ב-21.11.80, לפני 35 שנים בדיוק, יצא גיליון חגיגי
של "הדף הירוק" במלאת 70 שנה להקמת דגניה א', אם הקבוצות, 70 שנה לתנועה
הקיבוצית. "הדף הירוק" הוא גלגולו הקודם של העיתון "הזמן
הירוק", שהיום מיקי נירון כותב בו. אז היה זה מוסף קיבוצי שצורף מדי
שבוע ל"על המשמר", עיתון יומי של מפ"ם והקיבוץ הארצי.
רוב הגיליון עסק בדגניה, אך הייתה בו כתבה על
אורטל, של י' גולן, כייצוג להתיישבות הקיבוצית הצעירה. היה זה כשנתיים וחצי
לאחר העליה לקרקע. כותרת הכתבה הייתה: "אורטל – סיפור הצלחה".
היום אני חותם על הכותרת, והאמת היא שמציאות זו ותחושה זו מלווה את אורטל לאורך
כל השנים, מיום הקמתה.
לכתבה התראיינו שלושה מחברי אורטל, חברי חבורה א':
אורי מ', ג'וד ומולי שליין. מולי, ממייסדי אורטל, היה אז הגזבר.
ההגדרה "חברי אורטל" אינה מדויקת, כיוון
שטרם היו באורטל חברים. בכתבה דובר על 100 חברים ו-6 ילדים, והכוונה היא ל-100
חברי החבורות והגרעינים שכבר ישבו באורטל.
מספר אורי: "היוזמה להקמת קיבוץ אורטל באה
מצד שלושת קיבוצי הקיבוץ-המאוחד: מרום גולן, עין זיוון ואל-רום. בוועידת שפיים
הציג יהודה הראל את הדרישה להקים קיבוץ רביעי ברמת הגולן. הצעתו נתקבלה.
בית השיטה ומרום-גולן אימצו את הקיבוץ העתיד לקום. הם פרסמו מודעות בעיתונים שקראו
לחבורות, קיבוצניקים ועירוניים, בוגרי צבא, להקים קיבוץ ברמת הגולן. בפגישה
הראשונה נוכחו כ-70 איש. אנשים באו בלי להכיר זה את זה, עם הרבה פתיחות ובהתלהבות
רבה".
יש לציין, שהקמת קיבוצים בידי חבורות של בוגרי צבא
שזומנו באמצעות מודעות בעיתונים, הייתה שיטה חדשנית, מודל מקורי תוצרת אורטל. מאז,
אולי הדבר המאפיין ביותר את ה-DNA של אורטל הוא החדשנות; לעשות את הדברים
אחרת, בדרכנו שלנו. עשינו גם שגיאות, כמובן, אך אותה יצירתיות והליכה בתלמים שאנו
חרשנו לראשונה, היא שהפכה והופכת אותנו לסיפור הצלחה.
מספרת ג'וד: "החלו פגישות שבועיות בתל-אביב,
פיקניקים, התגבשה חבורה של אנשים נחמדים. חבורה של 15 חבר'ה יצאה לסמינר באפעל על
נושא הקיבוץ, ואלה הגיעו ראשונים לבית השיטה. תוך זמן קצר התקבצו ובאו לבית השיטה
47 צעירים, שהחליטו להקים את אורטל ברמת הגולן".
שמה של חבורה א' היה "חבורת גולן". אורי:
"החבורה ידעה הרבה משברים. לכל קרע, לכל עזיבה היו סיבות משלהם. הרבה פיצוצים
במשק היו על רקע אידיאולוגי, על צורת ארגון המשק, אופיו או מיקומו. בסך הכל אני
מרגיש שיצאנו מחוזקים. אנו מחוסנים יותר ולא כל הודעה על עזיבה או התפטרות
מתפקיד, מערערת את המבנה מן היסוד".
הזכרתי את ה-DNA של אורטל – חדשנות, מקוריות
ויצירתיות. אפשר למצוא אותו במשפט הבא בכתבה: "בשינוי תנאים, נסיבות ומקום
יש דמיון בין דגניה בראשיתה לבין יסוד קיבוצים צעירים בימינו. אלא שכעת מסייעים
בידי חבורות וגרעינים להתלכד וליצור קיבוץ העושה חיל כבר בשנים הראשונות. אחרת אין
להסביר את התופעה שקיבוץ צעיר כמו אורטל, המונה כ-100 חברים, אִפְשֵׁר השנה ל-30
מחבריו ללמוד במכללת תל-חי ובאוניברסיטה הפתוחה".
בכתבה מוצג המשק האורטלי של אותה תקופה:
"הונחו יסודות בריאים לפיתוח משק מעורב ובו חקלאות ותעשיה. לרשות הקיבוץ
3,500 דונם שלחין, מטעי תפוח ואבוקדו, 20 אלף דונם מרעה טבעי לעדר בקר המונה 450 אימהות
ו-13 פרים ועוד היד נטויה; שני לולים מבוקרים לפטימים ואחרון אחרון חביב – 'קלטל',
מפעל תעשייתי ראשון שנרכש מדפנה ב-1979. הוא מייצר נעליים בעלי גפות עור וסוליות
עץ. הפדיון בשוק המקומי הסתכם בשנה האחרונה בכ-13 מיליון ל"י".
יש לציין שזמן לא רב לאחר מכן, הופסקה פעילות
"קלטל". קיבוץ אורטל קבר את "קלטל" לפני ש"קלטל"
קבר את אורטל. במשך שנים היה המקום פיל לבן, ששימש בעיקר כאולם החתונות שלנו.
היום פועל שם יקב אורטל.
****
כתבה נוספת התפרסמה במוסף "קריאת
ביניים" של "מעריב". כתב אותו העיתונאי בועז קוסטר, בוגר
גרעין "אורטל". הכתבה היא ללא תאריך, אך כיוון שכתוב ש"בשבוע שעבר
גוייסו, כמובן, רוב חברי אורטל", אני מסיק שמדובר ביוני 1982, מבצע "שלום
הגליל". "בנות המשק מאורגנות בתורנות צמודה של 24 שעות ביממה ליד
הטלפונים, והמרכזיה מהווה כעת את לב-לבו של המשק. רבים עומדים בתור לשיחות
יוצאות... ולכל חיילי אורטל באשר הם – החברות דואגות, התקשרו הביתה".
גם אז עוד לא היו באורטל חברי קיבוץ, והשימוש
במושג "חברים" מדבר על האוכלוסיה הבוגרת בקיבוץ. "הגיל הממוצע של
153 חבריו – 23. כשני שלישים מהם נח"לאים, והשאר חבורות שהתארגנו במיוחד
וקיבוצניקים ממשקים אחרים. רוב חברי אורטל הם ישראלים שהגיעו לכאן מאילת בדרום ועד
קריית שמונה בצפון ועוד הרבה מקומות באמצע. אבל יש להם גם כמה 'שחקני חיזוק'
מחו"ל... ביחד – סלט אנושי צעיר, תוסס ומגוון. באורטל, נכון לעכשיו,
שבעה ילדים".
הילד הגדול, נריה, הוא כבר בן 7. "הוא
החליט כבר בגיל שבע שאיננו מרוצה מחיי הקיבוץ, ובפיו טענה מוצדקת: 'אין כאן די
ילדים בגילי'". הכתב נושא בשורה: "מספר הריונות וכמה חתונות מתוכננות
ודאי ישפרו בקרוב את המצב". אני לא מכיר הריונות שנולדים מהם ילדים בני שבע.
בסקירה המשקית עדין קיים ה"קלטל", וכן
שלוחות של "דן ממטירים" להרכבת מערכות השקיה ואריזת זיתים
מ"זיתי בית-השיטה" – "הזיתיה", שפעלה במקום בו ממוקם
היום פאב "לצ'ה". הענף המכניס ביותר באותה תקופה היה הבקר.
כותרת הכתבה: "אורטל – קיבוץ צעיר על
רמה". גם הוא עומד על החדשנות המאפיינת את אורטל. אלה באים לידי
ביטוי בעבודת חברים מאורטל כמדריכי סקי בחרמון וקבוצת הבניה. "פועלי בניין
גאים וכל פועל – קבלן. עתה הם בונים מגורים לחברים". אורי מ' התראיין גם
לכתבה זו, בתוך חבר בקבוצת הבניה: "דווקא בעבודה הזאת אנחנו מרגישים שאנו
עושים משהו גדול. אין הרבה מקצועות בהם תחושת ההישג והיצירה חזקה כמו במקצוע הבניה".
הכתבה מתארת את חיי התרבות התוססים, שאפיינו את
אורטל כבר אז. "באורטל אוהבים ויודעים לחגוג. בפורים נהפך המשק למשך
שלושה ימים לעיירה של המערב הפרוע. נערך קרנבל גדול, עם הופעות של אמנים אורחים,
מביימים שוד בנק על כל פרטיו, השריף רודף אחר השודדים ואלה מגיעים לבסוף אל עמוד
התליה, ומשתחררים ממנו רק בהתערבות פיראטית של הרגע האחרון. גם ביום העצמאות
חוגגים כאן בתחרויות משעשעות, וביניהן טיפוס על צינור בקוטר של שני צול, שחלקו
העליון נמרח בסבון והחלפת גלגל בג'יפ ללא שימוש במנוף. שיא האירועים ביום העצמאות
האחרון היה הרודיאו, שבו ניסו שבעה חברים להחזיק מעמד זמן רב ככל היותר על גב פרות
משתוללות. לאחר שני נפגעים הוכתר חיים [אוחיון] כאלוף הרודיאו. הוא הצליח
לרחף בין שמים וארץ זמן שיא של 11 שניות. ... בלילות שישי נהפך חדר האוכל של אורטל
לאולם תרבות. במה לנאומים מאולתרים של כל החבר'ה. שעה קלה לאחר מכן הוא עובר הסבה
ונהפך לאולם קולנוע, ובשעות הקטנות של הלילה הוא משמש כדיסקוטק".
הייחוד של אורטל מצוין גם בכתבה זו בעידוד החברים
הרבים לצאת ללימודים אקדמיים. "החלטה שנתקבלה במשק קבעה שעשרה אחוזים מן
החברים יכולים לצאת בכל שנה ללימודים". ונושא נוסף הוא שנת חופשה:
"הקיבוץ מאפשר לחברים המעוניינים לצאת לשנה לחו"ל לעשות כן, בצורה
מסודרת ולפי תור, וכך הוא מנסה – ומצליח – לשמור על חבריו ולמנוע מעצמו 'מחלות
נעורים' הנפוצות בקיבוצים אחרים שצעירים נוטשים אותם על רקע זה".
חצי שנה קודם לכן הגרעין שלי, גרעין "שיטל",
בנה את "השָׁבְשֶׁבֶת" – תחנת הרוח ליד משרדי התיירות. אז היה זה
פחות או יותר מרכז הקיבוץ. העצים הגדולים המסתירים את השבשבת מכל הכיוונים היו אז
שתילים רכים, וכך השבשבת הייתה סימן היכר של אורטל. "אורטל הוא קיבוץ
מקורי ומיוחד גם במראה: הגרעין החמישי ששהה במשק תרם לו ... טחנת רוח. בנויה לתלפיות
מאבני בזלת מקומיות ומשמשת בינתיים למטרות נוי בלבד, על אף שהחבר'ה מתכננים עתה
לנצל את הרוחות העזות הנושבות בגולן ולרתום אותן לפעילות פרודוקטיבית בעתיד".
לא ברור לי מי מכר לכתב את הרעיון הזה...
ומה עוד הלהיב את הכתב, בצדק? "כמה קצינים
בצה"ל, מבני הגרעין הראשון של המשק... רכשו לחבר'ה ממשכורותיהם טלוויזיה צבעונית
וכמה הורים תרמו לחיזוק הצד המוסיקלי כאשר רכשו לחבר'ה פסנתר".
הכתב מתפעל מהאוכל בחדר האוכל ומספרת על מנדל,
"טבח מצוין, בוגר בית הספר לתיירות 'תדמור'... מאז בואו למשק כל ארוחה היא
חגיגה, ואורחים הזוכים לטעום מתבשיליו טוענים שרמת המטבח מזכירה יותר מלון עם
חמישה כוכבים מאשר קיבוץ". אני יכול להעיד, שהמשפחות המתארחות היום
באורטל, במסגרת תהליך הקליטה, אומרות אותם דברים.
הכתבה מסתיימת בפסקה זו: "אורטל, אם
כן, הוא קיבוץ עם ראש אחר, מזון אחר, אבל בעיקר מקום של צעירים שחיים ועובדים בו
עם הרבה רצון אהבה וכיף".
* מידף - עלון קיבוץ אורטל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
