מישהו ראה לאחרונה את ציפי לבני? האמת? כן. היא נמצאת בשידורי התעמולה
של ... הליכוד. הליכוד מרבה להציגה בתשדיריו. נציגי הליכוד המתראיינים מרבים
להזכיר את הצירוף "ציפי ובוז'י" ולעתים אף "שוכחים" את הרצוג.
הם עושים זאת בדיוק מאותה סיבה שהמחנ"צ מקפיד להסתיר את לבני. הן הליכוד והן
המחנ"צ קוראים אותם הסקרים, והסקרים הם חד משמעיים – ציפי לבני היא נטל
אלקטורלי.
אפשר לאהוב זאת או לא. אפשר להתווכח האם העוינות כלפיה מוצדקת. אבל
שבוע לפני הבחירות, אין למפלגות זמן לניתוחים. בשעה זו המפלגות ממוקדות מטרה. הן
מציגות את מה שמועיל להן ומסתירות את מה שפוגע בהן. המחנ"צ מסתיר את ציפי
לבני הפוגעת בו. הליכוד מציג את ציפי לבני, כדי להזכיר לציבור מיהי ומהי עסקת
החבילה של ה"אנחנו", בסיסמה, שאף היא הוסתרה, "אנחנו או הוא".
ניתן להבין את רצונה של מפלגה להבליט את מי ואת מה שישרת אותה בבחירות
ולהצניע את מי ומה שעלול לפגוע בה. אולם האינטרס הציבורי מחייב אותה לשקיפות
ויושרה. יש הבדל בין הבלטת מועמדים פופולריים והסתרת מועמדים בעייתיים ברשימה
לכנסת, לבין הסתרת מועמד לראשות הממשלה.
בבחירות לכנסת העשרים, שתי מפלגות מתמודדות על השלטון – הליכוד והמחנ"צ.
מועמד הליכוד הוא נתניהו. למחנ"צ שני מועמדים ברוטציה – הרצוג ולבני. אם
הליכוד ינצח, ראש הממשלה יהיה נתניהו. אם המחנ"צ ינצח, יהיו שני ראשי ממשלה –
הרצוג במחצית הראשונה של הכהונה ולבני במחצית השניה. המצג כאילו הבחירות הן בין נתניהו
להרצוג הוא מצג שווא. מצג שווא בנושא כה קריטי, כמו מיהם המועמדים לראשות הממשלה,
הוא מעשה בלתי ציבורי ובלתי ראוי. זו תעמולה הראויה לגנאי.
הסתרתה של ציפי לבני נועדה להסתיר לא רק את לבני עצמה, אלא גם את
בעיית המנהיגות וכושר העמידה של הרצוג. אין כל הסבר מניח את הדעת, לכניעה המחפירה
של הרצוג לציפי לבני שאיימה עליו באקדח ריק. רוטציה, כשלעצמה, היא רעיון רע, כיוון
שהיא פוגעת ברצף השלטוני, ביציבות הפוליטית ובמשילות. ניתן להבין אותה בסיטואציה
של הקמת ממשלת האחדות ב-1984, כאשר לאף צד לא הייתה יכולת להרכיב ממשלה. בסיטואציה
הזאת, הדרך היחידה להימנע מבחירות חוזרות הייתה ממשלת אחדות, והדרך היחידה להסכים
על ממשלת האחדות הייתה רוטציה. אולם כאשר מפלגה מתמודדת על השלטון ומציעה רוטציה
בין ראשיה, היא מבטאת אי אמון במנהיג שלה.
לבני ניהלה מו"מ כאשר בכל הסקרים היא לא עברה את אחוז החסימה.
במצב נורמלי, אילו היה משוריין לה מקום בעשיריה הראשונה, היא הייתה צריכה להיות
מרוצה. בעזות מצח, תוך ניהול מו"מ מקביל עם הרצוג ולפיד, היא העלתה דרישה
משוללת כל יסוד הגיוני – רוטציה בראשות הממשלה. למה? מסיבה אחת בלבד. היא רוצה,
ממש רוצה, כל כך כל כך רוצה להיות ראש הממשלה. והרצוג, בהחלטה אומללה, נכנע לגחמה
הזאת. הבלטתם של לבני והרוטציה, מאירה בזרקור ענק על העדר חוט השדרה המנהיגותי של
הרצוג.
ראוי הציבור ליחס קצת יותר מכבד, ממי שמבקשים ממנו אמון.
* "ישראל היום"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
