הבלוג של אורי הייטנר

מזמור י הוא מזמור מחאה – מחאה נגד שלטון הרשע בעולם. מהו שלטון הרשע? שלטון הנוהג בניגוד לצדק. ומהו הצדק שנגדו פועל הרשע? צדק חברתי.

המשורר מוחה נגד בעלי הכוח והשררה, המנצלים את כוחם כדי להחליש את החלשים, להעמיק את הפערים ולפגוע בעניים.

הוא מוחה גם נגד העלמת העין של האלוהים, שבצלה חשים אותם רשעים חסינות.

את בעלי הזרוע, אנשי ההון – שלטון, מדמה המשורר לטורף המתנפל על טרפו, על העני והחלש. על החֵלֵכָה.

תיאור המציאות החברתית בפי המשורר קשה: "בְּגַאֲוַת רָשָׁע יִדְלַק עָנִי, יִתָּפְשׂוּ בִּמְזִמּוֹת, זוּ חָשָׁבוּ". הפגיעה בעניים אינה תוצאה מקרית של התנהלות טבעית, אלא היא תוצאת זדון של שלטון רשע ושחצן הרודף את העניים ומתכנן את מזימותיו.

המציאות החברתית אותה מתאר המשורר, היא של חוק הג'ונגל, שבו החזק שולט כיוון שהוא חזק, ואין לו כל מעצורים בפגיעתו בחלש: "יֵשֵׁב בְּמַאְרַב חֲצֵרִים בַּמִּסְתָּרִים, יַהֲרֹג נָקִי,   עֵינָיו לְחֵלְכָה יִצְפֹּנוּ. יֶאֱרֹב בַּמִּסְתָּר כְּאַרְיֵה בְסֻכֹּה, יֶאֱרֹב לַחֲטוֹף עָנִי, יַחְטֹף עָנִי, בְּמָשְׁכוֹ בְרִשְׁתּוֹ".

המצב הזה מתאפשר, כיוון שאלוהים מעלים עין ואינו מתערב. "לָמָה יְהוָה תַּעֲמֹד בְּרָחוֹק,    תַּעְלִים לְעִתּוֹת בַּצָּרָה?", קובל המשורר באוזני האלוהים. במצב הנוכחי, הרשע מניח שלאלוהים לא אכפת מהעניים, ואין לו עניין בצדק. ההנחה הזו מעודדת אותו להמשיך בדרכו בביטחון עצמי. "אָמַר בְּלִבּוֹ" התקיף הרשע: "שָׁכַח אֵל, הִסְתִּיר פָּנָיו, בַּל רָאָה לָנֶצַח".

המשורר מנסה לעורר את האלוהים. "קוּמָה יְהוָה! אֵל, נְשָׂא יָדֶךָ! אַל תִּשְׁכַּח עֲנָוִים". הוא מזכיר לו את תפקידו, להנהיג את העולם בדרכי צדק ומשפט: "עָלֶיךָ יַעֲזֹב חֵלֵכָה. יָתוֹם אַתָּה הָיִיתָ עוֹזֵר. שְׁבֹר זְרוֹעַ רָשָׁע, וָרָע תִּדְרוֹשׁ רִשְׁעוֹ בַל תִּמְצָא".

****

בגרסתו העברית ל"האינטרנציונל", פונה אברהם שלונסקי אל החֵלֵכָה. בניגוד למשורר תהילים שמנסה לעורר את אלוהים, במילים: "קוּמָה יְהוָה!", שלונסקי מעורר את הפועלים והעניים עצמם לקום ולהתנער, ולהיאבק נגד שעבודם.

קוּם הִתְנַעֵרָה עַם חֵלֵכָה

עַם עֲבָדִים וּמְזֵי רָעָב

אֵשׁ הַנְּקָמוֹת הַלֵּב לִחֵכָה

לִקְרַאת אוֹיֵב הִכּוֹן לַקְּרָב.

****

את הצירוף "עַם חֵלֵכָה" נטל שלונסקי מביאליק. ב"המתמיד", משתמש ביאליק בביטוי הזה, בהתייחסו לעם ישראל בצרתו ובגלותו.

וּזְכוּרְנִי אַחֲרִיתְכֶם מַה מּוֹרְאָה נִגְאָלָה –

הָהּ! צַר לִי מְאֹד, צַר לִי, עַמִּי חֵלֵכָה!

כששלונסקי כתב על ה"עם", כוונתו לא הייתה לעם היהודי, אלא למעמד הפועלים הבינלאומי. אולם שלונסקי, מחלוצי העליה השלישית, ידע והבין שגאולתם של הפועלים היהודים, אינה אינטרנציונלית אלא ציונית. 

* 929