הבלוג של אורי הייטנר

מפעל ההתיישבות בגולן, היה תמיד מפעל חלוצי. למה אני מתכוון, כאשר אני כותב "חלוציות"? לכך שמעולם לא הקמנו כאן רק מקום מגורים לעצמנו, אלא תמיד ראינו במעשנו משימה לאומית, אותה אנו משרתים; אידאה ציונית אותה אנו מגשימים.

המטרה החלוצית של ההתיישבות הייתה עיצוב גבולה של ישראל, כך שהגולן יהיה חלק ממדינת ישראל. בעצם המעשה ההתיישבותי ראינו קביעת עובדה בשטח, המעצבת את המציאות המדינית. בהמשך הדרך נאבקנו בהצלחה לסיפוח הגולן לריבונות ישראל, מאבק שהושלם בקבלת חוק הגולן ב-14.12.81. בשנות ה-90 נרתמנו למאבק חיינו, וסחפנו את העם להתנגד לניסיונות הממשלה לסגת מהגולן. מאז סיום המאבק בשנת 2000, העמקנו את אחיזתנו בקרקע באמצעות הרחבת היישובים וביסוסם הדמוגרפי, החברתי והכלכלי.

בחלוף 46 שנות התיישבות, אנו יכולים לציין בסיפוק שהצלחנו. עיצבנו את גבול המדינה. הגולן הוא חלק ממדינת ישראל. תיאורטית, הסכנה לעתיד הגולן עלולה לשוב ולרחף מעל ראשנו, אך באופן מעשי ברור שהאיום על הגולן מאחורינו. מטרת חיינו הגדולה הושגה.

ומה הלאה? הרוח החלוצית עדין מפעמת בנו, ועלינו לעבור למשימה הגדולה הבאה. את המשימה הראשונית השגנו באמצעות הקמת מפעל התיישבות מוצלח מאוד, ראוי לגאווה, המהווה מודל לחיקוי לאזורי התיישבות אחרים בארץ. כעת, לקראת היובל להתיישבות בגולן, עלינו לעלות קומה. המטרה הבאה: להיות המודל של מדינת ישראל במיטבה, של הציונות במאה ה-21. להיות חברת מופת.

האין זו מטרה קצת יומרנית, נגועה בחטא היוהרה? למה דווקא הגולן צריך להיות המודל של ישראל במיטבה? למה לא הגליל, הנגב, הערבה, עמק יזרעאל? למה לא חיפה, תל אביב, באר שבע? מי שמנו?

תשובתי לשאלה הזו היא בנוסח תשובתו של משה כאשר דווח לו על אלדד ומידד המתנבאים במחנה: "מי יתן כל עם ה' נביאים". ובמילים אחרות – אדרבא. אדרבא, שכל האזורים בארץ יטלו על עצמם משימה להיות חברת המופת הישראלית. זו תהיה תרומה אדירה לחברה הישראלית. אילו חייתי באזור אחר, והייתי סבור שהשעה בשלה לכך, סביר להניח שהייתי מציע זאת שם. אבל אני תושב הגולן, ואני מאמין בתושבי הגולן כמי שמתאימים להניף את הדגל הזה.

הגולן עשוי להיות מודל של סולידריות חברתית וערבות הדדית, בהיותו קהילה של קהילות. עלינו, כאזור, לחזק את הקהילה היישובית הכפרית; להעצים את לכידותה, לטפח את הערבות ההדדית בתוכה, לפתח את היצירה התרבותית שלה. יש להעניק מקום מרכזי ביותר לתרבות של התנדבות, תרומת הפרט לחברה, השפעת הפרט על הסביבה, היכולת לפעול ולהנהיג. ליצור תרבות של מחויבות, במקום שיח הזכויות וההסדרים המשפטיים.

במקביל, עלינו לחזק את הזיקה בין היישובים, ובין תושבי היישובים השונים, כקהילת­-על גולנית.

יש להעמיק את החיבורים בין המועצה האזורית גולן לבין קצרין, להעצים את מקומה ומעמדה של קצרין כבירת הגולן, ולבנות את הגולן כמודל של שיתוף פעולה מעולה בין התיישבות כפרית ועירונית.

הגולן עשוי להוות מודל של יחסים אחרים בין "חילונים" ו"דתיים". בנינו את עצמנו כיישובים נפרדים, עובדה שהקטינה את החיכוך בצד השלילי שלו, אך גם את הצד החיובי של היכרות ואחווה. המאבק על הגולן ליכד ואיחד אותנו, אך בשנים הרבות שחלפו מאז, חלה התרחקות. עלינו להציב בפנינו משימה - לקרב בין הזרמים, על בסיס התרבות היהודית הציונית לגווניה, שהנה המכנה המשותף הרוחני והתרבותי שלנו. לצד העמקת הקשר ושיתוף הפעולה בין היישובים ה"חילונים" וה"דתיים", יש להמשיך ביוזמות השוברות את המחיצה בין "דתיים" ל"חילונים", כדוגמת מושב נטור, ביה"ס "שורשים" ומדרשת השילוב. סוג כזה של שילוב אינו מתאים, עדיין, לכולם. אולם מן הראוי שמן הגולן תצא הבשורה שהדבר אפשרי, ביוזמות שונות, כמו הרחבות קהילתיות מעורבות, תיכון משותף, תנועת נוער משותפת, מכינה קדם צבאית מעורבת ועוד. ניצור מודל חברתי אזורי של יחד, המבוסס על הביוגרפיות הרוחניות היהודיות השונות – דתיים לזרמיהם, חילונים לזרמיהם, מסורתיים לזרמיהם, אלה שאינם דתיים ואינם חילונים ואלה שהנם גם דתיים וגם חילונים.

גולת הכותרת של החזון הזה הוא החינוך; הגדרת הגולן כקהילה מחנכת ומתחנכת. עלינו להעמיד את החינוך על ראש שמחתנו, להקצות לחינוך את מיטב משאבינו האנושיים והחומריים ולהפוך את הגולן לחממה ליצירתיות וחדשנות חינוכית, מופת חינוכי ומודל להשראה ולחיקוי. יש לבנות מערכת המטפחת את הפרט ומעצימה אותו בכיוון המתאים לו, תוך הכרה בריבוי האינטליגנציות, ובמקביל מחנכת לערכים משותפים, לסולידריות ולקהילתיות. על מערכת החינוך הגולנית להעניק לילדיה חינוך יהודי ציוני, חינוך ליצירה יהודית ציונית מתחדשת ולבער את הבערות הקיימת בתוכנו באשר לתרבותנו היהודית.

עלינו להיות מוקד המצוינות בחינוך, מן הלידה ועד האקדמיה. עלינו לתת את הפתרונות הטובים ביותר לבעלי צרכים מיוחדים. החינוך החברתי הקהילתי (הבלתי פורמלי) חשוב לפחות כמו החינוך הפורמלי, ותרומתו לעיצובו של הנער גדולה מאוד. עלינו להעלות קומה את החינוך הקהילתי, להקדיש לו משאבים ולהפנות אליו את מיטב הכוחות.

בתחום החינוך הפורמלי עלינו לעודד את המצוינות בהישגים הלימודיים, אך לאו דווקא באמצעות העמקת המדידה. מערכת החינוך הישראלית סובלת מעודף מדידה – הסרגל קם על יוצרו. אין לי האומץ להציע את הרעיון האוטופי של ביטול המבחנים והבגרויות, אך אני מציע להמיר בהדרגה את הדרבון באמצעות המדידה, להאהבת הלימוד על התלמידים, להגברת הסקרנות, על מנת לעודד אותם להיות שוחרי ידע ותורה לשמה. יש להעמיק את החינוך התרבותי – אמנותי (מוסיקה, תיאטרון, כתיבה יוצרת, אמנות פלסטית, מחול) הן במסגרת הפורמלית והן במסגרת החברתית קהילתית.

החינוך הוא השדה העיקרי (לא היחיד) להפיכת הגולן למודל חדש של יחסי "חילונים" ו"דתיים" ברוח הרעיון שהצגתי.

על הגולן להיות הבירה של ההתחדשות היהודית הציונית בקרב צעירים – מכינות קדם צבאיות, מדרשת השילוב, תכנית "נטעים" ביישובים רבים ועוד. בעוד התקשורת הישראלית מבטאת שיח זכויות של חברה צינית ולאחרונה אף מעודדת ירידה מן הארץ – מתחת לרדאר שלה מתחולל שינוי בחברה הישראלית. החומרנות שאפיינה אותה בעשרות השנים האחרונות מאבדת את הבכורה, לטובת הערכיות. עלינו להיות אבן שואבת ל"דור ה-z" כפי שאני מכנה את מהפיכת תנועות הבוגרים, המכינות הקד"צ, התכניות לבוגרי צבא כמו "נטעים", "איילים", "קטיף ישראלי" וכד'. אני מאמין שבתכניות הללו נבנית האליטה החברתית, הפוליטית, התרבותית והערכית של הדורות הבאים, ועלינו להיות מוקד משיכה לאותם צעירים ולהשפיע עליהם בדרכנו. מימוש החזון הערכי, יזמין לכאן גרעינים אידיאולוגיים, אפילו גרעינים חלוציים, בעיקר בתחום ההתחדשות היהודית ציונית, שישתלבו ביישובינו (כולל קצרין) ויחזקו אותם.

מרכיב מרכזי בהעצמת מערכת החינוך הגולני, הוא מכללת "אוהלו". ניתן לעצב את "אוהלו" כמותג של מצוינות בתחומים המאפיינים את הגולן, כמו התחדשות יהודית ציונית, כקהילה מחנכת ומתחנכת, כמודל חדש ליחסי "חילונים דתיים" וכד'; לעודד חדשנות ויצירתיות חינוכית בכל התחומים הללו, כולל בשיטות ההוראה.

על המתנ"ס להיות גורם מוביל ומרכזי בתהליך הזה, בהיותו המרכז הקהילתי של הגולן. המתנ"ס הוא החוליה המקשרת בין מערכות החינוך לכלל הקהילה, לעיצוב הגולן כקהילה מחנכת ומתחנכת.

בתקופת היישוב וראשית שנות המדינה, הפריפריה, שנקראה – סְפָר, הייתה מוקד של הנהגה פוליטית, ביטחונית, תרבותית והגותית והיוותה השראה לכלל הציבור. אנו ניצור זאת מחדש.

****

בישיבה שנערכה לפני שבועות אחדים בנושא הזהות היהודית בקהילה ובחינוך בגולן, אמר רכז אזור הצפון של תכנית "בארי" (תכנית לזהות יהודית השייכת למכון הרטמן ופועלת במערכת החינוך הגולנית) שבכל דיון, בכל מקום, הוא מציג את מה שנעשה בגולן בתחום ההתחדשות היהודית כמגדלור.

גם בתחומים אחרים אנו מהווים מגדלור. למשל, בתחום הנוער והחינוך החברתי – עוד בהיותי מנהל המתנ"ס עלו אלינו לרגל מכל הארץ כדי ללמוד את המהפכה החינוכית שהובלנו, והדבר נכון גם היום. אכן, מגדלור.

אך אל לנו להסתפק בקיים. עלינו לאמץ חזון כולל, שיעצב את הקהילה הגולנית כמגדלור של החברה הישראלית.

מן הגולן תצא בשורה!

* "שישי בגולן"