18 במרץ 2015.
22
המנדטים של רשימת העבודה / התנועה הופכים את יצחק הרצוג לראש הסיעה הגדולה בכנסת,
עם מנדט אחד יותר מהליכוד.
בין
הגושים, לעומת זאת, אין הכרעה ברורה. על מי יטיל הנשיא להרכיב את הממשלה הבאה? על
מי שמספר רב יותר של ח"כים ימליצו
עליו. וכאן מתחיל מרוץ מטורף בין נתניהו והרצוג, מי ישיג מספר רב יותר של ממליצים.
לאחר
מו"מ עיקש, ובתום פגישה לילית ארוכה בארבע עיניים, יוצא עשן לבן. ליברמן מוכן
להמליץ על הרצוג. הרצוג וליברמן עומדים טרוטי עיניים לפני העיתונאים, ובמסיבת
עיתונאים בשידור חי מכריזים: הסכמנו על רוטציה. ליברמן יכהן כראש הממשלה שליש מן
הקדנציה.
ואיפה
הצלע השלישית? ציפי לבני, מסתבר, אינה מקבלת את ההסכם. יש לה אידיאולוגיה, ועליה
היא אינה מוכנה להתפשר. הרי בחוזה כתוב בפירוש, שהיא תכהן כראש הממשלה במשך שנתיים
תמימות, במחצית השניה של הקדנציה. הרצוג רוצה רוטציה עם ליברמן? בבקשה. על חשבונו.
לא על חשבוני.
שב
הרצוג לליברמן, והמו"מ מתחדש ביתר שאת. תמורת תיק הביטחון, מוכן ליברמן
להתפשר. הוא לא יכהן כראש הממשלה שליש מהתקופה אלא רק רבע. הוא יחלוק עם הרצוג את
המשמרת שלו – כל אחד שנה.
וכאן
נוצרה בעיה חדשה. המיועד לשר האוצר משה כחלון, אינו מוכן לקבל זאת. הוא קיבל מספר
מנדטים רב יותר מליברמן. אם ליברמן יכהן כראש הממשלה ברוטציה, קל וחומר שלו מגיע.
מה עושים? ללבני אין בעיה שגם כחלון יהיה רוה"מ. להיפך. כל עוד זה לא יהיה על
חשבונה. כך גם ליברמן.
אין
ברירה. "אם הגענו עד הלום", אומר הרצוג לבוז'י, "עוד ויתור קטן לא
יעצור אותנו. אנחנו חייבים לגלות מנהיגות. הרי זו חזרה גנרלית לקראת המו"מ עם
הפלשתינאים". וכך נתפרה הקדנציה של ראשי הממשלה, בכנסת העשרים: חצי שנה
הרצוג, חצי שנה כחלון, שנה ליברמן ושנתיים ציפי לבני.
הגיעה
השעה לנסוע לבית הנשיא, המוכר לו כל כך. שמח וטוב לב, מהדק הרצוג את עניבתו, מפזר
אפטר שייב על פניו זורק מבט אחרון למראה ואומר לבוז'י: "עשינו זאת. היום זה
היום. נכון, לא על זה בדיוק חלמנו... רק חצי שנה? אבל איך אמרו הגששים? אפילו על
שבועיים היינו מתפשרים".
ולפתע...
צלצול בטלפון. "זהבה? גם את?!?!"
לפיכך
מוסר השכל. מי שנסחט פעם אחת, כבר לא יכול להיגמל מזה.
* "על הצפון"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
