הבלוג של אורי הייטנר

בראיון רחב היקף עם מנהיג חד"ש ח"כ ברכה ב"הארץ", הזכיר לו המראיין את העובדה שמנהיג מפלגתו מאיר וילנר חתם על מגילת העצמאות. האם גם אתה היית חותם עליה? נשאל ברכה. ללא היסוס, ללא גמגום, ללא התחכמות וללא התחמקות, השיב ברכה תשובה קצרה, חדה וחלקה בת שתי אותיות. לא.

האמת היא שחד"ש לא כל כך מעניינת אותי. אותי מעניינת הרבה יותר השאלה האם מפלגת העבודה הייתה חותמת היום על מגילת העצמאות. לנוכח תגובותיה ועמדתה בנוגע לחוק הלאום, אני בספק, ספק רב.

משפט המפתח במגילת העצמאות הוא ההכרזה על הקמת המדינה: "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל". מדינה יהודית. ללא כחל ושרק. ללא צורך "לאזן" באיזו אמירה אחרת. המגילה מסבירה את התוקף להכרזה הזאת – זכותנו הטבעית וההיסטורית. זכותנו הטבעית היא הזכות של כל עם ועם למדינה עצמאית במולדתו. הזכות ההיסטורית היא זכותו של העם היהודי על ארץ ישראל. חלקה הראשון של המגילה, עד משפט ההכרזה, הנפתח במילים "בארץ ישראל קם העם היהודי", הוא ההסבר ההיסטורי, העקרוני, הערכי לזכותנו הטבעית וההיסטורית להקים מדינה יהודית בארץ ישראל.

האם מתנגדי חוק הלאום היו חותמים היום על מגילה כזאת? ספק. ספק רב.

אבל במגילה גם מובטח, יאמרו לי מיד, "שוויון זכויות אזרחי ומדיני [כלומר פוליטי – הזכות לבחור ולהיבחר א.ה.] גמור לכל תושביה, ללא הבדל דת, גזע ומין". אמת ויציב. והעיקרון הזה, הוא יסוד מוסד במגילה ובדרכה של המדינה. אולם המדובר בשוויון אזרחי ופוליטי במדינה היהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל. כלומר המדינה היא יהודית, זהותה יהודית, צביונה יהודי, ייעודה יהודי. וככזאת, היא מעניקה שוויון זכויות גמור לכל תושביה ללא הבדל דת, גזע ומין. זכויות הפרט, במדינת הלאום של העם היהודי, הן אוניברסליות.

בניגוד למובטח במגילת העצמאות, האסיפה המכוננת שנבחרה בבחירות הראשונות, לא חוקקה חוקה לישראל. התחליף לחוקה הוא שורה של חוקי יסוד, הנאספים בהדרגה לכדי חוקה בהתהוות. מרבית חוקי היסוד עוסקים במוסדות המדינה. חוק יסוד כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד חופש העיסוק, שחוקקו לפני 22 שנה, מבטיחים את זכויות הפרט במדינה, והזכויות הללו הן זכויות אוניברסליות, החלות על כל אזרחי ישראל, ללא הבדל דת, לאום ומגדר. לעומת זאת, אין אף חוק יסוד המעגן בחוקה את היותה של המדינה מדינת הלאום של העם היהודי. אין אף חוק המעגן את חובותיה ואחריותה של ישראל לעם היהודי בגולה. אין אף חוק המעגן את דגל המגן דוד כחול לבן כדגלה של המדינה, את המנורה וענפי הזית כסמלה של המדינה ואת "התקוה" כהמנונה הלאומי. אפילו חוק השבות, שהינו הביטוי החוקי המרכזי של היות ישראל מדינת העם היהודי, אינו חוק יסוד. וכאשר צביונה היהודי של המדינה נמצא תחת מתקפה חזיתית ומרושעת מחוץ ומבית, הגיע הזמן לעגנו בחוקה.

באיחור אופנתי קל של 66 שנים, מוצע חוק הלאום, שנועד לתקן את המעוות. מן הראוי היה, שמפלגת העבודה, המתיימרת להמשיך את דרכו של בן גוריון, תיזום את החוק. למרבה החרפה, היא מתנגדת לו בחריפות. ... לאן נוליך את החרפה?

* "ידיעות הקיבוץ"