיר זאת אך ורק בגליל ובנגב. יש בו סעיף השולל אי קבלת חברים על רק לאומי או דתי (סעיף 6 ד). החוק מאפשר אי קבלת אנשים על רקע אי התאמה חברתית.

על סמך ניסיון העבר, הייתי פסימי לגבי תוצאות העתירה. ההנחה שלי, אותה כתבתי גם במדור זה, הייתה שבית המשפט יקבל את העתירה. קבלת העתירה הייתה עלולה להיות מכת מוות להתיישבות הכפרית הקהילתית בישראל. אין לי ספק שהשלב הבא היה מאבק נגד זכותם של קיבוצים לבחור את חבריהם.

****

השבוע נערך הדיון בבית המשפט העליון, בפני הרכב של תשעה שופטים, בראשות נשיא בית המשפט השופט גרוניס. טרם ניתן פסק הדין, אולם הערות השופטים בדיון מעודדות מאוד. אמנם "עד שזה לא נגמר זה לא נגמר", וגם אם העתירה תדחה, האינתיפאדה המשפטית תמשך, באמצעות עתירה אישית של אנשים שלא התקבלו, כדי ליצור תקדימים שיכרסמו בחוק. אולם אם עד יום שלישי הייתי פסימי לגבי ההכרעה הסופית, היום אני בהחלט אופטימי.

להלן, הערות השופטים בדיון:

• ·        יש בחוק סעיף 6ד הבא למנוע אפליה, ונותן מענה לתביעות קודמות.
• ·        יש לתת לחוק לצאת לדרך, ואם יהיה צורך, להתייחס לתביעות קונקרטיות.
• ·        אין זה נכון לתקוף חוק בטענות מנהלתיות.
• ·        יש לתת לכנסת קרדיט שמה שהיא כתבה היא התכוונה וזה לא ''בכאילו''.
• ·        האם לשווק מגרשים למרבה במחיר זה שוויוני?
• ·        לטענת העותרים אין כלים סובייקטיביים לקהילה לבחון התאמה, ועצם קיום היישוב הקהילתי זו אפליה.
• ·        לא ניתנה תשובה האם עצם קיום הישובים הקהילתיים שגוי.
• ·        החוק טיפל בכל הדוגמאות של התביעות הקודמות. זו השיטה החוקתית שלנו. בדיקה של העיקרון, ותיקון פגיעה בעיקרון.
• ·        לא רואים איזו פגיעה חוקתית יש בחוק הזה.
• ·        היישוב הקהילתי חי וקיים.
• ·       
• ·        בחינוך יש ועדות קבלה, ובמקומות העבודה, ובמערכת בתי המשפט ובמערכת הביטחון.
• ·        נאמר שוב ושוב כי נכון יהיה לתת לחוק לצאת לדרך, ואם תהיה תביעה, לדון בה קונקרטית.

בחלקו השני של המאמר, אנתח את הערות השופטים, ואסביר מדוע אני רואה בהן איתות אופטימי.

* מידף - עלון קיבוץ אורטל