הבלוג של אורי הייטנר

הנביא יחזקאל הוא הנביא הבוטה ביותר. קשה למצוא עידון בדבריו – לא בתיאורי יהודה החוטאת ולא בתיאורי עונשהּ. כפי שכבר נוכחנו בפרקים קודמים, חביבים עליו במיוחד משלים מיניים, ובפרק זה, ממש תיאורים פורנוגרפיים.

פרק זה הוא משל על שתי אחיות - וּשְׁמוֹתָן אָהֳלָה הַגְּדוֹלָה וְאָהֳלִיבָה אֲחוֹתָהּ. והנמשל: שֹׁמְרוֹן - אָהֳלָה (כלומר, יש לה אוהל שלה – פולחן חלופי לפולחן ה') וִירוּשָׁלִַם - אָהֳלִיבָה" (כלומר האוהל שלי נמצא בה, בית המקדש). שתי האחיות מתוארות כנואפות וזונות.

כאמור, התיאורים פלסטיים ופורנוגרפיים. שתי דוגמאות בוטות: "וַתִּזְנֶינָה בְמִצְרַיִם, בִּנְעוּרֵיהֶן זָנוּ. שָׁמָּה מֹעֲכוּ שְׁדֵיהֶן וְשָׁם עִשּׂוּ דַּדֵּי בְּתוּלֵיהֶן". ודוגמה בוטה עוד יותר מתארת את אברי המין והיכולת המינית של המצרים עמם הן נואפות, "אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם וְזִרְמַת סוּסִים זִרְמָתָם". וכן הלאה וכן הלאה, לאורך כל הפרק, שהאות השביעית על כל הטיותיה שניתן לדמיין מככבת בו בתיאור הוללות האחיות.

תיאורי הבגידה והניאוף נוגעים גם לקשרים הדיפלומטיים של ישראל ויהודה עם מעצמות האזור – אשור ומצרים, שנועדו לשרת את האינטרסים המדיניים והביטחוניים שלהן. אולם כיוון שהיחסים לא התמצו בקשר הדיפלומטי, אלא גם בהשפעה דתית, אף הם משולים לניאוף ובגידה, ולכן המטרות האסטרטגיות שמאחוריהן לא תושגנה; להיפך, הן תסתיימנה בחורבן.

כל התיאורים בפרק נועדו להצדיק את העונש הקשה – חורבן. אך לא רק חורבן, כי אם גם השפלה. "וְעָשׂוּ אוֹתָךְ בְּחֵמָה, אַפֵּךְ וְאָזְנַיִךְ יָסִירוּ, וְאַחֲרִיתֵךְ בַּחֶרֶב תִּפּוֹל. הֵמָּה בָּנַיִךְ וּבְנוֹתַיִךְ יִקָּחוּ, וְאַחֲרִיתֵךְ תֵּאָכֵל בָּאֵשׁ. וְהִפְשִׁיטוּךְ אֶת בְּגָדָיִךְ וְלָקְחוּ כְּלֵי תִפְאַרְתֵּךְ".

****

סמדר, חברת קיבוצי אורטל, היא אמנית מוכשרת, ובין השאר – קרמיקאית. עבודותיה משוכות בקו דק של הומור. אחד המוצרים הפופולריים שלה הוא סדרת ספלים, שעליהם נכתב: "כּוֹס אֲחוֹתֵךְ".

צירוף המילים הזה, מופיע בפרק זה. "שִׁכָּרוֹן וְיָגוֹן תִּמָּלֵאִי, כּוֹס שַׁמָּה וּשְׁמָמָה, כּוֹס אֲחוֹתֵךְ שֹׁמְרוֹן".

אמנם צירוף המילים בפרק זה אינו מרמז לביטוי אליו סמדר רומזת. הפסוק מאיים על ירושלים, שהיא עתידה לשתות מכּוֹס היגון והחורבן, כאחותה שומרון שכבר חרבה ובניה גלו.

אבל האמת היא, שברוח הפרק - צירוף המילים, במובנו הוולגרי, משתלב היטב בתיאורים הבוטים הרווחים בו.  

****

התיקון הוא יום הכיפורים. בפיוט "אל נורא עלילה", לר' משה בן עזרא, שאנו שרים בתפילת נעילה, נאמר:

קרא נא שנת רצון. והשב שארית הצאן.

לאָהֳלִיבָה ואָהֳלָה. בשעת הנעילה.

אל נורא עלילה. המציא לנו מחילה. בשעת הנעילה.

* 929