במקום הכי נמוך בת"א / אסתר שמיר
פינתי השבועית ברדיו "אורנים" 18.1.15
אַסְתָּר שמיר תחגוג מחר את יום
הולדתה ה-60, וזו סיבה טובה להקדיש לה את הפינה. אסתר שמיר היא בעיניי חלוצת הרוק
הנשי בישראל. רוקרית של ממש, מכל הבחינות – הן במובן של זמרת יוצרת, השרה את
השירים שחיברה והלחינה והן בסגנון הרוקיסטי של המילים והמוסיקה שהיא כותבת; סגנון שאינו
נפוץ בקרב נשים, בוודאי לא בשנות השבעים והשמונים המוקדמות.
אסתר שירתה בלהקת הנח"ל, והייתה
אחת הסולניות, כמו למשל בשיר שאני מאוד אוהב, "ויויו גם". בשירותה הכירה
את בעלה הראשון, אפרים שמיר, והם נישאו כעבור שנים אחדות. אפרים שמיר הצטרף לאחר
שחרורו ל"כוורת" ולאחר פירוק הלהקה הם החלו בשיתוף פעולה מוסיקלי, תחילה בהופעה ובתקליט של אריק איינשטיין "אנשים אוהבים
לשיר" (1976) וכעבור שנה בתקליטם המשותף "אפרים ואסתר שמיר".
התקליט הזה הביא את אסתר לתודעה הציבורית עם להיטים גדולים ובראשם "עברתי רק
כדי לראות".
ב-1982 הוציאה את תקליטה הראשון, תקליט רוק מובהק, "במקום הכי
נמוך בת"א", כשם השיר שנשמע היום, שהיה המצליח ביותר באלבום. בשנים
הבאות הוציאה אסתר שלושה תקליטים נוספים. היא כתבה לאמנים רבים, שירים רבים, רובם
בעלי מסר חברתי ופוליטי נוקב, כמו שני שירים שכבר השמענו בפינה, "אמצע
ספטמבר" שכתבה לגלי עטרי ו"עיניך" שכתבה למזי כהן. בסוף שנות ה-80
פרשה מחיי המוסיקה והתמסרה לתחום הריפוי הטבעי. לאחר הפסקה בת 15 שנים חזרה
והקליטה ב-2003 אלבום חדש, "בגלל האנשים שאני אוהבת" שאחד משיריו,
"גחליליות" זכה להצלחה. כעבור 8 שנים הוציאה את אלבומה השישי והאחרון עד
כה, "זה בינך ובין אלוהים".
השיר שנשמע היום, הוא השיר שהציב אותה על במת הרוק הישראלי, שעד אז
היה גברי לחלוטין. השיר הוא "במקום הכי נמוך בת"א". זהו שיר בעל
מסר חברתי, המתאר את הניכור והריקנות בחיים התל-אביביים, מקום שבו שולט הפחד ואי
האמון בין אנשים, עד שאסור לך להפנות את הגב. אם יש שקט במקום הכי נמוך בת"א,
אסור לנו ללכת אחריו שולל, כיוון שהוא עומד להתלקח. המקום הכי נמוך בתל-אביב הוא
שדה קרב, ומישהו יפסיד את עצמו. היא מתארת תחושה של ריקנות, "משהו עוזב בי את
הגוף", והרגש השולט הוא תחושת המרירות, שאין כמעט דבר זולתה, עד כדי כך, שאם
היא תשתה את המרירות שמסביב, כל החדר יעלם. הייאוש הוא נורא, אין כל תקווה לשיפור,
אין למה להתפלל "כי נגמרו לי השמים", כל המבט הוא כלפי מטה, למציאות
המדכאת והמייאשת "אני נשארת כאילו אין ברירה / לרדת
ולרדת הלאה הלאה / נמוך יותר מפני האדמה".
מה יכול לנחם במציאות האיומה הזאת? האהבה. הכותבת מנסה ליצור בתוך הגיהינום
אי של אהבה וזוגיות. "מעבר לזה כל הזמן אוהבת אותך". אך במקום הכי נמוך
בתל-אביב אפילו האי הזה נמצא בסכנה. "האור
לא מתקרב לשום פינה / אני
הולכת לאיבוד בתוך הפחד / הולכת
ומאבדת אותך".
איך אופטימיסט חשוך מרפא כמוני מתחבר לשיר אפוקליפטי כל כך? אולי זאת
המוסיקה, אולי זה הכישרון של הזמרת המצוינת, אך מעל הכל, זו הערכה לאומץ לא לכתוב
רק על הנחמד והיפה, כי יש בעולם שלנו גם כיעור ורוע, ותפקידה של האמנות להתמודד גם
אתם.
אני רואה בשיר הזה שיר המשך ל"עברתי רק כדי לראות". בניגוד
לכסח הרוקיסטי של "במקום הכי נמוך בתל אביב", שאותו אסתר כתבה והלחינה,
ב"עברתי רק כדי לראות" הלחין אפרים שמיר למילותיה מנגינה רומנטית,
ענוגה, מציירת ציור ענוג של עולם קסום. אולם המילים, המתארות את הציור הקסום,
מבהירות שהציור הוא אשליה. "לא, אין טירה, אל תביט עליה, היא איננה. הגבירה
כבר מתה. אין נהר בלי מים". את הציור הזה ציירנו שניים, שוב אותו אי של
זוגיות ואהבה; ניסינו לצייר מציאות אחרת, אוטופית. אך משמעות המילה אוטופיה היא
"אי מקום". באוטופיה הזאת "הפרחים שרקו מין מזמור מחמיא לטבע".
לעומת זאת, במציאות "הקירות סדוקים, הכל קפא". גם שם, התקווה היא
הזוגיות, "קח את שתי ידיי וראה בשתי עיניך, היום הכל בוער פחות". אולם
גם ב"עברתי רק כדי לראות", כותבת אסתר שמיר ש"אין יותר שמים",
וכאן היא כותבת שנגמרו לה השמים. מה שנשאר לה זה לצעוק.
ואנחנו נקשיב לצעקה.
|
במקום הכי נמוך בתל
אביב
אסור לך להפנות את הגב
השקט מאיים להתלקח
מישהו יפסיד עצמו בקרב.
במקום הכי נמוך בתל אביב
הלב מונח חשוף על השולחן
אני שותה את המרירות שמסביב
אני שותה וכל החדר נעלם.
במקום הכי נמוך בתל אביב
משהו עוזב בי את הגוף
לא יודעת אם רציתי להיות כאן
אם שקעתי או התחלתי לעוף.
בחמש נגמר הלילה
בחוץ ודאי השמש כבר עולה
ואני אתך הלילה
כי נגמרו לי השמיים
ושכחתי איך להתחיל מהתחלה
ומעבר לזה כל הזמן אוהבת אותך.
במקום הכי נמוך בתל אביב
אני נשארת כאילו אין ברירה
לרדת ולרדת הלאה הלאה
נמוך יותר מפני האדמה.
במקום הכי נמוך בתל אביב
האור לא מתקרב לשום פינה
אני הולכת לאיבוד בתוך הפחד
הולכת ומאבדת אותך.
בחמש נגמר הלילה...
|
|
|
|
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
