שלוש שנים
וחצי חלפו מאז יישמנו את מודל ההתפרנסות, ובעוד חצי שנה תסתיים תקופת הניסיון
ונידרש להחליט על המשך דרכנו.
שלוש
אפשרויות עומדות בפנינו: א. לבטל את המודל ולחזור לשיטה השיתופית הקלאסית הקודמת.
ב. ללכת להפרטה מלאה. ג. להגדיר את המודל כדרך החיים הקבועה של אורטל. יש כמובן גם
אפשרות של אימוץ המודל והכנסת שיפורים ושינויים אלה או אחרים, אך אלה כבר וריאציות
על ההחלטה האסטרטגית.
אני תומך
באפשרות ג'. עלינו לומר, לאחר תקופת ניסיון מוצלחת – זאת אורטל. מכאן והלאה,
לשנים רבות, זאת דרכנו השיתופית.
****
הייתי שותף
ליצירת המודל ותמכתי בו בשעתו, אך זה היה בלב כבד. הסיבה היחידה לתמיכתי
בשינוי הייתה אחדות אורטל – מניעת קרע ושסע חברתי עמוק, מניעת עזיבתם של חברים
שצידדו בהפרטה ומניעת העמקת המשבר החברתי שבו היינו שרויים.
העזיבה לא
נמנעה, אם כי אני מעריך שללא ההחלטה, היא הייתה גדולה יותר. אולם הקרע נמנע,
מהמשבר יצאנו והלכנו יחד למהלך החברתי החשוב והגדול ביותר בתולדות אורטל – תנופת הצמיחה
הדמוגרפית. זה לא היה קורה אלמלא אותה החלטה.
אולם היום,
במבט לאחור, אני מתייחס לדרך בה בחרנו כאל דרך חיובית לא רק למען אחדות אורטל, אלא
כשיטה בפני עצמה.
האידיאל
הקיבוצי שלי, "אורטל של מעלה" שלי, הוא קיבוץ שיתופי, המקיים הפרדה מוחלטת
בין תרומה לתמורה, המבוסס ללא סייג על העיקרון של "מכל אחד לפי יכולתו, לכל
אחד לפי צרכיו". אולם אותה "אורטל של מעלה" גם מבוססת על כך שכל
החברים הם אידיאליסטים, המאמינים בכל לבם ובכל נפשם בדרך הזאת ומחויבים לתת, באמת
ובתמים, ככל יכולתם. אנו יודעים שלא כך בדיוק חיינו, ולכן עלה הצורך בשינוי.
אנו הוכחנו,
שהשינוי אינו מחייב הפרטה. העליה הדרמטית בהכנסות מעבודה בעקבות השינוי, היא הוכחה
ניצחת בנחיצותו, אך גם בכך שדי היה בשינוי מינורי, תוך שמירת הליבה השיתופית, כדי
לחולל את התמורה הגדולה הזאת, בלי לשפוך את התינוק עם המים, כפי שעשו מרבית
הקיבוצים.
בסיטואציה
החברתית שבה היינו כאשר קיבלנו את ההחלטה, לא היה מנוס ממנה. אך למרות תמיכתי,
חששתי שאנו עולים על מדרון חלקלק של אובדן השיתוף. לאורך שנים, ראיתי בכל זיקה,
ולו זיקה מינימלית, בין תרומה לתמורה, את קו פרשת המים בין קיבוץ לשאינו קיבוץ.
אחרי שקיבלנו את ההחלטה, התקשיתי להגדיר את אורטל קיבוץ שיתופי. נהגתי לומר שאנחנו
קיבוץ "שיתופי למחצה", שאנו קיבוץ "שיתופי בדרכנו" (מה שנכון,
אגב, והיה כך תמיד, כיוון שתמיד פרצנו דרכים בלתי קונבנציונליות). אולם מהר
מאוד הבנתי, שעל אף השינוי נותרנו קיבוץ שיתופי לעילא ולעילא.
נשארנו קיבוץ
שיתופי, וזאת על פי פרמטרים רבים. א. חיי היום יום שלנו נותרו שיתופיים כשהיו – שותפות
מלאה בתחומי החינוך, הבריאות, הרווחה, ההשכלה הגבוהה, חדר האוכל, התרבות, השיכון
וכד'. ב. כל אותם תחומים לא נפגעו כהוא זה ולא הצטמצמו במאומה, אלא להיפך –
חלקם אף גדלו. ג. שיטת המסלולים וחופש הבחירה, שונה לחלוטין מהמודלים של ההפרטה.
הקיבוצים המופרטים הגדירו עצמם כ"מודל רשת הביטחון", כלומר הם יצרו רשת
ביטחון המבטיחה קיום מינימלי למי שנפלו כתוצאה מן ההפרטה, על מנת שלא יתרסקו
לחלוטין. המהלך הזה פגע בחברים ויצר שכבה של קיבוצניקים עניים. בשיטה שלנו, רשת
הביטחון היא מסלול א', כלומר הישארות בתקציב האישי הגבוה, ללא שינוי, כאשר אין הוא
נוגע כלל בתחומי הליבה שבשותפות. אף חבר לא נפגע כהוא זה בתקציבו. היכולת של
החברים היא רק לעלות, בזכות הגדלת ההכנסות מן העבודה. ד. הגדרת גבול הפערים
האפשריים בין בעל התקציב הגבוה ביותר לבעל התקציב הנמוך ביותר כ-2.5:1 אינה גדולה
הרבה יותר מהפער בגין הוותק וגודל המשפחה בשיטה הקודמת, אך היא מאפשרת מוביליות
ושיפור התקציב באמצעות מאמץ נוסף, ומאפשרת גם לצעירים וחדשים באורטל לא להישאר
מאחור. לכן, לאחר השינוי אנו קיבוץ שוויוני כשהיינו לפניו. ה. החשש
שמא חברים לא ישושו להתנדב ולתת מעצמם ללא תמורה חומרית התבדה לחלוטין. לא זו
בלבד שלא חלה ירידה בממדי ההתנדבות - חלה עליה משמעותית ולו בזכות הגידול
הדרמטי בצרכי ההתנדבות, הדרושים למאמץ הקהילתי הגדול של הצמיחה הדמוגרפית.
המדד החשוב ביותר, הוא העובדה שהחברים חשים שאנו קיבוץ שיתופי, חיים את השיתופיות
וגאים בה. הנקלטים
המגיעים לאירוח אצל המשפחות או אף אחרי הגעתם לאורטל, משקפים את המסר השיתופי
שמקרינים החברים.
בתהליך הסינדג
שעברנו על פי שיטת אדיג'ס, במהלך שני סופי שבוע ארוכים ועמוסים, בהשתתפות 21 חברים
המייצגים את כל מגוון הציבור האורטלי, עסקנו בכל תחומי חיינו, ללא כל הגדרת נושא. במהלך
התהליך העלו החברים 107 נושאים לטיפול. אף אחד מהם לא ביטא רצון להפרטה. סוגיית
ההפרטה לא הוזכרה אפילו ברמז. בקיבוץ, שאך לפני 4 שנים הנושא הזה טלטל אותו טלטלה
עזה כל כך, זה פשוט בלתי נתפס.
לפיכך, אני
יכול להודות היום, שהחששות שליוו אותי בתמיכתי במהלך, התבדו לחלוטין. להיפך, המהלך
חיזק את השותפות בינינו.
ולכן, אני
מציע שנגדיר את השיטה, את "מודל אורטל", כשיטת הקבע של הקיבוץ.
* מידף - עלון קיבוץ אורטל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
