בעיצומה של סדרת נבואות החורבן, הופיע פרק יח שכולו עוסק באחריות
האישית, ובכך שאיש בחטאו ימות, אדם לא ייענש אף על חטאי אביו או בנו. הסתיים הפרק,
וחזרנו למסר של העונש הקולקטיבי האיום לעם ישראל כולו.
בפרק כא המסר הזה מופיע באופן חד וחלק בפסוק: יַעַן אֲשֶׁר הִכְרַתִּי מִמֵּךְ צַדִּיק
וְרָשָׁע, לָכֵן תֵּצֵא חַרְבִּי מִתַּעְרָהּ אֶל כָּל בָּשָׂר מִנֶּגֶב צָפוֹן.
יותר ברור מזה לא יכול להיות: "הִכְרַתִּי מִמֵּךְ צַדִּיק וְרָשָׁע".
****
ותצא בת קול, וישמע קולו של אברהם, אבי האומה, מבכה על בניו, ממאן
להינחם. הוא פונה אל הקב"ה וגוער בו באומץ:
הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע?!
אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר? הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא תִשָּׂא
לַמָּקוֹם לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ? חָלִלָה לְּךָ
מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה, לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע, וְהָיָה כַצַּדִּיק
כָּרָשָׁע! חָלִלָה לָּךְ! הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט?!
וַיֹּאמֶר יְהוָה: ניצחוני בניי,
ניצחוני בניי.
* 929