שנת תשעז היא שנת הבצורת הרביעית ברציפות בגולן. בשנה שעברה, שבמרכז
הארץ ודרומה הייתה שנה ברוכת גשמים, אנו היינו אחד האזורים השחונים ביותר בארץ.
למרבית הציבור הישראלי, בעיית המים בגולן אינה מוכרת. הם יודעים
שהגולן הוא האזור הגשום ביותר בארץ ישראל (בשנה נורמלית). הם יודעים שהגולן חולש
על מקורות המים החשובים ביותר של ישראל. הם יודעים שבגולן נמצא השיבר לייבוש הארץ,
כפי שניסו הסורים לעשות בתכנית ההטיה, בשנות ה-60, שסוכלה בידי צה"ל. איזו
בעיית מים יכולה להיות בגולן?
הבעיה היא שאין בגולן מקווה מים טבעי גדול. כל המים זורמים לירדן
ולכנרת. הדרך להשקות את הגולן היא באמצעות שאיבה, שהיא מאוד יקרה, וכמובן הפתרון
היצירתי שלנו – מפעל המאגרים בגולן. אולם בשנת בצורת, המאגרים אינם מתמלאים, לא כל
שכן בשנת בצורת רביעית ברציפות.
****
על רקע משבר המים, אציג כאן פרשה עלומה ונשכחת, הנוגעת למים בגולן,
כסיפור לחג האביב.
גיבורו של הסיפור הוא יגאל אלון. כפי שכבר הזכרתי פעמים אחדות בטור
זה, לא היה תומך גדול בהתיישבות בגולן מיגאל אלון, אולי זולת לוי אשכול. שליש
מיישובי הגולן נוסדו בשנתיים שבהן הוא, כסגן ראש הממשלה, עמד בראש ועדת השרים
להתיישבות, שקמה מיד לאחר מלחמת ששת הימים. הוא פרץ כל בירוקרטיה, טיפס על כל קיר,
עיגל כל פינה – הוא הבין שהכללים קיימים כדי לשרת את המטרה ולא להיפך, והמטרה
הייתה ברורה לו. הוא עיצב את האסטרטגיה אך גם היה מעורב עד רמת הטרקטור. הוא היה
הראשון שהציע, כבר ב-1967, לספח את הגולן לריבונות ישראל, כאשר את תושבי הגולן
הסוגיה כלל לא עניינה. הוא היה בין הראשונים שקרא להקים עיר בגולן, כי זו הדרך
היחידה להביא לכאן המונים, כאשר תושבי הגולן כלל לא חשבו על עיר. גם אחרי המהפך
הפוליטי ועליית הליכוד לשלטון, כאשר היה ח"כ מן השורה באופוזיציה, הוא המשיך
להיות מעורב, לסייע ולדחוף, לכתוב מכתבים לשרים ולנזוף בהם על אוזלת היד בפיתוח
הגולן ובעיקר קצרין. הוא ניסח, יחד עם מנהיגי ועד יישובי הגולן, את עצומת ההמונים
שקראה לסיפוח הגולן לריבונות ישראל, אך לא זכה לראות בהתגשמות חלומו. הוא נפטר כשנה
וחצי טרם קבלת חוק הגולן.
הפרשה עליה אספר, ממחישה היטב עד כמה ההתיישבות בגולן הייתה יקרה ללבו
של אלון. וכדי להבין זאת, כדאי לומר מילים אחדות על הרקע. זמן האירוע – בעיצומה של
מלחמת יום הכיפורים. יגאל אלון היה חבר מרכזי בקבינט המלחמה, מעורב ועסוק כולו
בניהולה. בנוסף לכך, כשר החינוך והתרבות, היה עליו לנהל את מערכת החינוך בזמן
מלחמה, תחת אזעקות, מורים ומנהלים המגויסים למילואים. והיה עליו לנהל את מערכת התרבות
שהתגייסה כולה למאמץ המלחמתי, להופעות בפני החיילים בחזיתות ובפני הפצועים בבתי
החולים. ובימים הקשים האלה, מצא אלון זמן ותעצומות נפש, לחשוב ולפעול למציאת מענה
למצוקת המים של יישובי הגולן; בעיה שהטרידה את מנוחתו כאיש התיישבות וידיד יישובי
הגולן.
ב-20 באוקטובר 1973, ארבעה ימים לפני סיום המלחמה, יום לפני שחרור
החרמון, כתב יגאל אלון מכתב לתא"ל ישראל ליאור, המזכיר הצבאי של ראש הממשלה
בזו הלשון: "נא העבר מפת מקורות המים ברמת הגולן. מקורות אלה עשויים להיות
חיוניים ביותר לפיתוח רשת ההשקיה ואספקת המים. חשוב להכליל מקורות אלה בתחום
שליטתנו לקראת סיום המלחמה".
במה המדובר? ביום הכיפורים, 6 באוקטובר, פלש הצבא הסורי למדינת ישראל
וכבש חלקים מן הגולן. הפלישה הסורית נהדפה בקרבות בלימה הרואיים ועקובים מדם. ב-8
באוקטובר החלה מתקפת הנגד. ב-10 באוקטובר גורש הפולש מאדמת הגולן, למעט החרמון.
ב-11 באוקטובר החל התמרון הגדול של צה"ל מזרחה, עד לפאתי דמשק. תוך לחימה קשה
נגד צבא סוריה וכוחות משלוח ירדניים ועיראקים כבש צה"ל שטחים נרחבים בתוך
סוריה, שנודעו בכינוי "המובלעת".
דבריו של אלון כוונו למובלעת. בתוך המובלעת היו כמה מעיינות גדולים, שהחשובים
שבהם היו מעיינות מזרעת בית ג'אן. יגאל אלון הבין שיש כאן פוטנציאל לפתור את בעיית
אספקת המים ליישובי הגולן.
עם שוך הקרבות, החל הרעיון לרקום עור וגידים. יו"ר ועדת השרים
להתיישבות ישראל גלילי ערך סיור במובלעת עם מנכ"ל המחלקה להתיישבות יחיאל
אדמוני. מספר אדמוני, בספרו "עשור של שיקול דעת": "לאחר הסיור
שערכתי עם ישראל גלילי באזור המעיינות, גיבשה המחלקה שלנו תכנית להולכת מים
בגרביטציה ממעיינות מזרעת בית ג'אן ואיגומם באגמים גדולים באזור קונייטרה, שאמורים
היו לספק מים רבים לכל צפון הרמה".
יהודה הראל זוכר את הפרשה מן הצד של המתיישבים. בראיון שערכתי עמו,
הוא סיפר על שתי התכנסויות של ועד יישובי הגולן, לקראת סוף המלחמה ומיד לאחריה. על
אף הטראומה של הפינוי ושל מחיר הדמים במלחמה, רוחם של המתיישבים לא נשברה. כשהם
התכנסו, מעייניהם היו להמשך חיזוק ופיתוח ההתיישבות בגולן. בהתכנסויות עלו מספר
דרישות, ובהן הקמת קצרין ויישוב מרכז הגולן. וכן, סוגיית המובלעת. "דרשנו לעבד שטחים חקלאיים במובלעת בידי קיבוץ אל-רום.
כן דרשנו לחפור מאגר על נחל קונייטרה ולהזרים את המים של עין ג'ין שבמובלעת
ליישובים, כי הייתה בעיה של מים ליישובי הגולן. עוד לא היו אז המאגרים. ליישובי דרום
הגולן שאבו מהכינרת. לנו, בצפון הגולן, בשנתיים שלוש השנים הראשונות הגיעו מים שזרמו
באופן טבעי מעין ג'ין שמעבר לגבול, עד שהסורים התערבו ועצרו אותם. עין ג'ין הוא מעיין,
שלפי האגדות נבעו בו 1,000 מ"ק בשעה, ובשל גובהו אפשר היה להזרים אותו
בגרביטציה לעמק קונייטרה, בלי שאיבה.
בבוקר שלמחרת התכנסות ועד יישובי
הגולן, נסעתי לפגוש את גלילי בקריה. אני זוכר שהיה מחסום צבאי בכניסה לקריה, ואזרחים
לא הורשו להתקרב. בכל זאת, נתנו לי להיכנס ולהיפגש עם גלילי. דיברתי אתו על כל הנושאים,
כולל המים מן המובלעת. גלילי השתכנע. הוא הלך לחיים גבתי, שר החקלאות, ואכן הקימו במובלעת
את מפעל המים. צריך היה להקים סכר ליד המעיין, כדי שהוא יתרומם. ביצעו עבודות
להקמת הסכר ולחפירת מאגר קונייטרה ועבודות להכשרת שטחים במובלעת עבור שדות אל-רום".
בסופו של דבר, כידוע, לא יצא מזה כלום.
בהסדר הפרדת הכוחות עם סוריה (31 במאי 1974), ישראל נסוגה מן המובלעת ומקונייטרה.
יגאל אלון וישראל גלילי, תמכו בהסכם. הפוליטיקה היא אמנות האפשרי. לא כל מה שרוצים
בסופו של דבר אפשרי, והם הגיעו למסקנה שבמו"מ עם סוריה ישראל מיצתה את
מקסימום ההישגים, ונכון לחתום עליו.
אולם הדבר המרתק, הוא הראש הגדול, היוזמה,
היצירתיות, המקוריות, החשיבה מחוץ לקופסה, ההבנה שיש לחפש כל הזדמנות ולנצל כל
הזדמנות לקידום ההתיישבות. בסופו של דבר, לא הכל אפשרי, לא הכל יוצא לפועל, אבל
הרוח הזו, הביאה להישגים הגדולים ביותר של הציונות ושל מדינת ישראל.
והדבר המרגש ביותר, הוא לראות ולהבין
עד כמה יקרה הייתה ההתיישבות ללבו של יגאל אלון.
****
ואם כבר הזכרנו את יגאל אלון, כמה מילים
על הנצחתו בגולן. איזו דרך ראויה יותר להנצחתו, מאשר באמצעות התיישבות בגולן?
במשך השנים שמו של היישוב קלע אלון
בצפון הגולן עבר גלגולים רבים, רשמיים ולא רשמיים: קלע, קלע אלון, קלע גולן,
ברוכים, מצוק עורבים. לא אתאר כאן את הגורמים לגלגולים ולשינויים, שחלקם נבע
מגלגולי היישוב והאוכלוסיות שהתחלפו בו.
לאחרונה החליטו התושבים לעשות סדר,
ולהבטיח שליישוב יהיה שם אחד ויחיד, ושכך יהיה בכל הרשומות הפורמליות. הם החליטו
לחזור לשם עליו החליטה ועדת השמות הממשלתית – קלע אלון.
כחלק מהליך הרישום הפורמלי של המדינה, מליאת
המועצה האזורית גולן אִשְׁרְרָה בשבוע שעבר את השם קלע אלון.
זו סגירת מעגל. בדיוק באותו שבוע, לפני
37 שנים, עלתה היוזמה לשם הזה, חודש לאחר פטירתו של יגאל אלון. מתוך פרוטוקול ועד
יישובי הגולן 30 במרץ 1980: "אנו תובעים להקים בדחיפות את 4 היישובים שהוחלט
עליהם בשנה שעברה. אנו מציעים לקרוא את שם היישוב הצפוני (קלעה) ע"ש יגאל
אלון ז"ל - נאמן ההתיישבות בגולן".
ארבעת היישובים המדוברים הם נמרוד, קלע
אלון, אלוני הבשן ומיצר.
* "שישי בגולן"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
