הבלדה על השיער הארוך והשיער הקצר / הדודאים
פינתי השבועית ברדיו "אורנים" 16.11.14
ביום רביעי הקרוב, בני הבכור עמוס יתגייס לצה"ל, לשירות משמעותי
בחטיבת הנח"ל. אני נרגש, גאה ומודאג, ומקדיש לו את פינתי השבועית.
איזה שיר אשמיע? את מה שהיה השיר שלי ושל מי שהייתה באותם הימים
חברתי, כשאנו התגייסנו, שירו של יהודה עמיחי "הבלדה על השיער הארוך והשיער
הקצר".
אתחיל עם השם של השיר. בלדה היא שיר המספר סיפור. בסיפור, יש התחלה,
אמצע וסוף. ואילו השיר הזה, הוא ממש אינו סיפור. אין בו התחלה, אמצע וסוף אלא צילום
של רגע. מדוע הוא נקרא בלדה? כנראה שהמשורר רצה להדגיש לנו, שהרגע שהוא מתאר בשיר,
הוא חלק מסיפור, שעלינו, הקוראים, ליצור בעצמנו, בדמיוננו היוצר.
הסיפור הוא על זוג צעירים אוהבים. הבחור התגייס לצבא, שם גולח שיערו.
ואילו שערה נותר ארוך. זהו כמובן סמל, שבעוד היא נשארה בחייה הקודמים, הוא עבר
חוויה ששינתה אותו. האם הוא אותו בחור שהיא מכירה, שהיא אוהבת? אולי הוא מישהו
אחר? האם היא תרצה ותוכל להתאים את עצמה לדמותו החדשה? "חזרתי אליך",
הוא אומר לה, אך מיד מוסיף "אבל הייתי אחר". הוא חזר למי שהוא מכיר. אך היא
כבר אינה מכירה את מי שחזר אליה, כי הוא היה אחר. "אינני שומעת אותך ברעש
הגובר", היא אומרת לו. מהו הרעש הזה שמקשה עליה לשמוע אותו? מן הסתם, השינוי
שהתחולל בו.
כאמור, השיר אינו באמת בלדה. הסיפור אינו כתוב בו. הוא רק צילום של
רגע, של פגישה קצרה. אבל יש בו רמזים. "הרוח שיברה את העץ, העץ את
הרוח". השינויים כל כך גדולים, איך תוכל אהבתם לעמוד בהם? מצד שני, בתקופה
הארוכה שקדמה לגיוסו של הבחור (או אולי הכוונה היא לצאתו למלחמה), נזרעו זרעי
אהבתם והעמיקו שורש, באופן שאולי ייתן לאהבה סיכוי להתאים את עצמה לשינוי, לשרוד
ואף להתעצם. שהרי בני אדם לא משתנים באמת, אלא נשארים הם, ביסודם. הביטוי לתקופת
הדגירה של האהבה, הוא השורה היפה בשיר ואחת השורות היפות בעיניי בשירה העברית;
מסוג השורות שעליהן אומר חיים גורי שהן ראויות ל"פרס נובל לשורה":
"כל הקיץ התאמנו פרחים לפרוח, בתוך האדמה הסבלנית וצברו כוח".
אז מה הסוף הבלתי כתוב של הסיפור? האם האהבה תישבר כמו העץ ברוח? או
שמא היא צברה די כוח בתוך האדמה הסבלנית כדי שתשרוד את הרוח?
כאופטימיסט חשוך מרפא, אני מאמין שהבלדה תסתיים בהאפי-אנד.
מוני אמריליו הלחין את השיר עבור ערב שירי משוררים של גל"צ
ב-1972, וצמד "הדודאים" ביצע אותו.
אחד הבתים בשיר נשמט מן הביצוע ולכן אקריא אותו: העולם היה להם, כדיבור לא-ישיר, / לא נוגע בהם. לאט החלו לשיר. / כיוונתי שעוני. "מתי אתה חוזר?"
/
שיערך הארוך, נערה, שיערך הקצר.
לעמוס אני מאחל שירות משמעותי ומוצלח – לך לשלום וחזור בשלום.
שיערו גולח כשבא למחנה,
שיערה נשאר ארוך ובלי מענה
"אינני שומעת אותך ברעש הגובר".
שיערך הארוך, נערה, שיערך הקצֵר.
כל הקיץ התאמנו פרחים לפרוח,
בתוך האדמה הסבלנית וצברו כוח.
"חזרתי אלייך. אבל הייתי אחר"
שיערך הארוך, נערה, שיערך הקצר.
הרוח שיברה את העץ, העץ את הרוח
היו להם הרבה אפשרויות ומעט זמן לנוח.
"הגשם יורד, בוא הביתה מהר".
שיערך הארוך, נערה, שיערך הקצר.
אחר כך שתקו, כצעדים מתרחקים.
השמים נפתחו. נסגרו ספרי החוקים,
"מה את אומרת?", "מה אתה
אומר?"
שיערך הארוך, נערה, שיערך הקצר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
