הבלוג של אורי הייטנר

בשבוע שעבר נחלתי אכזבה מרה, כאשר כשלתי בניסיון להביא למינויו של  צעיר שאני מאמין בו לתפקיד ניהולי בתחום החינוך. על אף ניסיונו הפדגוגי והארגוני, הפורום הבוחר החליט שלא למנות אותו לתפקיד, בשל חוסר ניסיונו הניהולי בכלל, ובתחום הכספי בפרט.

בכל תפקידיי הציבוריים, אני נוהג לטפח אנשים צעירים, לתת להם הזדמנות, לקדם אותם. כאשר אני מזהה צעיר ערכי, מחויב, חרוץ, בעל כושר מנהיגות, רצון ויכולת ללמוד, מוטיבציוני ושאפתן, אני רואה בתכונות אלו חשיבות רבה יותר מהניסיון, שאיני מזלזל בו, כמובן. ניסיון הוא "תכונה" נרכשת. אם לא ניתן לצעירים הזדמנות, כיצד ירכשו ניסיון?

יתכן שאחת הסיבות לנטייתי לטפח צעירים, היא הביוגרפיה שלי; העובדה שבגיל 24 הייתי מזכיר אורטל, בקדנציה הראשונה שלי. צעיר, חסר ניסיון, ללא השכלה אקדמית; ניתנה לי הזדמנות חיי. נבחרתי לקדנציה של שנתיים, כפי שהיה מקובל אז, ולאחר מכן נבחרתי לשנה נוספת. בגיל 27 כבר הייתי בעל ניסיון ניהולי משמעותי. הניסיון שרכשתי, בזכות ההזדמנות שנתנה לי, היה המפתח לכל התפקידים שביצעתי בהמשך הדרך.

כל חיי אני חש תודה על ההזדמנות הזאת, שרק החיים בקיבוץ צעיר כאורטל באותם הימים, יכלו לספק לי. כמוני, כך  קבוצה של בני דורי; בשנות העשרים המוקדמות לחייהם קיבלו על עצמם תפקידים ניהוליים בכירים באורטל, ומהם התקדמו הלאה לתפקידים בכירים יותר בחוץ. חלקם נשארו בקיבוץ, חלקם עזבו את הקיבוץ. אבל הקיבוץ היה המקפצה של כולנו. ואני מצר על כך שיש מי שמצניעים את מקומו של הקיבוץ בהתקדמותם, בחינת "כוחי ועוצם ידי"...

****

בגיליונות שבת של "ממון" ו"גלובס" התפרסמו כתבות פרופיל על עודד פרנקל, מנכ"ל יצרנית הצבעים "נירלט". פרנקל, ממייסדי אורטל, חבר גרעין "אורטל" – גרעין א', סיפר בשתי הכתבות על כור מחצבתו. עודד, שהחל את דרכו באורטל אך לאחר שנים מעטות עזב והמשיך בקריירה ניהולית בחוץ, סיפר בגאווה על אורטל, המקום שהעניק לו את הזדמנות חייו.

מתוך הראיון ב"גלובס":

"אחרי שירות בגדוד 50 (אז בצנחנים), הקמנו במסגרת הצופים את הגרעין הראשון לקיבוץ אורטל ונבחרתי לרכז את המשק. זו הייתה קפיצה לניהול מערכת גדולה, שכללה הקמת תשתיות, עבודה מול גופים ממשלתיים וניהול אספות משק סוערות".

מתוך הראיון ב"ידיעות אחרונות":

- איפה הכרת את אשתך?

"אהבת חיי. היא מהנדסת מכונות שלומדת עכשיו עיצוב תעשייתי לתואר שני בטכניון. הכרנו בגרעין הנח"ל הראשון שעלה לקרקע והקים מאפס, מסלעים, את קיבוץ אורטל בגולן. שירתתי בגדוד 50 של הצנחנים ובסוף המסלול עלינו לקיבוץ. בגיל 21 מצאתי את עצמי מרכז משק, וניהלתי תקציבים של עשרות מיליונים. אחרי שלוש שנים עזבתי, רציתי לצאת לעולם. אבל אורטל נשאר כור מחצבתי. עד היום אני בקשר עם חברים מהגרעין שנשארו שם. אני מגדיר עצמי 'תושב חוץ' של אורטל".

ניכרים דברי אמת. (אגב, התקציבים של עשרות מיליונים היו בשקלים ישנים...).

****

בקיבוץ רב גילי ומורכב כאורטל היום, בן 21 לא ימונה למרכז משק ובן 24 לא ימונה למזכיר. אבל אני שמח על כך שלאחר למעלה משלושים שנים שאנו, הגוורדיה הוותיקה, ניהלנו את אורטל בכל התחומים, פינינו את ההובלה לדור הבא אחרינו. הדוגמה הבולטת ביותר היא כמובן רן, מזכיר הקיבוץ, ועמו בעלי תפקידים מרכזיים נוספים באורטל.

עלינו למצוא את השילוב הנכון של ותיקים וצעירים במערכת, על מנת שנמקסם את היתרונות של אלה ושל אלה.

* מידף - עלון קיבוץ אורטל