אנו שומעים רבות על הצורך לשנות את מבנה מערכת החינוך ומבנה בית הספר,
שעוצבו בתקופת המהפכה התעשייתית, לפני כ-150 שנה. הם הותאמו לתלמידים צייתנים
המקבלים מידע ממורה, שהוא מקור הידע הבלעדי, כהכנתם להיות פועלים טובים וממושמעים
המקבלים הוראות מהמנהל בבית החרושת. בכל העולם המערבי ובישראל, אנו שומעים על
הצורך בפדגוגיה חדשה, בחינוך משמעותי, בלמידה משמעותית.
בביקור של פורום המנהלים של אורטל, לקראת ראש השנה, במכללת
"אוהלו", פגשנו את נשיא המכללה פרופ' שמעון עמר, שסחף אותנו
בהצגת הפדגוגיה החדשה הלכה למעשה, לא רק בדבריו ובמצגת, אלא בכיתות לדוגמה שהושקע
בהן הון רב להצגת מודל מופת של התאמת החינוך לטכנולוגיות החדשות, פורצות הדרך,
או ליתר דיוק, התאמת הטכנולוגיות הללו לחינוך, תוך מתן ביטוי של ממש לכל תלמיד
ויכולת לבטא את ייחודם, את כשרונם, את יצירתיותם. איני רוצה להשחית מילים
בניסיון לתאר את מה שנגלה לנגד עינינו, כי אין כמראה עיניים, ואני מציע שיערך סיור
דומה לכל חברי אורטל.
****
במאמר מוסגר – חרף התלהבותי מרעיונות הפדגוגיה החדשה, אני מציע לא
לשפוך את התינוק עם המים. איני מסכים עם אמירות גורפות, כמו זו שבעידן הגוגל המורה
אינו אמור להיות מקור ידע. נכון, אין הוא מקור הידע הבלעדי. אולם אם לא יהיה מקור
ידע, אם לא יאתגר את עצמו להיות מקור ידע של ממש גם בעידן גוגל, הוא לא יהיה מורה
ומחנך משמעותי.
איני מקבל את השלילה הגורפת, הטוטאלית, של כל הרצאה פרונטלית. וכי
פרופ' עמר עצמו לא נשא בפנינו הרצאה פרונטלית?
אני מבין את הצורך לכופף את המקל לצד השני, ליצור אנטיתזה לתזה
הקיימת, כשבסופו של דבר תיווצר מאליה הסינתזה. אך למה לא לקצר את הדרך, וליצור
מראש את הסינתזה, את שביל הזהב?
חרף ההסתייגות הזאת, אני מתחבר מאוד לרוחות החינוכיות החדשות, ובעיקר
לכך שהן נותנות מקום נרחב לחינוך ערכי, החשוב בעיניי לא פחות מהנחלת הידע.
****
לא בכדי, מכללת "אוהלו" בגולן היא פורצת הדרך בתחום החדשנות
החינוכית. בכך, היא מתחברת לרוח הגולנית, שכבר לפני למעלה מעשור העלתה את החינוך
הרציף, מלידה ועד ההשכלה הגבוהה, ואת החיבור בין החינוך הפורמלי והחינוך החברתי –
קהילתי על ראש שמחתה. לא שהכל מושלם. לא
שאין לי ביקורת. אבל המגמה חשובה, והמגמה נמשכת ומתעצמת. לא בכדי, בית הספר "נופי
גולן" שותף לניסויי ההתחדשות החינוכית של מכללת "אוהלו",
ותלמידיו נחשפים להם הן במכללה והן בבית הספר.
... ואילו אנו נשארים מאחור...
****
בדיון הציבורי שנערך באורטל בשאלה האם לשלוח את ילדינו ל"נופי
גולן" או ל"הר וגיא", לפני כעשור, הייתי בדעת יחיד בעד
"נופי גולן". זו הייתה דעתי מאז שהבן הראשון של אורטל עלה לכיתה ז'
ונערך דיון ראשון בנושא.
עֶמדתי הייתה עקרונית. טענְתי, שהשיקול שלנו צריך להיות קהילתי –
חיזוק קהילת הגולן. אל לנו להתייחס למערכת החינוך באופן צרכני, כלקוח הבוחן היכן
הסחורה טובה יותר, אלא באופן שיתופי, כמי שמחויבים לקהילת הגולן ולוקחים על עצמם אחריות
להפוך את ביה"ס הגולני לטוב ביותר שיש. לא שכנעתי. סברתי, שהן "נופי
גולן" והן "הר וגיא" הם בתי ספר טובים, אך מן הראוי שילדינו ילמדו
בגולן. גישתי היא, שכפי שאנו שולחים את ילדינו לגן באורטל ולא לגן ביישוב אחר, כי
זה הגן שלנו, ומתוך נקודת מוצא זו יצרנו את הגן הטוב ביותר באזור, זו צריכה להיות
גישתנו לבית הספר. לא שכנעתי.
חברים אמרו לי, שכאשר הילדים שלי ילמדו ב"הר וגיא" אשנה את
דעתי. ובכן, זו השנה הששית שלי כאבא ב"הר וגיא", ודעתי רק התחזקה. ככל
שאני שומע חברים, היום כבר איני בדעת יחיד ואף איני בטוח שאני בדעת מיעוט. והיום,
גם מי שאינם שותפים לעמדתי העקרונית, תומכים במעבר ל"נופי גולן", כי
הוא בית ספר טוב יותר.
אני משוכנע, שנכון לעבור ל"נופי
גולן" הן כדי לחזק את הקהילה הגולנית, את מערכת החינוך הגולנית ולהפגיש את
ילדינו עם ילדי צורות ההתיישבות האחרות בגולן, והן כדי שילמדו בבית ספר טוב יותר.
* מידף - עלון קיבוץ אורטל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
