הבלוג של אורי הייטנר

אנו קוראים אל העם היהודי בכל התפוצות

להתלכד סביב הישוב בעליה ובבניין

(מתוך מגילת העצמאות)

ביקורת חריפה נמתחה על ראש הממשלה, על שבביקורו בצרפת קרא ליהודיה לעלות ארצה. תחילה חשבתי, שזאת ביקורת מן הסוג הפוליטי הירוד של "רק לא ביבי"; אלמלא קרא לעליה היו תוקפים אותו על שלא קרא לעליה וכיוון שקרא לעליה תוקפים אותו על קריאתו. אולם ככל שקראתי את הביקורת ואת נימוקיה, כולל תגובות רבות לדברים שכתבתי בנדון בפייסבוק, הבנתי שמדובר במשהו עמוק הרבה יותר. הבנתי שכמו המאבק נגד ההתיישבות בגליל ובנגב (התירוץ – ועדות הקבלה) והמאבק נגד חוק הלאום, יש כאן כשל חיסוני בעמידה מול שטיפת המוח של הפוסט ציונות; יש כאן התנגדות אמתית לקריאה לעליה ואי הבנה מאין באה בכלל הקריאה הזאת.

****

בחן את עצמך. האם אתה ציוני?

שאלה:

יהודי צרפת הם בעבורך: א. בני העם הצרפתי ממוצא יהודי. ב. בני העם היהודי, אזרחים ישראליים בפוטנציה, המתגוררים בגלות צרפת.

****

ייעודה של מדינת ישראל הוא הגשמת הציונות. לשם כך היא קמה. לוז הציונות הוא קיבוץ גלויות. ראש ממשלה ישראלי שאינו פועל לקיבוץ גלויות ואינו קורא לעליית יהודי הגולה למולדתם, מועל בתפקידו.

לא בגלל האנטישמיות עלינו לקרוא ליהודי הגולה לעלות ארצה ולא בגלל המצב הביטחוני בארץ זו או ביבשת אחרת, אלא כיוון שארץ ישראל היא מולדתו של העם היהודי, מדינת ישראל היא מדינתו של העם היהודי וכבני העם היהודי הם נקראים לשוב הביתה ולהיות שותפים בקיום המדינה, בבניין הארץ ובהגנה עליה.

אולם עיקר העליה לארץ לאורך תולדות הציונות, נבעה מכוח הדחיפה של הגולה יותר מכוח המשיכה של המולדת, בעיקר בעתות מצוקה. וכאשר גולה יהודית זו או אחרת נמצאת במצוקה, אוזניה כרויות יותר לקריאה לעלות, ואסור לנו להחמיץ את השעה.

עלינו לפעול לעידוד עליה גדולה מצרפת ואני מאמין שאכן צפויה עליה כזאת. וכיוון שכך, על מדינת ישראל ועל החברה הישראלית, להיערך כבר עתה לקליטת העליה. זה האתגר הציוני הבא של מדינת ישראל. זו המשימה החשובה ביותר של המדינה ושל הממשלה בשנים הבאות. וכפי שיצחק שמיר הבין את גודל השעה, הכפיף את כל סדר היום הלאומי לקליטת העליה מבריה"מ, וכל יהודי שעלה לארץ מצא קורת גג, והמשק נערך לקליטה ההמונית, כך יש לנהוג גם עתה (אם כי בממדים מצומצמים יותר). זו מבחנה הגדול של ההנהגה הישראלית.

****

במסגרת התגובות לדברים שכתבתי בפייסבוק על העליה מצרפת, ציער אותי במיוחד סוג מסוים של תגובה: התנגדות לעליה כי היא תתרכז במרכז הארץ ותביא לעליית מחירי הדירות. קו ישר עובר מירידה לברלין כיוון שהמילקי שם קצת יותר זול, ולהתנגדות לעליה לצרפת כי זה עלול להיות יקר לי.

אולם מי אמר שהעליה חייבת להתרכז במרכז הארץ? כל עולה יבחר את מקום מגוריו, אך עלינו, אנשי הגליל והנגב, לפעול ככל הניתן כדי למשוך אלינו מקסימום עולים. ובמיוחד אנחנו, הגולן.

כפי שהעליה מחבר העמים הקפיצה את קצרין בשנות ה-90, כך העליה מצרפת עשויה להקפיץ את קצרין ואת הגולן כעת. על שתי המועצות לשלב ידיים כדי להיערך כבר עתה לעידוד עליה מצרפת לגולן, כולל פעולה ישירה בצרפת עצמה, ולהיערכות הפיסית של יישובי הגולן, מכל הזרמים וסוגי ההתיישבות, לקליטתה. עלינו להיערך הן לקליטה זמנית, ברוח "בית ראשון במולדת", והן לקליטת קבע. הרי אנו יכולים למשוך אותם להיות שותפים לבניית "פרובנס של ישראל".

****

בשנים 1916 עד 1923, נערכה התגוששות מדינית בין בריטניה וצרפת על מיקומו של הגבול בין המנדט הבריטי על א"י והמנדט הצרפתי על סוריה. התנועה הציונית ניהלה מאבק לאורך כל התקופה, למעל הכללת הגולן בשטח המיועד למדינת ישראל.

בתחילת 1919, הטיל חיים ויצמן, יו"ר ההנהלה הציונית, על אהרון אהרונסון להכין תזכיר עם התביעות הטריטוריאליות של התנועה הציונית, לקראת ועידת פריס, שקבעה את הגבולות. השיקולים העיקריים של אהרונסון בעיצוב המפה היו שנים: עליה וביטחון, על פי הסדר הזה. הנחת היסוד של המסמך הייתה שדרוש שטח נרחב דיו, כדי שיוכלו להיקלט בו ולהתקיים בו בתוך זמן קצר העולה על דור אחד רוב 13 מיליוני בני האומה היהודית. במפה שהציגה התנועה הציונית, הגולן והחרמון, בשטח נרחב יותר מהמצוי היום בריבונות ישראל, יהיו חלק משטח הבית הלאומי היהודי. במסמך הרשמי, שהתבסס על התזכיר של אהרונסון, ועליו היו חתומים בין השאר חיים ויצמן, נחום סוקולוב והלורד רוטשילד, הטיעון הראשון היה: ארץ ישראל אינה גדולה דיה, כדי להכיל את יהודי העולם כולו. לפיכך, על ארץ ישראל להיות בעלת שטח גדול ככל האפשר. כבר באותה תקופה, קרקע בגודל של 80 אלף דונם בגולן הייתה בבעלות יהודית, בעלות חברת פיק"א. כידוע, הבריטים בסופו של דבר ויתרו והגולן נמסר למנדט הצרפתי.

היום, כעבור כמעט מאה שנה, יש לנו הזדמנות להגשים את החזון הציוני, של קליטת עליה יהודית גדולה מהגולה – בגולן.

* "שישי בגולן"