אתם זוכרים את השירים / חנן יובל
פינתי השבועית ברדיו "אורנים" 18.10.16
לפני כחודש חגגנו כאן את יום הולדתו השבעים של שלום חנוך, והיום נחגוג
את יום הולדתו השבעים של חבר הילדות שלו בקיבוץ משמרות – חנן יובל.
חנן יובל הוא אחת מדמויות המפתח במוסיקה הישראלית בחמישים השנים
האחרונות, שרבים מאוד משיריו – שירים ששר בעצמו או שהלחין לאחרים, היו לנכסי צאן
ברזל בתרבות שלנו. רשימה חלקית מאוד: "פגישה חצי פגישה", "אני
וסימון ומואיז הקטן", "דור", "הלילה הוא שירים",
"הימים שעוד נכונו לנו", "ואם השיר הזה נשמע לכם מוכר",
"לכל איש יש שם", "כשצלצלת רעד קולך", "בטרם",
"שנינו ביחד וכל אחד לחוד", "שהשמש תעבור עליי",
"כשהיונים חוזרות" ועוד רבים רבים וטובים. גם בפינה זו כבר השמענו כמה משיריו:
את יצירת המופת "ליל חניה", "שיר השירים – מיטהאוזן", "שיר
אהבה פוליטי", "הבלדה על אהרון דוד" ו"נוגה". די במקבץ
המאוד זעיר הזה, כדי להבין עד כמה משמעותית תרומתו של חנן יובל לזמר העברי.
חנן יובל נולד ב-3 באוקטובר 1946 בקיבוץ משמרות, אך גדל בבית הספר
החקלאי פרדס חנה, הסמוך למשמרות, בשל עבודת הוריו כמורים בבית הספר. בבית ספר זה
הוא גם למד. כבר בתקופת נעוריו התבלט בכישרונו המוסיקלי והתיאטרלי, טיפח אותם כנער
והתמקצע בהם בשירותו בצה"ל בלהקת הנח"ל.
לאורך השנים הוא התבלט הן כמלחין, שכתב לטובי הזמרים, והן כזמר מבצע.
כזמר טיפח במקביל קריירה כסולן לצד השתתפות בהרכבים רבים: "השלושרים" עם שלום חנוך ובני אמדורסקי, "שובבי
ציון", "כיף התקווה הטובה", "החברים של בני" ולאחרונה
"שלושתנו" עם אורי הרפז ודורית ראובני, לצד שיתופי פעולה חד פעמיים עם
זמרים אחרים.
הסגנון שלו הוא פולק ורוק רך, עם נגיעות של מוסיקה מזרחית ומוסיקה
חסידית.
לאורך כל השנים חנן יובל נתן מקום מרכזי ביצירתו לזיקתו למורשת
היהודית; היה מחובר מאוד לשירתו של הרב קרליבך, שר משיריו והפיק מופע משיריו, שר
והביא לתודעת הציבור החילוני את "שיר המעלות" מתהילים בלחנו של החזן
יוסי רוזנבלט. הזיקה הזאת הלכה והתעצמה בשנים האחרונות, ובאה לידי ביטוי בספרו
"סידור אישי" ובמופע הנפלא שלו עם ג'קי לוי "גשר ההלכה".
המופע הזה החל כערב חד פעמי, שזכיתי להיות נוכח בו, בפסטיבל "לא בשמים"
בכפר בלום, ובעקבות הצלחתו השניים הפכו אותו למופע שרץ ברחבי הארץ, וזכיתי לראות
אותו וליהנות ממנו פעמיים נוספות.
לצד פועלו כמלחין וזמר, הוא פעל לאורך השנים כמפיק, אמרגן, מנהל
מוסיקלי, מנהל אמנותי של פסטיבל ערד, יזם מיזמים מוסיקליים רבים וחשובים, טיפח
אמנים צעירים, ומילא תפקידים ציבוריים רבים בהנהלת אמ"י, בוועד המנהל של רשות
השידור ועוד.
לכבוד יום הולדתו השבעים ערך אמ"י ערב מחווה לכבודו בפ"ת,
במעמד נשיא המדינה רובי ריבלין ובהשתתפות טובי האמנים והחשוב שבהם, חברו הטוב שלום
חנוך.
המופע נקרא "אתם זוכרים את השירים", כשם אחד משיריו הבולטים
ואחד מתקליטיו; שם מתאים לאירוע המסכם חמישים שנות יצירה. גם אני בחרתי להשמיע את
השיר הזה בפינה המוקדשת ליום הולדתו השבעים.
סיבה נוספת לבחירה שלי, היא העובדה שאנו מציינים בימים אלה 43 שנים
למלחמת יום הכיפורים. השיר "אתם זוכרים את השירים" אינו שיר מלחמה, אינו
עוסק ישירות במלחמת יום הכיפורים. אולם בעבור חנן יובל, זה השיר המסמל את מלחמת
יום הכיפורים.
השיר הופיע במהלך מלחמת יום הכיפורים בטורו של יהונתן גפן במגזין
השבועי "ימים ולילות" של העיתון "מעריב" – "הצד הרביעי
של המטבע". במהלך המלחמה חנן יובל נע ונד בין יחידות צה"ל בחזיתות סיני
והגולן. באחת מחופשותיו צדה עינו את השיר של יהונתן גפן, והוא התאהב בו. הוא חש
הזדהות עם הגעגוע לימי התום של נעוריו, ובאימי המלחמה הוא התחבר לימים שבהם
"היה פשוט לשיר, לחיות, ולא למות".
הוא הלחין את השיר, שהיה שירו הפופולרי ביותר, והיה הלהיט של תקליטו
הראשון "חנן יובל", שיצא ב-1974. לתקליטו השלישי, שיצא ב-1977, שכלל
גרסאות חדשות לאחדים משיריו וגרסאות שלו לשירים שכתב לאחרים, הוא נתן את השם
"אתם זוכרים את השירים". לאורך השנים זכה השיר לגרסאות כיסוי רבות, ובהן
של מתי כספי, יהודית רביץ, שלומי שבת, יפה ירקוני, משה בקר, רונית אופיר ופבלו
רוזנברג.
יהונתן גפן אוהב להיות ציניקן ופרובוקטור, אך בין שיריו מבצבצת לעתים
תמימות פטריוטית, נוסטלגיה לנעוריו בנהלל. דיברנו על כך כשהשמענו את שירו
"אהרון דוד" והדברים באים לידי ביטוי גם ב"יכול להיות שזה נגמר"
ועוד. וכך גם בשיר הזה. שיר נוסטלגי תמים וחף מציניות – שיר געגוע לנעורים
ארצישראליים בהתיישבות העובדת.
השיר הזה היה אהוב מאוד על חבריי ועליי בנעורינו בתנועה, בשכבת
"ארבל" בשבט צופי ר"ג. ישבנו עם המדריך שלנו פינצ'וק, שפרט על
הגיטרה והשתפכנו אתו בנוסטלגיה על השיר הזה. ומעניין, שהיה זה שיר חדש יחסית,
וכנערות ונערים איזו נוסטלגיה כבר הייתה לנו? כנראה שפשוט הזדהינו עם מילותיו
היפות של השיר, שבו תיאר גפן בנוסטלגיה את ימיו כאשר היה בגיל שבו אנו היינו באותם
הימים. כמו ב"אגדת דשא", למשל, כך גם בשיר הזה, חשנו כאילו הוא נכתב
עלינו.
המנגינה שכתב חנן יובל מקסימה וכובשת. נשמע את השיר בביצועו ונאחל לו
עוד עשרות שנות יצירה.
אתם זוכרים את השירים
ששרנו אז, את שמי הפז,
אתם זוכרים בערבים
מתחת גג של כוכבים
עם חברות וחברים
היינו לפעמים שרים.
אתם זוכרים את הטיול
עם המדריך ההוא שאול
ואיך אהרונצ'יק הבריון
היה לוחץ אקורדיון
וגם צועק בקול אדיר:
"עכשיו כולם, כולם לשיר".
ובלילות הכי קרים
היינו סתם מאושרים
עם בדל סיגריה ראשונה,
לוקחים ללב ולריאות
משתעלים ושואלים,
ומחכים להפתעות.
ביום שישי על הגדר
עם הידיים בכיסים
ואליהו השמן
אומר מילים נורא גסים,
אבל בחושך לא ראו
איך שהסמקנו וגם הוא.
עומדים שעות ומביטים
על אריאלה הקטנה
ואיך עסיס אבטיחים
מכתים את לובן חולצתה
ואת ליבנו התמים
אשר רוקד לעומתה.
אתם זוכרים את השדות,
הנרקיסים בשבתות,
הכל עבר כל כך מהר
וקצת קשה להיזכר
איך פעם זה היה פשוט
לשיר לחיות ולא למות.
אתם זוכרים את השירים
ששרנו אז, את שמי הפז,
אתם זוכרים בערבים
מתחת גג של כוכבים
עם חברות וחברים
היינו לפעמים שרים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
